היו סופרבולים עם מהפכים פסיכיים (ניו־אינגלנד על אטלנטה, גרסה 51), עם הפתעות מרעישות (ג'טס על בולטימור בסופרבול 3, ג'איינטס על הפטריוטס ב־42), שהוכרעו על חודם של אינצ'ים (סנט־לואיס על טנסי, סופרבול 34), או כאלו שהוכרעו מהחטאה בסנטימטרים של בעיטת שדה (באפלו מפסידים לג'איינטס, 25) או משלוש בעיטות מוצלחות (שלוש האליפויות הראשונות של שושלת ניו־אינגלנד). אבל שום סופרבול לא התקרב לרכבת ההרים של סופרבול מספר 49, שהפגיש ב-1 בפברואר 2015 את סיאטל סיהוקס וניו־אינגלנד פטריוטס, שתי הקבוצות שייפגשו גם הלילה (01:30) בסופרבול בסנטה קלרה.
ניו־אינגלנד הגיעה למשחק ההוא אחרי עשר שנים שבהן לא זכתה בסופרבול. היא הפסידה פעמיים במעמד לניו־יורק ג'איינטס, ואיבדה את ה־Swagger (בתרגום חופשי, ביטחון עצמי מנצח שגובל ביהירות בסטייל) שהיה למאמן ביל בליצ'יק ולקוורטרבק טום בריידי. סיאטל הגיעה כפייבוריטית למשחק: היתה לה הגנה מהטובות בהיסטוריה (שקיבלה את הכינוי "לגיון הבום"), בשנה שלפני כן השפילה בסופרבול את דנבר ברונקוס בראשות פייטון מאנינג, אז ההתקפה הכי טובה בליגה ואחת הטובות אי פעם, בדרך לניצחון 8:43. והתוצאה שיקרה: זה לא היה כזה קרוב.
המשחק שבר שיאי צפייה (120 מיליון צופים בשיא), נשאר התוכנית הרביעית הכי נצפית בטלוויזיה (בכלל, לא רק בספורט) ונבחר למקום השמיני בדירוג משחקי הפוטבול הגדולים בכל הזמנים. כרטיס ממוצע נמכר בלמעלה מ־8,000 דולר, פי שלושה יותר מאשר בגמר שלפניו, מחיר כרטיס פרימיום היה יותר מ־28 אלף דולר. דקת פרסומת נמכרה בתשעה מיליון דולר.
המשחק ההוא באריזונה לא איכזב. סיאטל קפצה ליתרון עשר נקודות ברבע השלישי. טום בריידי הוליך את הפטריוטס ל־14 נקודות רצופות וליתרון ארבע, כשסיאטל יצאה להתקפה האחרונה במשחק. 2.02 דקות לסיום המשחק, 24:28 לפטריוטס. הכדור על קו העשרים של סיאטל. בדיוק כמו בשני ההפסדים שלה בסופרבול נגד ניו־יורק, שוב היריבה מצליחה להשלים מסירה מטורפת נגד הפטריוטס, הפעם ג'רמיין קירס משיג את המגן הרוקי מלקולם באטלר, ותופס את הכדור כשהוא כבר שוכב עם הגב על הקרקע, 33 יארד. 1.05, הכדור על קו החמישה יארד של הפטריוטס. הסיהוקס חייבים טאצ'דאון כדי לנצח. יש להם ארבעה ניסיונות להשיג אותו.
מרשון לינץ' מקבל את הכדור על הקרקע, וגומע ארבעה יארדים. 26 שניות. לינץ' הוא לב ההתקפה של סיאטל. הוא השיג יותר טאצד'אונים על הקרקע מאשר כל רץ אחורי בליגה במהלך העונה, והיה בלתי עציר גם במשחק הזה, עם ממוצע של יותר מארבעה יארדים לנשיאה. עכשיו יש לו שלושה ניסיונות לעבור יארד. לסיאטל יש פסק זמן ואפשרות לעצור את השעון אם לינץ' נעצר. אבל צוות המאמנים של סיאטל מורה לראסל ווילסון לזרוק. באטלר חוזה את המסירה ומצליח לגנוב את המשחק. הפרשנים התחרו ביניהם איזה תואר לתת להחלטה האחרונה של סיאטל במשחק. הקונצנזוס היה שזו היתה החלטת האימון הגרועה ביותר בתולדות הפוטבול.
קראפט וורק
סיאטל לא התאוששה מהסיפור הזה. ניו־אינגלנד חזרה לסופרבול בשלוש מתוך ארבע השנים שלאחר המשחק הזה, וזכתה בו פעמיים. היא חוזרת הפעם למעמד לראשונה מאז 2019, במטרה להוסיף תואר שביעי למועדון. מן הסתם, מדובר בקבוצה שונה לגמרי מהשושלת שזכתה שש פעמים באליפות.
השאלה שתמיד ליוותה את השושלת ההיא הייתה מי היה האחראי הכי גדול להישגיה. בליצ'ק, המאמן הגאון והנרגן, נחשב תמיד לטווה החוטים, מוח פוטבול שהשתמש בתורות לחימה מהמזרח כדי לשבש את האויב. אבל העונות האחרונות שלו בעידן פוסט־בריידי היו גרועות, גם בניו־אינגלנד וגם באוניברסיטת צפון־קרוליינה. בריידי, לעומת זאת, עבר לטמפה ביי וזכה שם בסופרבול בעונה הראשונה שלו בקבוצה. יתרון לבריידי.
ניו־אינגלנד נתנה לבליצ'ק הזדמנות של עוד ארבע שנים, עד שאמרה לו תודה על שישה גביעים והראתה לו את הדלת. היא הביאה שחקן עבר, ג'רוד מאיו, לכס האימון ושיחררה אותו אחרי עונה של ארבעה נצחונות ו־13 הפסדים. הקיץ, הפטריוטס הביאו לתפקיד עוד שחקן עבר, מייק ורייבל, שנבחר למאמן העונה עם מאזן של 3:14 וכרטיס לסופרבול.
צריך סט של תכונות מיוחדות כדי להכיר בטעות שעשית, ולהעיף את מאיו אחרי שנה מהתפקיד. כשחקן, הוא זכה עם ניו־אינגלנד בסופרבול. אבל המועדון הבין מהר מאוד שהוא לא האיש הנכון כדי לנצל את השנים של דרייק מיי כקוורטרבק המוביל של המועדון. וצריך גם סט של תכונות מיוחדות כדי לקחת את ורייבל, שלא עבד בתפקיד אימון ממשי לאחר שפוטר מטנסי. להבין שוורייבל, מי שזכה עם הפטריוטס בשלושת התארים הראשונים של הקבוצה, יחזיר את רוח המועדון לפטריוטס.
אם ורייבל יוליך את הפטריוטס לאליפות הלילה, הדבר ידגיש את העובדה שלא בריידי ולא בליצ'ק היו החלקים החשובים ביותר בשושלת. זו רוח המועדון. ולרוח המועדון אחראי הבעלים רוברט קראפט.
מאיה אברהמי מוסיפה מבוסטון: טום בריידי? מי זה טום בריידי? בריידי, שהצהיר בעבר כי הוא "פטריוט לנצח", אמר השבוע כי הוא לא בעד אף קבוצה בסופרבול, אמירה שהיתה אמורה לשחרר הרבה זעם בעיר. אבל לאף אחד לא היה אכפת. הטמפרטורה באייפון הצביעה על קור של מינוס שש, עם טמפרטורה אמיתית של מינוס 14, אבל למאות נשים וגברים בכל הגילים זה לא הזיז. הם הלכו עם חולצות קצרות שעליהן היה כתוב: "אני אוהב את דרייק מיי".
שלט מחוץ למסעדה בליטל איטליה, מעל שלג בגובה הברכיים, הצהיר כי "הסופרבול חוזר הביתה". הטלוויזיה, שלטי החוצות, חלונות הראווה, הכל שייך לפטריוטים. פרופסורים באוניברסיטה הבטיחו כי אם ניו־אינגלנד מנצחת, הם מבטלים את כל השיעורים ליום שני. "בוסטון היא עיר של ספורט. כל עונה והקבוצה שלה", אמר לי הבעלים של מסעדת דה וינו בעיר, "רד סוקס באביב ובסתיו, סלטיקס וברואינס בקיץ, עכשיו זהו זמן הפטריוטים".
