במשך עשרות שנים חלם ביל מיי, כמו כל ספורטאי בעולם, להתחרות באולימפיאדה. זה לא קרה לא כי הוא לא היה מספיק טוב, אלא כי הוא גבר. בעולם שבו אפליה מגדרית נוטה בדרך כלל רק לכיוון אחד, תחרויות השחייה האמנותית היו אפליה ברורה נגד גברים. באולימפיאדת פריז בקיץ הקרוב גם זה ישתנה. תקרת הזכוכית שגברים בדרך כלל לא נאלצים לנסות לשבור כל הזמן, תתפרק לרסיסים. ואז יוכל ביל מיי, בן 45, שנחשב לסוג של האב המייסד בברנז'ה הקטנה-אך-מתרחבת של שחיינים אמנותיים, להגשים את חלום חייו.
כנראה שאין הרבה ספורטאים שיהיו ראויים יותר ממיי לצעוד בטקס הפתיחה של האולימפיאדה. הדרך שעשה היא כמעט קלישאת הרוח האולימפית. הוא התאהב בגיל צעיר בספורט שידע שלא יוכל להשתתף בו באופן תחרותי, חיכה וחיכה עד שבסוף הרים ידיים והצטרף ל"קרקס השמש", שם לפחות יכול היה להראות לאנשים מה הוא מסוגל לעשות מתחת למים.
5 צפייה בגלריה
הגשים את חלום חייו. מיי בפעולה בנבחרת ארה"ב בשחייה אמנותית
(צילום: Adam Pretty/Getty Images)
הוא עשה את זה במשך עשר שנים, עד שפתאום קרה נס: שחיינים אמנותיים קיבלו אישור להשתתף באליפות העולם ב-2015, ומיי עזב מיד את הקרקס וחזר להתאמן. באליפות העולם הפך לזוכה הראשון אי פעם בדואט המעורב, לצד כריסטינה ג'ונס, ועכשיו יגיע לרגע השיא. "זה משהו שחלמתי עליו כל חיי", אמר מיי ל-CNN. "אני מרגיש שהחיים שלי הם קלישאה. הספורט הזה נתן לי כל כך הרבה, ועכשיו לקבל אפשרות להגשים את החלום המושלם - זה משהו שאף אחד לא יכול לוותר עליו, אפילו אם אני כבר באמת לא ילד".
"אמרו לי שאני אידיוט"
לשחייה האמנותית, שפעם קראו לה שחייה צורנית, יש היסטוריה ארוכה ומסובכת בכל הנוגע להשתתפות גברים. זה בעיקר עניין תרבותי, אבל לא רק. הספורט הפך פופולרי בארה"ב בחלק הראשון של המאה ה-20, אז גם אפשר היה לראות גברים משתתפים בו, כי מתברר שלפני מאה שנה היו קצת פחות סטריאוטיפים מהיום. עם שינויי התרבות וההגדרות של החברה לגבי "מהו גבר", גברים פשוט נשרו מהספורט.
5 צפייה בגלריה
כמו כל סטריאוטיפ, גם זה היה קשה מאוד לשבירה. ביל מיי (במרכז) במהלך מסיבת העיתונאים של הנבחרת
(צילום: EPA/ALI HAIDER)
היו לכך גם סיבות פיזיולוגיות: הגברים כבדים יותר, פחות גמישים והתקשו לצוף כמו נשים, כך שעם השנים היה ברור שיש רק דרך אחת לעשות שחייה אמנותית. כאשר הענף נוסף לראשונה לאולימפיאדה ב-1984 רק נשים הורשו להתחרות, וכך זה היה 40 שנה. "אנחנו רגילים לראות ספורט עם הרבה חן, הרבה אלגנטיות ויש גם מרכיב כוריאוגרפי גדול", אמר השחיין האיטלקי ניקולו אוליארי. "זה ריקוד במים והתרגלנו לראות אישה עושה את הדברים האלה. אבל כמו בריקוד הקלאסי, גם בשחייה אמנותית יש גברים שעושים אותו דבר, רק קצת אחרת".
כמו כל סטריאוטיפ, גם זה היה קשה מאוד לשבירה. ב-2021 האיטלקי ג'ורג' מינסיני היה הגבר הראשון שזוכה באליפות איטליה, אחרי שניצח 13 שחייניות. מינסיני התאהב בספורט כבר בגיל ארבע, מה שאומר שבמשך שנים רבות אנשים צחקו עליו, זילזלו בו או סתם הביטו בו ברחמים.
"זה ריקוד במים והתרגלנו לראות אישה עושה את הדברים האלה. אבל כמו בריקוד הקלאסי, גם בשחייה אמנותית יש גברים שעושים אותו דבר, רק קצת אחרת"
"כבר שכחתי כמה פעמים אנשים קראו לי 'הומו', כאילו זה איזה עלבון", הוא נזכר. "והיו כאלה שאמרו שאני אידיוט כי שחייה אמנותית היא לא ספורט, ובוודאי לא ספורט גברים, ואף פעם לא אוכל להתחרות. תמיד ידעתי שאני רוצה לשחות אחרת מנשים ולתת לשחייה האמנותית משהו חדש. להיות גבר לא אומר שאתה צריך להיות סוג מסוים של גבר. להיות אישה לא אומר שאת צריכה להיות סוג מסוים של אישה. אתה יכול להיות מה שאתה רוצה. אני חושב שההבדלים האלה עושים את היופי של החיים ואנחנו צריכים לעודד את זה".
"אחד מענפי הספורט הקשים בעולם"
גם ביל מיי מעולם לא התרגש מהעלבונות. הוא התחיל להתעסק בשחייה אמנותית מגיל 10, בעידוד מאסיבי של אמו, ועכשיו הוא מתאמן עשר שעות ביום לאולימפיאדה. בעיניו, מי שלא מבין עוד כמה מדובר בספורט קשה הוא בור ועם הארץ שאין טעם לבזבז עליו זמן.
"בספורט הזה אתה צריך לזוז כמו רקדן", הוא אומר. "צריך לצלול ולכלול אקרובטיקה כמו מתעמל, צריך להיות בעל סיבולת של רץ מרתון ולעשות את כל הדברים האלה במים ובלי לנשום. אין עוד ספורט שבו אתה לא יכול לנשום. לשחיינים אמנותיים יש רק שתי דקות להראות את הכוח, הגמישות והסיבולת האירובית שלהם, ולעשות את זה עם חיוך קבוע. אני באמת חושב שזה אחד מענפי הספורט הקשים בעולם".
באולימפיאדת פריז תצטרף לתוכנית השחייה האמנותית גם קטגוריה של שחייה אקרובטית, לצד הקטגוריות הטכנית והחופשית. ספורטאים יתחרו כצוות או כדואט. בכל צוות של שמונה, תוכל נבחרת לשלב שני שחיינים גברים. זה באמת רגע של שינוי סיסמי.
5 צפייה בגלריה
"אני יודע שהספורט הזה נתן לי חיים מעבר לכל מה שאי פעם יכולתי לדמיין"
(צילום: AP Photo/David J. Phillip)
ביל מיי, שדרכו נחסמה כל כך הרבה זמן, לא נוטר בשום צורה. "אני יודע שהספורט הזה נתן לי חיים מעבר לכל מה שאי פעם יכולתי לדמיין", אמר, "הכל עכשיו יפה, מדהים, נפלא. אנחנו הולכים לאולימפיאדה. העיסוק בשחייה אמנותית זה משהו שבא מהלב שלנו, זה לא תלוי במגדר. אני אף פעם לא יכול להבין למה לאסור על מישהו להשתתף במשהו. זה מונע מהספורט לצמוח וזה פשוט לא הוגן. זה לא מייצג את האנושות. זו פעם אחת שבה אנחנו - הגברים - היינו מופלים, אבל עדיף תמיד שלא תהיה אפליה בכלל".
פורסם לראשונה: 16:07, 01.03.24
