נורווגיה היא המלכה הבלתי מעורערת של ספורט החורף. לא רק שהיא משופעת בתשתיות ספורט אדירות שמעודדות ילדים להשתתף בספורט עממי ולא תחרותי, מה שהביא להישגים יוצאי דופן ולא פרופורציונליים עבור אומה של בסך הכל 5.65 מיליון תושבים, אלא שתנאי מזג האוויר והתנאים הגיאוגרפיים משלימים את החסר. אזרחים בנורווגיה לא הולכים לפאב כדי לצפות בתחרויות ספורט, הם עושים סקי לעברו.
אפשר לראות את זה בקלות בטבלאות המדליות. נורווגיה, שהשתתפה בכל 25 אולימפיאדות החורף, הובילה את טבלת המדליות 11 פעמים (כולל בארבע האולימפיאדות האחרונות). המספר הזה היה יכול וצריך להיות גבוה יותר אם לוקחים בחשבון את העובדה שברית המועצות (שמונה פעמים) ומזרח גרמניה (פעם אחת) הובילו את הטבלה כשהן מאחורי מסך הברזל והמעבדות שלהן עובדות שעות נוספות. נורווגיה היא גם כמובן שיאנית המדליות באולימפיאדת החורף בכל הזמנים.
4 צפייה בגלריה
הספלוט קלאבו (במרכז) לצד שני נורבגים נוספים, מרטין לובסטרום ניינגט ואמיל איברסן, על הפודיום
(צילום: Lars Baron/Getty Images)
באולימפיאדה שהסתיימה השבוע באיטליה היא גם שברה את שיא המדליות הכללי (41) ושיא מדליות הזהב (18) באולימפיאדה אחת. גולש הקרוס קאנטרי יוהאנס הספלוט קלאבו זכה בכל התחרויות שבהן התחרה והפך לספורטאי הראשון שזוכה בשש מדליות זהב באולימפיאדת חורף אחת. עם 11 מדליות זהב ב־3 אולימפיאדות, יש לו יותר מדליות זהב מכל ספורטאי בתולדות המשחקים.
אלו היו שבועיים של נחת רוח. רק שנורווגיה לא הייתה צריכה את השבועיים מלאי ההישגים הללו רק כדי לרוות נחת ספורטיבית ולהתענג על ההשקעה שלה. היא הייתה זקוקה להם עבור גאווה לאומית אמיתית, זריקה לשיפור המוראל, אתנחתא קומית, ניחום אבלים לאומה שכוסתה בבושה גדולה בשבועות שקדמו למשחקים.
מדורת שבט ספורטיבית
זו לא הפעם הראשונה שבה אומה מתאחדת סביב אירוע ספורטיבי כדי להתאושש מטראומה ומייצרת מדורת שבט אמוציונלית סביב פרקט הכדורסל, מגרש הכדורגל, זירת האיגרוף, בריכת השחייה או אצטדיון האתלטיקה. הזכייה של צרפת במונדיאל ב־1998, בכיכובם של בני מהגרים רבים, היה רגע מאחד (אם כי זמני) לחברה המפולגת. הניצחון הגרמני על נבחרת הפלא ההונגרית בגמר המונדיאל בברן ב־1954 נחשב לרגע מכונן בתחייתה של גרמניה, חזרתה למשפחת העמים, ונתן לעם הגרמני מוטיבציה להפיח חיים בנס הכלכלי של אחרי המלחמה.
הגביע העולמי בראגבי ב־1995 היה הראשון שאירח את כל המשחקים במדינה אחת, הראשון שאליו חזרה דרום־אפריקה לאחר ההשעיה הבינלאומית שלה, והטורניר הראשון במדינה לאחר סיום האפרטהייד. דרום־אפריקה הייתה אז אומה מפולגת, וסגל הנבחרת שלה, שגם ככה הייתה סמל לעליונות הלבנה, מנה רק שחקן אחד שלא היה לבן. אבל נלסון מנדלה תמך בנבחרת, והרגע שבו העניק את הגביע לקפטן הנבחרת המקומית שזכתה בטורניר הוא רגע היסטורי של ספורט ואומה שמנסה להירפא דרכו.
ניו־יורק (2001) ובוסטון (2013) השתמשו בקבוצות הבייסבול שלהן כדי להתאושש מהטראומה של אסון התאומים ואירוע הטרור במרתון. מלחמת האזרחים בחוף השנהב נכנסה להפסקת אש לאחר ששחקני הנבחרת כרעו ברך בעקבות העלייה למונדיאל 2006 והתחננו לצדדים להניח את נשקם. גם החזרה הקולקטיבית של ענפי הספורט במהלך מגפת הקורונה נתנה לאזרחים רבים הסחת דעת מהייאוש הכללי, סוג של רוטינה בזמנים שבהם היא לא הייתה קיימת, וקהילתיות בחודשים ארוכים של בידוד חברתי.
נחמה לאומית
האולימפיאדה באיטליה הייתה אם כן תרפיה לאומית קולקטיבית עבור הנורווגים. מדובר באחת האומות העשירות בעולם, עם מערכת רווחה שופעת – שני גורמים שהופכים אותה לאחת המובילות בעולם במערכת האיזונים והבלמים שבין חייהם הפרטיים והמשפחתיים של אזרחיה לבין הזמן שלהם בעבודה. בעיני רבים מתושביה היא דוגמה, מדינה שפתרה את המטריקס.
הנוחות הזו פינתה לנורווגים זמן כדי להפיץ את הערכים שלהם, ולהשתמש במוסדות בינלאומיים כדי לנסות לתפור הסכמי שלום, לקדם זכויות אדם בעולם, ולסייע כלכלית ואופרטיבית בפיתוח של מדינות מהעולם השלישי.
רק שבשבועות שלפני המשחקים, השלג הנורווגי הצח כוסה בכתם ענק של גועל ובושה ציבורית: שוטרים פשטו על ביתו של ראש הממשלה לשעבר ויושב ראש ועדת פרס נובל בחשד לקשרים ושחיתות כלכלית ביחסיו עם הפדופיל ג'פרי אפשטיין. המסמכים שחשף משרד המשפטים האמריקאי גילו גם קשר עמוק, ידידותי ובעל אפיוני טינאייג'ריות של אפשטיין עם יורשת העצר. בנה הועמד למשפט באשמת מספר מקרי אונס. עוד אישי ציבור, ביניהם שניים מאדריכלי הסכם אוסלו, נחשפו כמי שהתארחו בדירתו של אפשטיין וקיבלו ממנו הטבות כספיות.
ספורט היה אמור להיות המפלט. אבל גם הספורט הנורווגי נתפס בקלקלתו לפני שנה בפרשת רמאות ומניפולציה של חליפות הסקי של חברי הנבחרת על־ידי שני מאמנים ומנהל הציוד. עיתונאית נורווגית שדיברתי איתה השבוע אמרה לי: "בדרך כלל אין התקהלות ציבורית לראות את אולימפיאדת החורף. אנשים רואים עם המשפחה, מתאספים כמה חברים ורואים בסלון של המארח. הפעם היו הרבה יותר אנשים שהלכו למקומות ציבוריים וראו את התחרויות ביחד. בדרך כלל אנחנו הרבה יותר צנועים ומופנמים כשאנחנו מנצחים, הפעם היו גילויי שמחה אמיתיים, רצינו עוד. כשיוהאנס הספלוט קלאבו זכה במדליה האחרונה, ונורווגיה זכתה בכל המדליות בתחרות שלו, זו לא הייתה התפרצות של שמחה, אלא סוג של נחמה".
