זה יועד להיות המשחק הכי גדול של מכבי חיפה מאז עונת האליפות האחרונה. מרוב התרגשות לא ישנה בלילה. מזל שהמשחק התחיל שעה מוקדם מהרגיל, כך היא נדרשה לספור פחות דקות. עבור הפועל באר־שבע זה היה עוד משחק בתקופה שבה ממילא יש לה משחק יום כן יום לא, היום כן. טבריה, אלקמאר, הפועל ירושלים, סן ז'ילואז, מכבי חיפה - היא כבר לא עוקבת. היא לא זוכרת באיזו מדינה היא נמצאת ומה המסגרת. מבחינתה זו הליגה האירופית.
עדות לייחודיות של האירוע עבור כל אחת מהשתיים מצאנו בהרכבים שלהן. באופן מקרי לגמרי, התמזל מזלה של מכבי חיפה לעלות עם ההרכב החזק ביותר שלה, בעוד באר־שבע נאלצה להסתדר ללא שני השחקנים הטובים ביותר שלה, אליאל פרץ ולוקאס ונטורה הפצועים. אי־אפשר היה לבקש באר־שבע יותר אל דנטה מזה. להבדיל, אם המשחק הזה יועד להיות החתונה של מכבי חיפה עם עצמה, אז היא התלבשה לאירוע בתלבושת הכי יפה שיש לה.
ברזאו, ברוניניו, נובאקוביץ'. באר־שבע, מכיוון שהמשחק הזה היה בשבילה עוד משחק, עלתה עם גופייה וכפכפים. הבגדים היפים בכביסה מהמשחק ביום חמישי. איך זה נגמר בסוף כולם יודעים. באר־שבע שברה את חיפה ואת הכוס. כמידת המבחן מבחינת מכבי חיפה, כך גודל הכישלון. מה יכול להיות יותר גרוע מלהפסיד בבית לבאר־שבע? אולי להפסיד כשמקבלים שלושה שערים בשש דקות. מה יכול להיות יותר גרוע מלקבל שלושה שערים בשש דקות? אולי לקבל חמישה שערים במחצית. מכבי חיפה לא צריכה להכריע. הכל קרה לה.
הליגה הזאת מחולקת לשניים, אין מה לעשות. יש את הקבוצות הגדולות, ויש את הקטנות. חשוב מאוד לא לאבד נקודות מול הקטנות, כמו שמכבי חיפה השכילה לעשות, כי כל נפילה שם ייקח הרבה זמן לתקן. הבעיה שזה לא שווה כלום אם זה נענה בהתרסקות בכל מפגש עם קבוצה ממועדון החמש. מה זה משנה שמכבי חיפה מסוגלת לנצח שש פעמים קבוצות מתחת לרמתה, אם זה מה שעושות גם מכבי ת"א, באר־שבע, הפועל ת"א ובית"ר ירושלים? מה שמשנה הוא שמכבי ת"א הוציאה עשר נקודות מארבע היריבות שלה, שבאר־שבע נתנה חמישייה למכבי חיפה בחוץ, ושהפועל ניצחה את בית"ר שלא הפסידה למכבי. מכבי חיפה בזמן הזה חטפה שמונה שערים בשני משחקים מהקבוצות במילייה שלה.
ההפסד למכבי ת"א במחזור השני נשכח בזכות חמישה ניצחונות רצופים על קבוצות הירכתיים של ליגת העל. חמשת הניצחונות הללו נשכחו בגלל התבוסה אמש. עכשיו זה כבר משהו אחר. גם אם מכבי חיפה תיתן חמישייה לעירוני טבריה ושישייה להפועל ר"ג, זה לא ישנה. את התבוסה הזאת לבאר־שבע אפשר יהיה למחוק רק בניצחונות שווי ערך. אין איך להימלט. למזלה, לא תצטרך לחכות הרבה. כבר בשבוע הבא יש לה את הפועל ת"א. רק תחילת נובמבר, וכבר משחק שאין ממנו דרך חזרה.
שחקני חיפה מתוסכלים
(צילום: אלעד גרשגורן)
אם זה היה תלוי באוהדים, שהם מטבעם קפריזיים כי זה התפקיד שלהם במחזה - טוטאלי, קיצוני ובלתי מתפשר - דניאל דאפה היה מסיע את האוטובוס של הפועל ת"א למשחק מול הפועל ירושלים בטדי וצופה מבעד לשמשה בשחקנים הממשיכים בלעדיו לחדר ההלבשה. זה עוד הפתרון ההומני. אחרים הציעו לייבש אותו שבועיים ביציע עוד לפני שנודעה חומרת הפציעה של עמנואל בואטנג. כאשר התברר שבואטנג לא יכול לשחק, הציעו להחמיר את העונש לחודש בחוץ, כי הלקח יילמד רק אם דאפה יורחק מהתור בדיוק כשהגיע זמנו להיות הראשון.
ולמה כל זה? כי בדקה ה־97 של המשחק מול עירוני טבריה, דאפה לא מסר לסתיו טוריאל בסיטואציה שחייבה זאת. זה באמת היה בוטה, וכולם, כולל דאפה עצמו (גם אם רק בדיעבד, אבל אולי אפילו תוך כדי תנועה), יודעים את זה. דאפה הוא לא החלוץ הראשון שלא מסר כשמתחייב היה שיעשה כך, הוא גם לא הקשר הראשון שלא מסר כשנדרש היה שיעשה כך (צחוק הגורל, טוריאל עצמו לא מסר לדאפה בעונה שעברה בסיטואציה קיצונית אפילו יותר). כדורגל הוא לא רק חוברת הפעלה של "עשה" ו"אל תעשה" הניתנת לדקלום בתנאי מעבדה. הוא משחק שמשוחק על ידי אנשים בדופק 200 שמונעים על ידי כוחות טבעיים של אגו וחשיבה מוכוונת "אני", של כוכבים שמקומם מובטח וכאלו שחיים על הקצה ונחושים להרוויח את מקומם.
כבש את השער ה-77 של ברדה בליגה. דניאל דאפה
(צילום: גיל נחושתן)
דאפה טעה, אבל משהטעות נעשתה, השאלה החשובה היחידה הייתה מה עושים עד הטעות הבאה, מה יקרב או ירחיק אותה יותר. בניואנסים של שיח הכדורגל בישראל, אולי של התרבות כאן בכלל, מקובל לחשוב שלמידה אפשרית רק באמצעות מכה על האף. מה הטענה למעשה? שאם דאפה, מלכתחילה חלוץ שלא פתח בהרכב מאז המחזור הראשון ומאז ספטמבר 2025 כבש שני שערי ליגה בלבד, ייזרק למקום אחורי אפילו יותר בהיררכיה, זה יעשה לו טוב.
זו לא חוכמה להוריד את דאפה מהמקום הנמוך שבו היה כשהגיע צונאמי הביקורת אחרי ההחלטה שלא למסור לטוריאל. גם לא היה ממש לאן. זו הייתה הנקודה הנמוכה ביותר שבה היה מי שכבר פחות או יותר שנה טובע במים הרדודים של חלומות שמתעכבים להתגשם. אליניב ברדה, שיותר משהוא צריך להבין בכדורגל הוא צריך להבין באנשים, הבין שמהמקום הזה צריך לחשוב מה יעזור להרים את דאפה, כי לצלול הוא כבר צולל מצוין לבדו. את השער הנהדר שדאפה כבש מול הפועל ירושלים ראוי להוסיף למאזנו של המאמן. מהיום אמרו: ברדה לא כבש 76 שערים בליגת העל, אלא 77.
