במהלך משחקי הגביע העולמי, בסטיאן שוויינשטייגר, שחקן העבר והפרשן של רשת הטלוויזיה הציבורית, נקלע לסערה ציבורית. לפני המשחק של גרמניה נגד חוף השנהב, שוויינשטייגר התייחס ליריבה והשתמש במשפט: "יש לה סגנון אפריקאי, כדורגל אפריקאי, לא אורתודוקסי, קצת פראי. לא משחק שאפשר לאפיין אותו כטקטי. אנחנו חייבים להתכונן ללא צפוי". הדברים הללו נתפסו בציבור הגרמני הרגיש כגזענות, עוד ביטוי להתייחסות הקולוניאליסטית של אדם לבן ברשת ציבורית כלפי נבחרת אפריקאית.
לאחר המשחק רואיין יורגן קלופ (59), אז פרשן הטלוויזיה למונדיאל של רשת "מגנטה" ומאז סוף השבוע המאמן החדש של נבחרת גרמניה, על ידי מספר כתבים. תוך זמן קצר הוא נדרש לענות על האמירה של שוויינשטייגר. קלופ סירב בנימוס ובתקיפות להיכנס לתוך סיטואציה שהוא לא יכל לצאת ממנה טוב. הוא הפסיק את הראיון באמצע, פנה לדרכו, חזר, הסתכל על המיקרופון, ראה מאיזו מדינה הגיעה הכתבת ששאלה את השאלה, ואז נחר בבוז וכעס עמוק: "את מגרמניה, הייתי צריך לדעת את זה".
לכאורה, זה היה אירוע כמעט שולי. מבזק בשולי המונדיאל. אבל זה היה רגע שנשאר. קלופ, הגרמני הגאה, מזלזל בגרמניות, ביכולת ובצורך להדגיש את השלילי, להתעסק בטפל, הוא מעקם את פניו ופיו כמעט בגועל. את מגרמניה, הייתי צריך לדעת.
אני אנהיג, אני אנווט
הכדורגל הגרמני לא שונה משאר הפלטפורמות המרכיבות את החברה הגרמנית. הוא נמצא בנקודת שפל. אחרי הזכייה בגביע העולמי ב־2014, הנבחרת הודחה פעמיים בשלב הבתים ובמונדיאל האחרון הודחה בשלב ההכרעה הראשון על ידי פרגוואי(!) בפנדלים(!!) מבחינות רבות גם גרמניה היא מדינה בקריסה, חיה על העבר. הפוליטיקה עסוקה במריבות פנימיות ולא מסוגלת לקדם שום מדיניות, הכלכלה בדרך לקריסה (בסוף השבוע השווה אחד העיתונים את פולקסווגן, מנסיכי הכתר של הכלכלה הגרמנית, לחברת נוקיה), הימין עולה, ההגירה משתוללת ללא רסן, יש משבר אנרגטי, ורוסיה, שוב, על הגדרות.
אבל בניגוד לפלטפורמות הללו שממשיכות לחיות בהכחשה ולחשוב שמשהו ישתנה אם הן ימשיכו לעשות את אותו הדבר, ההחתמה של קלופ היא הודאה בטעות, בכישלון. בצורך המיידי לשנות דרך. ההתאחדות הגרמנית שמה את כל הקלפים שלה עליו. הוא יכתיב את הדרך. הוא ינהיג וינווט. הוא ימנה. המפתחות בידיו. אם מישהו ינסה להפריע לו, קלופ יילך הביתה.
קלופ יכול להיות הגואל. במדינה שבה כדורגל הוא דת (בעיקר להפעלת רגשות מודחקים) הוא יכול להיות אלוהים. הוא הוכיח בכל תחנה בחייו שהוא יכול לעשות בדיוק את זה: לקחת פציינט שנמצא במצב לא טוב, ולהעביר אותו תוכנית הבראה עד שיתאושש לחלוטין. לזה מקווים בהתאחדות הגרמנית, אוהדי הכדורגל, ואפילו חלק מהתקשורת הגרמנית. אבל יש לא מעט חובבי כדורגל בגרמניה ששואלים: האם אנחנו מדברים על קלופ מהעבר? האם לקלופ הנוכחי עדיין יש את זה לאחר השינויים שעבר בחייו ובאישיות שלו בשנים מאז שעזב את ליברפול? האם עדיין יש לו את זה?
שער מוסף הספורט של "ידיעות אחרונות", הבוקר
סופרסטאר על הקווים
מדובר בהימור גדול של ההתאחדות. היא משלמת סכום גבוה כפיצויים למאמן הקודם יוליאן נגלסמן, וקלופ הוא לא מאמן זול, ההחתמה שלו לארבע שנים תעלה להתאחדות הגרמנית לפחות אותו סכום שהוא קיבל כיועץ בכיר עבור מחלקת הכדורגל של רד בול. היא תנדב לארגון שמקושר לרד בול מיליון יורו והתחייבה לארח שלושה משחקי נבחרת בלייפציג, שם נמצא סניף הכדורגל של רד בול בגרמניה. שניים מעוזריו הקבועים של קלופ מגיעים איתו וגם חבר קרוב שיועסק כיועץ חיצוני. פר מרטזאקר, בלם הנבחרת שזכתה באליפות העולם ב־2014, נשלף מארסנל ומונה למנהל הספורטיבי של הנבחרת.
קלופ והצוות שלו יתבקשו להביא הישגים בזמן די מהיר. הכישרון של גרמניה עצום, אבל הדרישה היא לחריש הרבה יותר עמוק. המודלים של צרפת וספרד נמצאים מול העיניים. קלופ יצטרך לתרגם את ההצלחות של הנבחרות הצעירות של גרמניה לשילוב של שגרירים שלהן בנבחרת הבוגרת. הצוות שלו גם יצטרך לבחון מדוע המודלים של המהגרים בנבחרות האירופאיות האחרות לא עובדים בגרמניה.
ההבאה של קלופ היא בדיוק בשביל זה. לצד ההצלחות שלו, קלופ תמיד טיפח שחקנים. הגיוס של מרטזאקר הוא איתות בכיוון הזה: שילוב של אנשי כדורגל אותנטיים במקום פוליטיקאים בצמתים של החלטות מקצועיות גורליות עבור נבחרת שנמצאת בעצמה בצומת גורלי.
שחקני גרמניה אחרי ההדחה מהמונדיאל
(צילום: עוז מועלם)
קלופ היה המועמד היחיד, אבל עדיין מדובר בבחירה קצת מיוחדת. קחו את שתי הפינאליסטיות של הגמר האחרון בארצות־הברית ותקבלו שני מאמנים שאימון נבחרות הוא קורות החיים שלהם. גם דידייה דשאן עשה את רוב קריירת האימון שלו בנבחרת. קלופ מגיע מקריירת קבוצות, וגם כך, לא אימן בכלל מאז שעזב את ליברפול לפני שנתיים. מדובר במציאות אימון שונה לחלוטין, קשר אחר לחלוטין עם השחקנים.
בנוסף, קלופ מגיע לתפקיד ככוכב הגדול ביותר שמגיע לכס האימון של הנבחרת הגרמנית (בקנבאואר שם גדול יותר, כמובן, אבל הוא רכש את שמו על הדשא, ולא, בדומה לקלופ, כמאמן). הוא סופרסטאר יותר גדול מכל שחקן שלו בסגל. זה טוב, כי הוא יקח מהשחקנים את תשומת הלב, בעיקר של התקשורת, ויתן להם שקט תעשייתי, וזה טוב כי הוא ניצח בכל מקום שהוא אימן בו.
שחקנים ימותו בשבילו. אף שחקן לא היה מוכן למות עבור נגלסמן או האנזי פליק. בנוסף לכך, קלופ הוא מוטיבטור עצום, הוא הוכיח שהוא יכול להוציא המון גם בתקציבים מוגבלים (או קטנים יותר משמעותית מהיריבים שלו), ויש לו סבלנות עד שהוא מגיע לתוצאות המיוחלות.
יביא את הווינריות מליברפול?
(Christopher Furlong/Getty Images)
"כבר מאיים בהתפטרות"
קלופ מגיע למשימה הזו מתוך שליחות. הוא מוותר על המון. במסיבת העיתונאים ביום שישי שהודיעה על מינויו, הוא אפילו רמז ספק בצחוק וספק ברצינות שאם התקשורת לא תעזוב את משפחתו בשקט, הוא יעזוב. "עוד לא התחיל את הקדנציה, וכבר מאיים בהתפטרות", התגרה בו עיתון מקומי. אבל אפשר לקרוא את האמירה הזו גם אחרת: הנבחרת היא המשפחה של קלופ. אף אחד, כולל אף אחד, מהחליפות של ההתאחדות, לא יכול להתערב בענייניה.
אבל יש רבים שתוהים אם קלופ, המועמד היחיד לתפקיד, הוא בכלל המועמד המתאים. בעיניהם, הוא היה הרבה יותר מדי זמן מחוץ לכדורגל, מי יודע אם עוד יש לו את זה, האם הוא יצלח את המעבר ממאמן קבוצות לנבחרות. בזמן שעבר מאז פרישתו מליברפול והיותו קונצנזוס לאומי, הוא איבד הרבה מהתומכים בגלל שהפך לעובד בתאגיד רד בול השנוא על אוהדי הכדורגל הגרמנים. הוא עבר שינויים קוסמטיים, הוא מופיע באינספור פרסומות. הוא העז, השם ישמור, לתרגם את ההצלחה לכסף ותהילה. בעיני אוהדי כדורגל רבים הוא איבד הרבה מהאותנטיות ה"קלופית" של ימי דורטמונד העליזים.
קלופ חייב להצליח. הוא יחזיר לנבחרת את האינטנסיביות שלה, את הגגנפרסינג המפורסם שלו (לחץ מיידי ומהיר אחרי איבוד כדור, עדיף כמה שיותר קרוב לרחבת היריב), הוא יארגן אותה מחדש, והוא יתן לה פילוסופיה מוכרת.
כבר איים ללכת. יורגן קלופ
(צילום: Alexander Hassenstein/Getty Images/AFP)
"ראיתי שלוש פעמים איך כדורגל יכול לשנות ערים, אני חושב שכדורגל יכול לשנות גם מדינה" הוא אמר במסיבת העיתונאים, "נהפוך כל אבן כדי לתקן את מה שדורש תיקון". קלופ לא הגיע לעשות עבודת קוסמטיקה. הוא בא להרוס ולבנות מחדש. הוא חייב להצליח להחזיר את הפרסטיז' לכדורגל הגרמני. זה התיקון הראשון, והכי זמין, שיש למדינה הזו להציע כרגע. בפעם האחרונה שההתאחדות לכדורגל העניקה כוח וסמכות כזו למאמן, זה היה ליורגן אחר, קלינסמן. זה קרה ב־2004 וקלינסמן שינה את הכדורגל הגרמני.
כדורגל שינה שלוש ערים. יורגן קלופ אחראי על השינוי בכל אחת מהערים הללו (מיינץ, דורטמונד, ליברפול). כל אחת מהערים טוענת שהיא "עיר הולדתו" של קלופ. ביום שישי הוא התחיל את העידן החדש שלו כמאמן, ועבר מהמקומי ללאומי. דורטמונד הייתה במקום ה־13 וליברפול במקום השישי (מיינץ בליגה השניה), לפני שקלופ הוליך אותן לגדולות.
גרמניה מדורגת כרגע במקום ה־12 בעולם. כל התנאים מוכנים. עכשיו נשארת עדיין תלויה השאלה הגדולה: האם עדיין יש לו את זה. האם קלופ יכול עדיין לעשות את ה"קלופו".
