שנות ה-70 היו שנות הזהב של הטניס. כל מה שאתם רואים עכשיו, נולד אז. הטורנירים הגדולים אפשרו למקצוענים לשחק ויצרו את "העידן הפתוח", שחקניות כמו בילי ג'ין קינג הפכו את הענף לפופולרי עבור נשים, ארתור אש היווה השראה עבור מיעוטים, ו"קרב המינים" היה פצצת רייטינג פופוליסטית, אבל גם בלעדיו, פרנסי הטלוויזיה הבינו שטניס מוכר. טניס, שתמיד היה ספורט לבן ואקסלוסיבי, במועדונים פרטיים ולבעלי אמצעים, ירד לעם.
את העלייה בפופולריות של הטניס פיטמו הכוכבים, והמאבקים ביניהם. גם עד אז היו כוכבים גדולים אצל שני המינים, אבל זה היה לפני עידן הטלוויזיה והעידן הפתוח. אצל הנשים זה היה דו-קרב של שמות פרטיים: מרטינה נגד כריסי. אצל הגברים זה היה משולש טעון בטניס מעולה ואיבה אישית. ג'ון מקנרו וג'ימי קונורס האמריקאיים רצו את מה שהיה לביורן בורג השבדי. חלק מהמאבקים ביניהם היו משחקים אפיים, כשגמר ווימבלדון 1980 בין מקנרו לבורג עדיין נחשב לאחד המשחקים הגדולים בהיסטוריה.
בורג השאיר להם אבק. הוא זכה ב-66 טורנירים בקריירה, 11 מהם גראנד סלאמים, מתוכם חמישה תארי ווימבלדון רצופים. ארבעה גביעים רצופים ברולאן גארוס, ושישה גמרים ושש זכיות בסך הכל בצרפת, כשהוא משלים שלוש פעמים את התואר הכפול של רולאן גארוס-ווימבלדון באותה שנה, הישג שאף טניסאי לא הגיע אליו מאז (שטפי גראף עשתה זאת ארבע פעמים אצל הנשים) והדגיש את הפנומנליות שלו כטניסאי: בורג עשה רצפים של אליפויות על משטחים לגמרי שונים שדרשו יכולות ומיומנויות לגמרי שונות. "אנחנו משחקים טניס", אמר על בורג איליה נסטאסה הרומני, שהפסיד לבורג בגמר ווימבלדון 1976, התואר הראשון של בורג באנגליה כשהוא בקושי בן 20, "אבל בורג, הוא משחק משהו אחר לגמרי. צריך להעיף אותו לפלנטה אחרת".
ב-1979 הוא הפך לטניסאי הראשון שמרוויח יותר ממיליון דולר לשנה. הוא היה כנראה הספורטאי הראשון שהפך לאייקון, לכוכב של תרבות הפופ, והוא הפך לאגדה חיה לאחר שכמו כוכב רוק נטש את הענף בגיל 26 (לאחר הפסדים רצופים למקנרו בווימבלדון ובניו יורק ב-1981). רק שבניגוד לקורט קוביין או איאן קרטיס, בורג המשיך לחיות. הוא רק בחר לפרוש מהחיים הציבוריים, מהכסף העצום, מהתהילה כשהוא לפני השיא שלו מבחינה אתלטית ומנטלית. זו בחירה שהפכה את הדמות שלו למיסטית. "הפסדתי, ואני לא מרגיש כלום בקשר לזה", אמר בורג לאחר ההפסד למקנרו בווימבלדון ששבר רצף של 41 ניצחונות לבורג בטורניר, "זה משהו שמאוד לא אופייני לי לא להיות מרוגז, כועס או עצוב לאחר הפסד".
7 צפייה בגלריה
ב-1979 הוא הפך לטניסאי הראשון שמרוויח יותר ממיליון דולר לשנה
(צילום: Steve Powell/Allsport/Getty Images)
בורג לפעמים לא היה מדבר עם אף אחד במשך ימים לאחר הפסד. זה היה הרמז הראשון למיאוס של בורג ומהשחיקה שלו מהחיים בסבב. לאחר ההפסד בגמר בניו יורק למקנרו, בורג עזב את האצטדיון בלי לחכות לטקס חלוקת הפרסים או למסיבת העיתונאים, נסע ישר לשדה התעופה ועזב את עולם הטניס. בינואר 1983 הוא הודיע על פרישתו.
הטניס של בורג, חבטות טופ-ספין משני הצדדים, הישארות על קו הרוחב (חוץ מאחרי סרב ראשון מוצלח בווימלבדון), הגנה בלתי מתפשרת ועבודת רגליים יוצאת דופן היוו את המודל של הטניס הנוכחי. אף אחד לא היה יותר כשיר ממנו גופנית לעמוד בדרישות הגופניות של מאבקים של חמש מערכות לאורך טורניר שלם, ולאורך כל השנה (בורג ניצח 26 מתוך 32 המשחקים שנמשכו חמש מערכות בקריירה שלו, רבים מהם בגראנד סלאמים). אבל היכולות הפיזיות שלו התגמדו מול החוזק המנטלי שלו, היכולת שלו להישאר כמעט אדיש מול כל סיטואציה, מלחיצה ככל שתהיה, הפרידה בינו לבין טניסאי העל האחרים של אותה תקופה. מול האש המקנרואית, בורג קיבל את הכינוי "אייסבורג", הקרחון.
"אם הוא ישחק בכזו אינטנסיביות בכל מכה המוח שלו יתרוקן", הזהיר לייבר לאחר שראה את בורג בן ה-17 ב-1974, "הוא יישחק תוך שבע שנים". זו היתה נבואה מושלמת, אבל כמעט אף טניסאי לא שיחק מעולם שבע שנים כל כך אינטנסיביות. מאמנים של בורג הצעיר העידו בעבר שהוא נטש כל פעילות חברתית או אקדמית אחרת כשהוא החל במירוץ לפסגת הטניס, שהוא היה יורד ממגרש האימונים רק אחרי שהם הכריחו אותו לרדת. ולא היתה לו תוכנית חלופית לתוכנית המשחק שלו. הוא סמך על עצמו לחלוטין וסירב לעשות התאמות במהלך המשחק
אם יש משהו אחד ביקורתי להגיד על הקריירה של בורג זה שהוא לא ניצח מעולם טורניר גראנד סלאם מחוץ לאירופה, ובניו יורק הוא נכשל מלזכות בפרס גם בשנים שבהן הטורניר שוחק על חימר. ניו יורק היתה גדולה מדי, פחות ניתנת לשליטה על לוח הזמנים שלו, יותר מדי אנשים ועיתונות ורעש. וחוץ מזה: ניו יורק היה הסלאם האחרון של העונה, והשחקנים הגיעו אליו כשהם כבר סוחבים פציעות של שנה שלמה בסבב. "שני נכים מתמודדים על התואר", אמר קונורס על הגמר בין מקנרו ובורג בניו יורק ב-1980.
ואפשר גם להגיד שהיכולת שלו על דשא מעולם לא השתוותה ליכולת שלו על חימר, אבל זה כמו להגיד על מייקל ג'ורדן שהג'אמפ שוט שלו היה נהדר, אבל מעולם לא השתווה ליכולת שלו להטביע.
כמו אלביס
היה את הענין הזה של היופי. בורג, שהשבוע יחגוג יום הולדת שבעים, היה יוצא דופן גם בתוך אידיאל היופי השבדי. אל נורדי. היופי הזה הכניס את בורג למעיים של תרבות הפופ. הוא היה בווג עוד לפני שפדרר נולד. "אני חושב שבורג היה יכול לזכות בסופו של דבר באליפות ארה"ב או לזכות בכל הסלאמים באותה שנה", אמר עליו אחרי הפרישה ארתור אש, "אבל הוא כבר היה הרבה יותר גדול מהטניס בעצמו. הוא היה כמו ליז טיילור או אלביס". למרות הקריירה המקוצרת שלו, ולמרות שהשתתף רק פעם אחת באליפות אוסטרליה (כשהיה בן 17), רק חמישה טניסאים השיגו יותר תארי גראנד סלאם ממנו (בורג חולק את המקום השישי עם רוד לייבר האוסטרלי).
7 צפייה בגלריה
נשים רבות באו למשחקים של בורג רק כדי להסתכל עליו
(צילום: Peter Shirley/Express/Hulton Archive/Getty Image)
בורג גם היה אחד המורדים הכי גדולים של הענף. בעידן שבו הארגונים הרשמיים קבעו את לוחות המשחקים, הטורנירים, איפה וכמה ישחק כל שחקן, בורג חייך באדישות אל מול האיומים כלפיו בתביעות משפטיות על הפרות חוזה, והלך לשחק משחק ראווה אחד אחרי השני, משחקים שהכניסו בוחטות של דולרים לחשבון הבנק שלו עבור הרבה פחות מאמץ פיזי ומנטלי ממה שדרשו ממנו הטורנירים של הסבב. הסבב שינה את החוקים כדי להכריח את בורג להיכנע. בורג התעקש. גם מלחמת ההתשה הזו האיצה את הודעת הפרישה שלו. "אני מצטער על ההחלטה שלי לפרוש מטניס בגיל כל כך מוקדם", אמר בורג בראיון עיתונאי בסוף השנה שעברה, "אבל לא היה לי יותר ניצוץ. התאמנתי והקדשתי את כל החיים שלי כדי לשחק על תארים ולרדוף אחרי התהילה, ובשלב מסויים זה הפך למרדף ריקני אחרי עוד כסף".
"אם הוא ישחק בכזו אינטנסיביות בכל מכה המוח שלו יתרוקן", הזהיר לייבר לאחר שראה את בורג בן ה-17 ב-1974, "הוא יישחק תוך שבע שנים". זו היתה נבואה מושלמת, אבל כמעט אף טניסאי לא שיחק מעולם שבע שנים כל כך אינטנסיביות. מאמנים של בורג הצעיר העידו בעבר שהוא נטש כל פעילות חברתית או אקדמית אחרת כשהוא החל במירוץ לפסגת הטניס, שהוא היה יורד ממגרש האימונים רק אחרי שהם הכריחו אותו לרדת. ולא היתה לו תוכנית חלופית לתוכנית המשחק שלו. הוא סמך על עצמו לחלוטין וסירב לעשות התאמות במהלך המשחק.
המקרה הזכור ביותר להתעקשות של בורג הוא גמר רולאן גארוס 1974. בורג, אז רק בן 18 ובהופעה השנייה שלו בטורניר, פיגר בשתי מערכות לספרדי מנואל אורנטס שהיה מבוגר ממנו בשבע שנים. בורג המשיך בתוכנית המשחק שלו גם לאחר שהפסיד את המערכה השניה בשובר שוויון. אורנטס התמוטט מעייפות מול הלחץ הבלתי פוסק של בורג. התוצאה בשלוש המערכות הבאות? 0:6, 1:6, 1:6 לבורג ותואר גראנד סלאם ראשון. שנתיים לאחר מכן, לאחר אימונים רצופים כדי להתאים את עצמו לדשא של ווימבלדון, בורג זוכה בטורניר בלי להפסיד מערכה.
אייקון שחי על הקצה
הטניס השבדי היה קיים עוד לפני בורג, אבל הרנסנס של הטניס השבדי, בדמותם של שטפן אדברג ומאטס וילנדר, מגיע רק אחריו. הוא היה מראשוני הסלבריטי של עולם הטניס, עובדה שהתעצמה לאור העובדה ששבדיה היתה מדינה כל כך קטנה. כל תנועה שלו לוותה במצלמות, כל שיהוק שלו זכה לספקולציות, כל רומן היה כותרת ראשית בחדשות הערב. בורג חי ככה רק תשע שנים. אבל לשם השוואה, ההיסטריה סביב הביטלס חיה שנה אחת פחות.
בורג חי כעת רוב הזמן באיביזה. בשנה שעברה הוא פרסם ספר אוטוביוגרפי ראשון ׁ("פעימת הלב"). הוא סיפר את סיפור חייו לפטרישיה אשתו, והיא הפכה את הסיפורים הללו לספר. בספר הוא מספר בכנות נדירה על הרגעים הגדולים שלו, אבל גם על הרגעים האפלים, ההתמכרויות לסמים ואלכוהול, מספר הפעמים שבהם המוות בא להגיד לו שלום.
7 צפייה בגלריה
התמכרויות לסמים ואלכוהול, ולא רק. בורג בימי השיא
(צילום: Peter Shirley/Express/Hulton Archive/Getty Images)
הוא היה אייקון אופנה ותרבות. בין הראשונים לשחק עם שיער ארוך, עם סרט לשיערו, עם שרשרת לצווארו. נשים רבות באו למשחקים של בורג כדי להסתכל עליו. חוסר הפרטיות שרף את בורג. בכל פעם שהוא יצא מפתח המלון מאות הצטופפו סביבו וביקשו תמונה או חתימה.
אחרי הפרישה לבורג לא היו שום מחויבויות, שום לוח זמנים או רוטינה. הוא יכל ללכת לישון מתי שרצה ולהתעורר באיזו שעה שיבחר. הוא חי בניו יורק, התחבר לאנשי המסיבות, בילה בסטודיו 54 ("יכולת להסניף שם קוקאין מהאוויר", הוא כותב בספרו) או בטירת הפלייבוי של יו הפנר בלוס אנג'לס. פעמיים, באיטליה בשנות ה-80 ובהולנד בשנות ה-90, בורג כמעט מת כתוצאה משימוש יתר. בהולנד הוא איבד את הדופק ואנשי ההצלה היו צריכים להחיות אותו.
טניס הוא ספורט כמעט לא אנושי ברמת האינדיבידואליות והחשיפה של המשתתפים בו. בטח של המפורסמים. גם בוריס בקר נשרף באש התהילה הזו. גם בקר, כמו בורג, היה חייב לעבור ולהתגבר על הכל לבד. זוהי תבנית הספורט שלהם, וזו התבנית שהם לקחו איתם גם לחיים מחוץ לעולם הספורט. כשבורג סמך על אנשים אחרים, הוא פשט את הרגל בעסקי הבגדים התחתונים המוצלחים שלו. כשבורג נפל לסמים, הוא לא ביקש עזרה מאף אחד. זו היתה התבנית.
“בכל משחק יש נקודת מפנה", אמר בורג בשיא תהילתו. נקודת המפנה שלו היתה המפגש עם פטרישיה לפני 26 שנה. הוא חי כאמור רוב הזמן באיביזה, נלחם בסרטן הערמונית, נהנה מהשמש, מגדל שני ילדים, אחד מהם, ליאו בן ה-23 הוא שחקן מקצועני בסבב. בערך במקום החמש מאות בעולם. "ניסיתי לתת לו עצות פעם, אבל הוא אמר לי שאני לא מבין שום דבר בטניס", אמר בורג בראיון מוקדם. הטניסאי הראשון שערבב בין הספורט לבין תרבות ההמונים, כבר בן 70 (פחות שבוע, אם נדייק), הוא הגיע אל השקט, אל הפלנטה האחרת כפי שאיחל לו נסטאסה.
פורסם לראשונה: 11:22, 30.05.26
