ג'יימס הארדן, טייק 6, אקשן!
כל קבוצה שעבר בה הייתה אמורה לקחת אליפות. הראשונה נבנתה בקפדנות לכיוון הזה, כשהוא משחק כילד לצד קווין דוראנט וראסל ווסטברוק. לכל אחת מחמש האחרות הוא מצא את דרכו על תקן הכוכב החסר שיסגור את הפינה בסגל שכבר מוכן להצליח, או כאחד מהסופרסטארים שהגיעו בזה אחר זה כדי להביא תואר אינסטנט. איפה אפשר להציב את קליבלנד על הרצף הזה? אנחנו במקרה קלאסי של "הכוכב החסר", ואיכשהו, הוא משחק שם כבר שלושה חודשים שלמים מבלי שקרה פיצוץ רציני, אבל התוצאה הסופית אמורה להיות זהה - עוד החמצה לאיש והזקן שכבר יהיה בן 37 בקיץ.
קליבלנד נמצאת בעיצומו של קרב מתיש שבו רוב הסיכויים נגדה. בשני המשחקים הראשונים בסיבוב השני במזרח, שבהם שיחקה בחוץ מול מוליכת האזור דטרויט, הפיסטונס כיבו לה את ההתקפה ועלו ל־0:2. בשני ההפסדים הללו הארדן עמד על 1 מ־11 משלוש, ו־13 מסך 32 הנקודות שלו היו מהקו. במשחק השלישי מאמן הקאבס קני אטקינסון השאיר אותו 40 דקות על הפרקט, אפילו יותר ממלך הקבוצה דונובן מיצ'ל, והארדן השיב בהופעה הרבה יותר אחראית, עם זריקות טובות וניהול משחק איכותי. הוא צימצם את מספר האיבודים, ולא היה זקוק לאף קליעת עונשין כדי לסיים עם 19 נקודות ושבעה אסיסטים.
2 צפייה בגלריה
כמו טקס מייאש שחוזר על עצמו. הארדן
(צילום: Gregory Shamus / GETTY IMAGES NORTH AMERICA / AFP)
במצב של 103:106 לקליבלנד, שהתמודדה עם קאמבק מרשים של דטרויט, הארדן לקח עליו את המשחק עם שבע נקודות רצופות ממיטב מוצריו: סטפ־בק וקליעה מחצי מרחק, פלואטר יפה בחדירה לסל ושלשה – הכל בקצת יותר מדקה. כשסיים, נותרו 25 שניות למשחק ודטרויט נשברה. לצד ה־35 של מיצ'ל והגבוהים האמינים אוון מובלי וג'ארט אלן, הקאבס חזרו לסדרה, ומחפשים שוויון (הלילה, בין שני לשלישי, 03.00). אחרי ה־3:4 הקשה מדי על טורונטו בסיבוב הראשון היה ברור שנחוץ שדרוג כללי כדי להתמודד עם אחת היריבות החזקות בליגה, והארדן הוא הערך המוסף שמתאים למשימה.
להכניס להקפאה
רק שזה לא קורה מספיק, הפלייאוף הוא לא הזמן בשנה שבו הארדן מתבגר ומשחק בשקט נפשי, ונייט אולריך מ"אקרון ביקון" כתב זאת נפלא: "לו רק הקאבס היו יכולים לקחת את הארדן של משחק 3 ולהקפיא אותו בטכנולוגיה של 'מלחמת הכוכבים', היה להם סיכוי טוב יותר להתמודד עם ציפיות 'גמר הפלייאוף או כלום' שהועמסו עליהם. על הארדן הזה הם חלמו כשהחליפו אותו בדריוס גארלנד בפברואר, למרות שהוא מבוגר מגארלנד בעשר שנים".
הבעיה של המאמן אטקינסון אינה רק להוציא יותר מהארדן, אלא ניהול אגו. הוא קיבל שבחים ברחבי הליגה על מה שעשה כשהגיע לקליבלנד בתחילת השנה שעברה, והרגיע את הצד הפראי והאגואיסטי של מיצ'ל בכך שאיתגר אותו להיות המנהיג של הסגל ולקחת אחריות. הוא ברא מיצ'ל מפחיד הרבה יותר מהסקורר המדהים שהיה ממילא. עם הארדן, שחקן בוגר יותר שקשה לשנות, הוא נקט דרך אחרת.
החלק הראשון של התוכנית היה להוריד את הלחץ מהארדן. אחרי מחצית שנייה איומה במשחק 2, אטקינסון האשים את עצמו ואת מיצ'ל בכך שהארדן לקח בה רק שתי זריקות, וטען שהם לא עשו עבודה טובה בך שלא דאגו שיקבל את הכדור איפה שהוא צריך. החלק השני היה להרים לגארד את הביטחון. בין המשחק השני לשלישי, אטקינסון לקח את הארדן לשיחה אישית של חיזוקים ביום החופשי של הקבוצה, והבהיר לו: "אתה האיש שלנו". המאמן פירט: "אמרתי לו שהוא טוב, מבצע את את המהלכים הנכונים, עושה את כל מה שביקשנו ממנו מאז שהגיע, ורק שימשיך ככה ושאני סומך עליו ללא סייגים".
חרדת ביצוע
הארדן הגיע לפלייאוף בכל עונה בקריירה, זו הפעם ה־17 שלו. כמעט בכל אחת מהן הוא חווה נסיגה ביכולת כשהגיעו הסדרות המכריעות. הוא נחנק במשחקי הדחה, ידוע בקריסות במשחקי 6, וזכור היטב מהמשחק האחרון בגמר המערב מול גולדן סטייט ב־2015, כשבפיגור 3:1 בסדרה הוא התפרק עם שיא NBA של 12 איבודים. הוא השחקן שאתה רוצה לרכוב עליו לבאר, ואז לקשור אותו לעץ בזמן שאתה מנסה לשתות ממנה. ה־MVP של הליגה ב־2018, שלוש פעמים ברציפות מלך הסלים (2020־2018), פעמיים מלך האסיסטים, האיש הביא לדרגת אמנות חדשה את השלשה עם הצעד לאחור, שפירק בזריזות הגנות בצבע – ושאבוד לגמרי מבחינת ביצוע וקבלת החלטות בזמן אמת.
2 צפייה בגלריה
השנה משתנה, הפנים נראות אותו הדבר. הארדן
(צילום: Kevin C. Cox / GETTY IMAGES NORTH AMERICA / AFP)
אפשר היה לדמיין שהמצב הנוכחי אידיאלי עבורו ועבור הקבוצה. הארדן יכול לשחק את תפקיד הגיבור כשצריך אותו, לתת 20 נקודות כל ערב בזמן שמיצ'ל צולף מכל פינה, ולקליבלנד יש חמישייה בריאה וחזקה עם ספסל סביר. נשמע כמו קבוצה שזרימה נכונה יכולה להביא אותה לפחות לגמר המזרח.
המציאות היא שקליבלנד לא הצליחה להתרומם מעל המקום הרביעי במזרח בעונה הסדירה, והפסידה בכל חמשת משחקי החוץ שלה בפלייאוף הנוכחי. מיצ'ל, גם בפועל וגם בציטוטים, שמח מאוד לתת להארדן את המקום לעזור לקבוצה מבלי שהאגו שלו ייפגע, זו לא הבעיה, ואטקינסון מומחה בניהול כוכבים. העניין הוא שקליבלנד שמה הרבה ז'יטונים על השחקן שמסמל פספוסי פלייאוף. המועדון עשה הכל בשביל לייצר עבורו סביבה מכילה, מתוך אמונה שמתישהו, פעם אחת, זה יסתדר לו. רק שניצחון גדול אחד על דטרויט הוא טיפה בים, ואין זמן למלא אותו.
והארדן? הפרצוף אדיש מתמיד מתחת לזקן. וכשנשאל על כך ששוב עולים דיבורים על חזרה לסורו בפלייאוף, הוא השיב בתמימות: "אילו דיבורים?"
פתח איזו רשת חברתית אקראית ותראה, ג'יימס.
פורסם לראשונה: 01:30, 11.05.26
