גם 40 שנה אחרי שריקת הסיום באצטדיון האצטקה, מונדיאל 1986 ממשיך להיחשב לאחד הטורנירים הגדולים והמשפיעים בתולדות הכדורגל. הוא סיפק רגעים שנחרטו בזיכרון הקולקטיבי – מ"יד האלוהים" ו"שער המאה" של דייגו מראדונה, דרך מסע הקסם של מרוקו ועד הזכייה של ארגנטינה בתואר. בפרק השני של "עיתונות חופרת" אנחנו חוזרים אל הקיץ ההוא במקסיקו, דרך הכותרות, הסיפורים והאנקדוטות שהפכו אותו לאגדה.
צפו בפרק המלא של הפודקאסט
פודקאסט עיתונות חופרת - מונדיאל מקסיקו
המקסיקנים חוגגים ולא נותנים לישון
להגיד שמקסיקו אימצה את המונדיאל הזה מכל הלב יהיה חתיכת אנדרסטייטמנט, וזה כנראה הרבה בגלל איפה שהמדינה הזאת נמצאה כשכל העולם בא אליה כדי לשחק כדורגל. המונדיאל הזה הרי מתקיים פחות משנה אחרי רעידת האדמה הקשה במקסיקו סיטי שנהרגו בה 9000 איש, נפצעו 30 אלף ועוד 50 אלף נשארו מחוסרי בית. זו הייתה הפעם הראשונה שמדינה קיבלה הזדמנות לארח פעם שנייה את המשחקים, ומבחינת מקסיקו זו הייתה הזדמנות להראות לעולם שהיא מדינה מתפקדת שלא קרסה ביום ההוא ביחד עם האדמה.
וזה עבד. הנבחרת המארחת עוברת את שלב הבתים בלי הפסד, מדלגת בשמינית מעל בולגריה, ושולחת כמיליון בני אדם לרחובות כדי לחגוג. זה נגמר ביותר מ־200 פצועים וב־148 עצורים, וזאת כבר ממש לא רק מסיבה. על הדשא הנבחרת תיעצר רק בפנדלים מול גרמניה ברבע הגמר, אבל עד היום זה הטורניר הכי מוצלח של מקסיקו, ועברו מאז 40 שנה.
הדני המעשן
היום חלוץ שמעשן היה הופך מיד לסערת רשת, עם דיון על מקצוענות, תזונה ודוגמה אישית. ב־1986 זה עוד היה חלק מהמיתולוגיה של הכדורגל. אלקיאר לארסן היה בדיוק הדמות שמתאימה לכותרת כזאת: חלוץ גדול ופראי, אבל גם כזה שמעשן שתי קופסאות ביום. דנמרק שלו שיחקה כדורגל התקפי ושמח – במונדיאל הראשון שלה אי פעם, כן? – ואשכרה השיגה שלושה ניצחונות בבית המוקדם. ואז הגיע שמינית הגמר מול ספרד. דנמרק עוד עולה ל־0:1, אבל אחר כך הכל קרס. בוטרגניו (העיט!) כובש ארבעה שערים, ספרד מנצחת 5:1, ודנמרק נשארת עם המון ריספקט וחלוץ אחד שצריך לרוקן לו כל שעתיים את המאפרה.
הסטייקים יצאו מהתפריט
בשורה התחתונה - איטליה הגיעה למקסיקו 1986 כאלופת העולם, ויצאה משם כל כך מאכזבת שאפילו מחווה קולינרית הפכה למביכה. כלומר, היא כן עוברת שלב, אבל לא נראית כמו אלופת עולם. יותר כמו נבחרת שמושכת את עצמה קדימה בכוח האינרציה.
בשמינית הגמר מול צרפת של פלאטיני, זה כבר נראה אירוע במעמד צד אחד. נגמר 0:2 לצרפתים, ובעל המסעדה ההוא שנתן שמות לסטייקים שלו, מבין שחל פיחות במנה העיקרית שלו, ומוריד את האיטלקים מהתפריט. טוב, הם תמיד היו יותר אומה של רוטב ובצקים.
פינת התקשורת
משחק הפתיחה של בית ד' במונדיאל 86' הפגיש את ספרד לברזיל, ושודר בטלוויזיה על ידי ניסים קיויתי האגדי. במהלך המחצית השנייה כבשו הספרדים שער, שנפסל על ידי השופט אשר לא הבחין כי הכדור דווקא עבר את קו השער, בעוד קיויתי עצמו לא הבחין כי השער החוקי נפסל. כך יצא שבמשך דקות ארוכות, השדר הוותיק שידר את המשחק כאילו ספרד מוליכה בו 1:0. רק מאוחר יותר, כשהברזילאים כובשים, מתברר לו ולצופים שמדובר בשער יתרון ולא שוויון. בתכלס? כולנו טועים לפעמים בעבודה שלנו, רק שלניסים זה קרה בעידן שבו עוד לא היה אפשר להעביר ערוצים.
יאללה מרוקו
מרוקו הוגרלה לבית עם אנגליה, פולין ופורטוגל, אבל מהרגע הראשון היא מראה שהיא לא באה לשמש תפאורה. זה מתחיל עם 0:0 מול פולין, ממשיך עם עוד 0:0 מול אנגליה, ואז מגיע המשחק המכריע מול פורטוגל. כאן מרוקו כבר לא מסתפקת בלהחזיק מעמד. היא מנצחת 1:3, ומסיימת במקום הראשון בבית. שתבינו, עד אז, נבחרות אפריקאיות כבר הופיעו במונדיאל, אבל לא עברו את שלב הבתים. בשמינית הגמר מחכה לה מערב גרמניה למשחק שגם הוא נשאר 0:0 כמעט עד הסוף.
רק בדקה ה־88 לותר מתיאוס כובש בבעיטה חופשית ומעלה את מערב גרמניה לרבע הגמר.
במבט היסטורי, מרוקו 1986 היא תחנה חשובה בדרך של הכדורגל האפריקאי. אחר כך תבוא קמרון ב־1990, סנגל ב־2002, גאנה ב־2010, ומרוקו עצמה תעשה ב־2022 את הקפיצה הגדולה עוד יותר, כשהיא תהפוך לנבחרת האפריקאית והערבית הראשונה שמגיעה לחצי גמר.
כרטיס לגמר ב-200 דולר
אוקיי, אז בכסף של היום זה בערך 600 דולר, אבל עדיין שווה במיוחד בשביל גמר, לא? ועוד כזה שמפגיש בין מערב גרמניה לארגנטינה באצטדיון האצטקה. למעשה, מי שכן קנה כרטיס – בשוק השחור או הלבן – בעצם קנה כרטיס כדי לצפות בקרב בין שני סיפורים: מראדונה והקסם הארגנטינאי מול גרמניה והנטייה הבלתי נגמרת שלה לא להיכנע. טוב, וזה בדיוק מה שקרה.
חוסה לואיס בראון כובש ראשון בדקה ה-23, ובמחצית השנייה חורחה ולדאנו עושה 0:2. אבל מול מערב גרמניה של שנות ה-80, 0:2 זה לא סוף משחק. בדקה ה־74 קרל־היינץ רומניגה מצמק ל-2:1. פתאום יש משחק. בדקה ה־80 רודי פלר משווה ל־2:2.
בסוף זה נגמר עם עוד רגע מופלא של מראדונה. אבל הרגע הגדול באמת של מראדונה היה שבוע קודם. והוא גם הכותרת האחרונה שלנו במונדיאל הזה.
לא בטעות, לא במקרה
קשה לחשוב על כותרת שתתאר את המונדיאל הזה טוב יותר. ועוד בגלל שיא שמגיע כבר ברבע הגמר: ארגנטינה נגד אנגליה, באצטדיון האצטקה. בדקה ה־51, מגיע הראשון. הכדור עולה לרחבה, והשוער האנגלי פיטר שילטון יוצא. מראדונה, נמוך ממנו בהרבה, קופץ ממש לידו. לכאורה אין לו סיכוי להגיע לכדור בראש, אבל הכדור נכנס לשער. השופט מאשר, האנגלים משתגעים, ובהילוך החוזר כולם רואים את מה שהשופט לא ראה: מראדונה הבקיע ביד. לא בטעות, לא במקרה, אלא עם תנועה קטנה, חכמה, ערמומית. אחרי המשחק הוא ייתן לזה את השם האלמותי: "יד האלוהים".
אבל כעבור 4 דקות מגיע השני. השער שיקבל אחר כך את הכינוי "שער המאה". כלומר, באותו משחק, באותו מחצית, אותו שחקן מבקיע את שני השערים הכי מפורסמים בתולדות המונדיאל.
הפודקאסט "עיתונות חופרת במונדיאל" מבית Be.po זמין להאזנה ולצפייה באתר ynet, בכל אפליקציות הפודקאסטים ובערוץ היוטיוב של Be.po.
