רוחות עזות נשבו ביום שבת, 18 בינואר 2025, על ה"גרוסגלוקנר", ההר הגבוה באוסטריה (3,798 מטר). שלג וקרח כיסו את ההר, והטמפרטורה צנחה למינוס שמונה מעלות. זה לא עצר את תומאס פלאמברגר (36) והחברה שלו, קרסטין גורטנר (33), שניהם תושבי זלצבורג, מלנסות לכבוש את הפסגה בן לילה.
בשלב מסוים, כשכוחות ההצלה זיהו לפי פנסי הראש שלהם שהם בקושי מתקדמים, ולמרות שלא שלחו אותות מצוקה, הם יוצרים קשר עם הזוג ושולחים לעברם חילוץ. "מסוק המשטרה הגיע אליהם למרות תנאי מזג האוויר הקשים", נכתב בדוח המשטרה, "אבל הם התעלמו ממנו במכוון". לפי הדוח המשטרתי, באותם רגעים נשבו על הרכס רוחות במהירות של 75 קמ"ש, פקטור הרוח הוריד את הטמפרטורה למינוס עשרים מעלות.
1 צפייה בגלריה
יואשם בגרימת מוות ברשלנות מכוונת? פלאמברגר וגורטנר
(צילום: מעמוד הפייסבוק של Kerstin Gurtner)
מאה מטר לפני הפסגה, גורטנר התמוטטה מעייפות. פלאמברגר נטש אותה ורץ להזעיק עזרה. בבוקר, כשמשלחת החילוץ מגיעה, היא מוצאת את גורטנר קפואה למוות. בשבוע שעבר החליטה התביעה הכללית באינסברוק להאשים את פלאמברגר בגרימת מוות ברשלנות פושעת. אם יורשע, הוא יכול לקבל עונש של עד שלוש שנות מאסר. מלחמת הגרסאות על מה שקרה באותו לילה על ההר תתחיל ב־19 בפברואר. אבל איפה בדיוק עובר הקו הדק בין טרגדיה נוראית לבין רשלנות פושעת?
גרסאות סותרות
הטיפוס התחיל ב־6.45 בבוקר. הם מגיעים לפי התכנון לבקתה הראשונה, לרכס, לעצירת מנוחה וארוחת הבוקר. פה הם כבר נמצאים בגובה של 3,550 מטר, ולפני החלק הכי קשה של הטיפוס. מי שמחליט לטפס מכאן כבר לא יכול לחזור בו. ב־13.30 הם מחליטים ביחד שהם מרגישים מספיק טוב לטפס עד הסוף. ב־22.30 המסוק מאיר עליהם פנס ענק, אבל הזוג לא מגלה שום אות של מצוקה. ארבעה עדים מחזקים את הסיפור הזה.
כשעה לאחר מכן גורטנר מרגישה שהיא תשושה ולא יכולה להמשיך. מצבה מידרדר במהירות. פלאמברגר מוציא את הטלפון שלו ב־00.35, ורואה שבעת שהמסוק היה מעליהם, הוא קיבל מספר הודעות ושיחות נכנסות ממשטרת ההר, שאותן לא ראה ולא שמע ("הטלפון היה על מצב רטט", הסביר מאוחר יותר). הוא מתקשר למשטרה ומודיע שהוא חייב חילוץ דחוף. זו הנקודה שבה הגרסאות מתחילות להיות שונות.
לפי המשטרה, פלאמברגר אמר להם שהכל בסדר. פלאמברגר טוען שהוא הסביר לשוטר את חומרת המצב, הבין שהמשטרה אינה יכולה להזניק מסוק, ואמר לגורטנר שהם חייבים להמשיך לטפס כדי לשמור על חום הגוף. לפי פלאמברגר, ומאחר שבת זוגו לא הייתה יכולה להמשיך, הם הגיעו יחד למסקנה שהוא יירד לבד וינסה להשיג עזרה. הוא עוזב אותה בשתיים לפנות בוקר, אבל רק ב־03.30 מתקשר שוב למוקד החירום של המשטרה ומבקש חילוץ. הרוחות מונעות מהמשטרה להוציא מסוק. בעשר בבוקר מגיעה משלחת החילוץ ומוצאת את גורטנר קפואה למוות, מטרים בודדים לפני פסגת ההר.
"אדיש ולא זהיר"
"אני עצוב עד עמקי נשמתי מהמוות של קרסטין ומביע את תנחומיי הכנים למשפחה", מתחילה ההצהרה שמסר פלאמברגר לתביעה הציבורית באמצעות עורך דינו. "שנינו תיכננו את מסלול הטיפוס ביחד, שנינו מטפסים עם ניסיון, שנינו היינו מוכנים בצורה מספקת ובכושר גופני טוב מאוד, ולשנינו היה ציוד כראוי".
לפי החוק האוסטרי, ההאשמה נגד פלאמברגר, גרימת מוות ברשלנות מכוונת, היא אחת החמורות ביותר בכל מה שנוגע לגרימת מוות של אדם אחר. לפי התביעה, "החשוד היה כמעט אדיש ולא התייחס לחוקי זהירות בסיסיים, למרות שהסכנה הייתה ברורה ואפשר היה לחזות אותה מראש". התביעה מאשימה את פלאמברגר בתשעה סעיפים של רשלנות, החל מצירופה של גורטנר הלא־מנוסה לטיפוס הקשה, בעיקר בתנאי מזג האוויר שהיו באותו יום, וטוענת שמאחר שהיה המטפס המוביל הוא גם אחראי לעובדה שהם התחילו את הטיפוס מאוחר מדי וללא ציוד וטיפוס חירום מספק. פלאמברגר גם מואשם בכך שלא עשה פניית פרסה כשמזג האוויר התחיל לאיים, שלא התקשר מוקדם מספיק, לא נענה לקריאות המסוק שבא לסייע והשאיר את הטלפון שלו במצב רטט. כמו כן הוא מואשם שכאשר ירד מההר, לא דאג להשאיר את גורטנר במקום שישמור עליה מהרוחות ומבלי שדאג לכסות את גופה כראוי.
מומחים לטיפוס הרים מסבירים כי דווקא הירידה מההר לבד ובלי לסחוב עליו את בת זוגו היא התנהגות מקובלת, אבל כל ההתנהגות של פלאמברגר לפני הטיפוס תעמוד לרעתו. גם ההתעלמות מפניית המסוק מובנת בברנז'ה של הטיפוס: מתברר שכשמטפסים קרובים לפסגה הם נוטים להתעלם ממצבם האמיתי ומשדרים שהכל בסדר ושהם יכולים לעשות את זה. מומחים אחרים מציינים כי סדרת הטעויות של פלאמברגר, רובן מונעות על־ידי האגו שלו, הרצון שלו להרשים את גורטנר וחוסר היכולת שלו להודות שטעה, תוביל להרשעתו.
כמו שקבוצת כדורגל נמדדת לפי השחקן הגרוע ביותר שלה, כך גם קבוצת טיפוס. היא חזקה כמו החלק הכי חלש שלה. במקום להתאים את עצמו לבת זוגו, פלאמברגר ניסה להתאים את גורטנר לרמתו. היא סמכה עליו, אולי רצתה לרצות אותו. בסוף, פלאמברגר עזב אותה, במצב של היפותרמיה וחוסר אוריינטציה, עד שמתה מקור. קשה לשפוט אותו על האתיקה של המעשה שלו, אפשר לשאול אותו שאלות קשות למה הוא בכלל הגיע למצב הזה.
