החלקה של מכונית על הכביש עלולה להיות מסוכנת ומפחידה, יש כאלה שאוהבים לעשות "חארקות" בשביל הפוזה, ויש מי שלקח את החוויה הזאת והפך אותה לאמנות ולקריירה של ממש – באופן חוקי ומבוקר. הכירו את איתי שדה, בן 18 מקיסריה, שנחשב לנהג הדריפטינג הטוב ביותר בארץ. שדה הוא אלוף ישראל בשלוש השנים האחרונות והישראלי הראשון שהתחרה בליגת ה"דריפט מאסטרס" העולמית, מה שממקם אותו בחזית הספורט המוטורי בישראל.
"כשאבא שלי היה בגילי, הוא התחרה בראלי על ג'יפים ואופנועים, ובגיל 25 הוא הפסיק, אבל תמיד נשארה לו האהבה לרכבים", מספר שדה, מגיל קטן אני נוסע איתו לטיולי רייזרים, והרעשים של המנועים היו אפילו מרדימים אותי מרוב שחייתי את זה. בגיל 12 ביקשתי סימולטור נהיגה ליום ההולדת, ההורים קנו לי, ומאותו רגע הייתי נוהג מהחזרה מבית הספר ועד הלילה". היום הוא נוהג בליגת הדריפט מאסטרס, וחולם להגיע לטופ העולמי.
להעלות עשן ולקפוץ באוויר
דריפטינג הוא סגנון נהיגה שבו הנהג מכניס את הרכב להחלקה מבוקרת, תוך שמירה על שליטה מוחלטת ברכב לאורך זמן. זה נעשה באמצעות שילוב בין בלימה, האצה והיגוי מדויק, כך שהרכב נוסע בזווית חדה יחסית לכיוון הפנייה, אך עדיין נמצא בשליטה מלאה. התחרויות בוחנות את הדיוק, את הקו בו הרכב נוסע, את רמת השליטה של הנהג ואת מידת הקרבה שלו למכשולים מבלי לפגוע בהם.
המקור של הדריפטינג הוא מיפן, שם נהגים היו משתמשים בטכניקה הזו במסלולי הרים צרים. עם השנים זה הפך לספורט בינלאומי עם ליגות מקצועיות ברחבי העולם, כולל תחרויות יוקרתיות כמו "דריפט מאסטרס" שבהן מתחרים נהגים מהשורה הראשונה.
סדרת הסרטים המצליחה עם וין דיזל "מהיר ועצבני" העלתה את הדריפטינג לכותרות, במיוחד הסרט השלישי בסדרה, "טוקיו דריפט", שם הדריפטינג היה במרכז הסיפור. מאז, הפופולריות של הספורט עלתה והגיעה לכל מקום בעולם. מה שהופך את הדריפטינג לאטרקטיבי כל כך זה השילוב בין סיכון, אמנות ויכולת טכנית גבוהה – והוא כמובן ספורט שמצטלם נהדר. כדי להיות נהג טוב אתה לא צריך להיות הכי מהיר, אלא להיות סוג של אמן. לשלוט ברכב ולעשות את זה יפה.
חלק ניכר מהחוויה היא מה שאנחנו מכירים מה"חארקות" בשכונה: ענני העשן שיוצאים מהמכונית והופכים את זה למגניב יותר. בדריפטינג, זה לא מספיק שהסיבוב יהיה חלק – צריך שהוא גם ייראה טוב. לשרוף את הצמיג ולהשאיר למתחרים עשן – זאת לא הקלישאה, זאת המטרה. דמיינו להגיע עם הרכב בסיבוב ל-200 קמ"ש. אם אין לכם רכב-על שמתאים לכך, אז חבל על הניסיון. המנוע צריך לעמוד בזה, והמכונית חייבת ליצור אפקט אסתטי. כמו שראיתם ב"מהיר ועצבני", רק שפה הכל חוקי.
הכירו את נהג הדריפטינג איתי שדה
(צילום: נימי רגב)
אחד האייקונים הגדולים ביותר בעולם הדריפטינג הוא קן בלוק המנוח, שנהפך לאגדה לא רק בגלל יכולותיו המדהימות על המסלול, אלא גם בגלל היכולת שלו לבצע ספינים ודריפטים מאוד מורכבים בסביבות עירוניות. הסרטון בו הוא מפגין יכולות על-אנושיות כמעט ומצליח לעשות דברים מדהימים עם המכונית שלו בלונדון זכה ל-84 מיליון צפיות. באחד הסרטונים הרכב שלו ממש קופץ באוויר, אבל בליגת הדריפטינג אסור לעשות את זה. חלק מהעבודה כאן היא בדומה ל"מהיר ועצבני": לשדרג את הרכב כל הזמן. לדוגמה, בלמים מיוחדים שיעמדו בעומס. מדובר בספורט עם הרבה אדרנלין
מתנת הבר מצווה שהפכה לקריירה
איתי שדה חי את החלום של "מהיר ועצבני". שדה הוא התחיל את דרכו בענף המרגש בגיל 13, ולא מתכוון לעצור עד שיגיע לפסגת הספורט העולמי.
שדה החל דרכו החל בגיל 12 בסימולטורים, ובגיל 13 עבר להתאמן על רכב אמיתי. עם זאת, גם כיום, חלק ניכר מהאימונים שלו נעשה באמצעות סימולטור, כלי חיוני לשיפור הדיוק והשליטה ברכב. לאחר שהתחרה בעבר על BMW E46, השנה הוא קיבל חסות מחברת דלק מוטורס ועבר להתחרות על BMW M2, במסגרת חטיבת ה-M של המותג.
במהלך הקריירה שלו, רשם שדה הישגים מרשימים, כולל העפלה ל"טופ 8" בתחרות היוקרתית "דריפט מאסטרס", הישג שמיצב אותו כאחד מהנהגים המבטיחים בזירה הבינלאומית. השתתפותו בליגה זו, לצד נהגים מהשורה הראשונה בעולם, הפכה אותו לשם מוכר בספורט הדריפטינג. החיבור עם BMW נועד לתמוך בהמשך התפתחותו בענף, כשהמטרה שלו היא להמשיך ולכבוש פסגות נוספות בתחום הדריפט המקצועי.
5 צפייה בגלריה
שדה מככב בתחרויות שבהן המתמודדים נדרשים "לזרוק זנב", כלומר להכניס את הרכב להחלקה מבוקרת
(צילום: drift masters)
שדה מככב בתחרויות שבהן המתמודדים נדרשים "לזרוק זנב", כלומר להכניס את הרכב להחלקה מבוקרת ולהיות כמה שיותר קרובים לקירות הבטיחות של המסלול – תוך כדי שליטה מוחלטת, אך מבלי לפגוע בקירות.
הכניסה של איתי לעולם הדריפטינג החלה כמתנת בר מצווה – קורס דריפטים בקפריסין, שהתגלה כהגשמת חלום. מהר מאוד משפחתו הבינה שיש לו כישרון יוצא דופן ושדריפטינג יכול להפוך לקריירה אמיתית עבורו. בגיל 14 הוא כבר השתתף בטורניר בינלאומי בגיאורגיה, ומאז עולה לפודיום פעם אחר פעם. גולת הכותרת בקריירה שלו היא ההשתתפות ב"דריפט מאסטרס", שם הוא מתמודד מול נהגים מבוגרים ומנוסים ממנו, אך עדיין מצליח לכבוש את המסלול.
באוקטובר האחרון השתתף שדה באולימפיאדת הספורט המוטורי שהתקיימה בוולנסיה, ספרד, כחלק מהמשלחת של ההתאחדות לנהיגה ספורטיבית - 20 נהגים שהתחרו בקטגוריות שונות כמו קרטינג, פורמולה 4 ודריפטינג. עבורו, זו הייתה חוויה בלתי נשכחת, והוא מקווה שזו רק תחילת הדרך לצמיחתו של הספורט המוטורי בישראל. "זה היה רגע מרגש מאוד עבורי לראות משלחת ישראלית כל כך גדולה. הלוואי שהספורט הזה יתפתח עוד והשמיים הם הגבול", הוא אומר
איך בחרת בספורט המטורף הזה, דריפטים?
"יום אחד, חבר של המשפחה, שהוא נהג מרוצים, ראה אותי נוהג בסימולטור והמליץ לי להתקדם. הבעיה היא שבארץ מותר להתחרות רק מגיל 14, אז כמתנת בר מצווה נסענו לקפריסין למסלול מקצועי. המדריך שם הבין שזה טבעי לי ונתן לי לנהוג בלי ליווי. משם התחלתי להתאמן בארץ, אבל מכיוון שהתחרויות כאן מותרות רק מגיל 16, התחלתי להתחרות בגיאורגיה, טסתי לשם כל חודש להתאמן ולהתחרות. עשיתי שם עונה וחצי עם פודיומים וזכיות, זו אחת הליגות החזקות באירופה. אחרי שנתיים שם, המנהל של הפדרציה בגיאורגיה אמר לי שאין לי כבר מה לעשות שם והמליץ לי להגיש מועמדות ל'דריפט מאסטרס' – הפורמולה 1 של הדריפטים, עם 35 נהגים מ-22 מדינות. זה היה רגע מלחיץ, כי לא הייתי בטוח שאני ברמה, אבל קיבלתי אישור והתחלנו לחפש רכב מתאים".
דמיינו להגיע עם הרכב בסיבוב ל-200 קמ"ש. אם אין לכם רכב-על שמתאים לכך, אז חבל על הניסיון. המנוע צריך לעמוד בזה, והמכונית חייבת ליצור אפקט אסתטי. כמו שראיתם ב"מהיר ועצבני", רק שפה הכל חוקי
מתי הבנת שזה משהו שאתה באמת טוב בו?
"כשהתחריתי בעונה הראשונה של 'דריפט מאסטרס'. עד אז חשבתי שאני טוב, אבל לא חשבתי שאני בטופ העולמי".
סיבוב של 200 קמ"ש
ההורים לא ניסו למשוך אותך לכיוון אחר, רגוע ובטוח יותר?
"לא. אבא שלי היה נהג ראלי וזה הרבה יותר מסוכן. יש לו את ה'דפיקה במוח' של הרכבים".
אבא שלך מלווה אותך לתחרויות. איך הוא מגיב כשאתה משתולל על המסלול?
"אבא שלי הכי רגוע בעולם כי הוא יודע שהוא יכול לסמוך עליי. הוא מוכן אפילו לשבת לידי כנוסע. הוא מלווה אותי מההתחלה, הוא מנהל הקבוצה שלי, מסיע את הרכב לתחרויות, מכווין, מתאם – פשוט עושה הכל".
רוב הנהגים מבוגרים ממך. אתה מרגיש שהגיל הוא חיסרון במסלול?
"הגיל הוא כן פונקציה, כי בדריפטים צריך להגיב מהר לכל הפתעה. ככל שאתה מבוגר יותר, יש לך יותר ניסיון. אבל כישרון וחוצפה משחקים תפקיד גדול – יש נהגים שמתחרים יותר שנים ממני, אבל אין להם את האומץ שיש לי או לצעירים אחרים".
כמה יקרים החיים של ספורטאי כזה, ואיך מממנים את זה?
"עד השנה שעברה מימנו הכל עצמאית. בתחילת 2024 גייסנו חסויות, כולל דלק מוטורס ו-BMW. אני הראשון בארץ שמקבל חסות כנהג דריפט, וזה צעד משמעותי שמקל מאוד על ההתקדמות שלי".
מהי מהירות השיא שבה נסעת?
"זה מאוד משתנה בין מסלול למסלול. יש מסלולים מהירים ופתוחים, והמהיר ביותר שהיה לי היה במהירות 200 קמ"ש – למשוך את ההנדברקס עם עוד רכב צמוד אליי. זה מטורף!".
החבר'ה קוראים לך שומאכר?
"לא, שומאכר זה ספורט אחר לגמרי. דריפטים זה עולם אחר – רכבים שונים, נהיגה אחרת, זה לא דומה בכלל".
מהו החלום הגדול שלך?
"להיות אלוף העולם בדריפט מאסטרס".
בישראל זה משהו שעשוי להפוך לספורט פופולרי יותר?
"בישראל הרבה אנשים מכירים את התחום הזה, אבל כרגע אין מספיק אנשים שמתעסקים בו. קשה להשיג פה חסויות, אין תחרויות, והתחום עדיין יחסית בחיתוליו".
החברים שלך בטח מחכים לנסוע איתך ברכב.
"כן, רוב החברים שלי קשורים לתחום בדרך כזו או אחרת. הם מתלהבים לנסוע איתי, טסים איתי לחו"ל לתחרויות, ויש לי מהם המון תמיכה".
בכביש אתה מרגיש ביטחון-יתר בזכות הכישרון שלך במסלול?
"לא, בכביש אני נוסע כמו סבתא. את האגרסיות שלי אני מוציא רק במסלול – זה פשוט לא שווה את זה בכביש".
