הפוסט שעלה אחרי הדרבי התל אביבי בעמוד הפייסבוק של מועדון הפועל תל אביב, יממה לאחר סיום הדרבי, היה לכאורה מחווה מרגשת של הוקרה. "יודעים שכואב לכם", נכתב שם על הקפטן פרנאן מאיימבו, "שעם חשש לשבר בעצם הבריח... ולמרות הדרישה של הצוות הרפואי, עלה לשחק בשביל לא להשאיר את הקבוצה ב-10 שחקנים".
מנקודת מבט של אוהד, זהו רגע שיא של מנהיגות והקרבה. אולם כפסיכולוגית של הספורט, הטקסט הזה משמש עבורי כמקרה מבחן מרתק ומדאיג לדינמיקה המורכבת שבין הספורטאי, הקבוצה והגוף. הוא מאפשר לנו להבין, דרך הפריזמה המקצועית, מה באמת גורם לשחקן כמו מאיימבו לקבל החלטה שמנוגדת לאינסטינקט ההישרדותי ולייעוץ הרפואי.
ההסבר המקובל הוא אופי חזק או ווינריות. אולם הספרות המקצועית מציעה הסבר שורשי יותר, המכונה "דוולואציה" (Devaluation) - החשש מהפחתת ערך. ברגע שבו הקבוצה נותרת ללא חילופים, הספורטאי הפצוע חווה חרדה קיומית: הפחד להפוך מנכס לנטל, מהקפטן, המנהיג שמוביל את הקבוצה לגורם שמחליש אותה. בסיטואציה כזו, ההחלטה לחזור לדשא היא ניסיון לשמר את הערך העצמי והמקצועי בעיני השבט (המועדון).
אך מתחת לפני השטח פועל כוח חזק נוסף: הזהות הספורטיבית (Athletic Identity). אצל ספורטאים ברמות הגבוהות, הספורט אינו רק מה שהם עושים, אלא מי שהם. הזהות העצמית כרוכה באופן טוטאלי בלהיות שחקן, לוחם, קפטן. ברגעי משבר, הזהות הזו משתלטת ומוחקת כמעט לחלוטין את הזהות של האדם הפרטי שזקוק לטיפול.
כמי שחיה את המגרש גם כספורטאית תחרותית, אני מכירה את המקום הזה מקרוב. ברגעים שהדופק גבוה והאדרנלין זורם, הגוף נתפס לעיתים רק ככלי שרת. התחושה היא שאם אצא החוצה ואיכנע לכאב, אני לא רק מפסידה במשחק, אני מאבדת חלק מעצמי. הטשטוש הזה, שבין האדם לבין התפקיד, הוא המאפשר להתגבר על הכאב, אך הוא גם זה שמסכן אותנו.
המחיר של הטשטוש הזה הוא לא רק פילוסופי, אלא פיזיולוגי. מודלים של פציעות וספורט (כדוגמת מודל הלחץ של אנדרסן וויליאמס) מלמדים אותנו שכשהשחקן פועל תחת כאב עז ולחץ פסיכולוגי (לא לאכזב), רמת העוררות עולה באופן קיצוני, הקשב מצטמצם והמתח השרירי גובר. התוצאה היא, באופן אירוני, עלייה דרמטית בהסתברות לפציעה נוספת או להחמרה של הפציעה הקיימת. כלומר, הרצון להציל את המשחק עלול להוביל לתוצאה ההפוכה.
המקרה של מאיימבו הוא תזכורת חשובה עבורנו, אנשי המקצוע והמערכת הסובבת. תפקידנו אינו לשפוט את השחקן על בחירתו, שנבעה מתוך מחויבות עמוקה אלא לזהות את המלכוד שבו הוא נמצא. האתגר שלנו, כתרבות ספורט, הוא לייצר סביבה שבה אחריות מקצועית כוללת גם את היכולת להקשיב לצוות הרפואי, ובה מנהיגות נמדדת גם ביכולת לשמור על הכלי החשוב ביותר של הספורטאי, הגוף שלו, לטווח הארוך.
*הכותבת היא פסיכולוגית של הספורט, מרצה, מלווה קבוצות, ספורטאים וספורטאיות בענפים שונים
גם אתם רוצים להיות פרשנים? איך זה עובד? פשוט מאוד:
כותבים ושולחים בגוף המייל או בקובץ Word לכתובת: kick@ynet.co.il, בצירוף שם מלא
אורך הטקסט הרצוי: 250–800 מילים
אין לצרף תמונות, טבלאות או גרפים
אם הטקסט מתייחס לאירוע עתידי – שלחו אותו מספר ימים מראש
