אחרי הניצחון של סן־אנטוניו ספרס על אוקלהומה סיטי ת'אנדר בשבוע שעבר בחצי גמר גביע ה־NBA - הפטנט האירופי שהפך, בניגוד לכל הציפיות, לאחת ההברקות המוצלחות ביותר של אדם סילבר - ניסה ויקטור וומבניאמה להסביר למה הוא מאושר בספרס. "אני פשוט שמח להיות חלק ממשהו כל כך יפה", אמר וומבי, עצר לחצי שנייה, והוסיף: "משהו שהוא כדורסל טהור ואתי".
הציטוט הזה, שנראה תמים על פניו, צמח לדרמה גדולה בשכונת ה־NBA. וומבי, הייתה ההנחה, שלח כאן קטנה לצלעות של הת'אנדר. הוא אמנם הכחיש, אבל זה כבר היה מאוחר מדי. קשה להאשים את קהל האינטרנט שהגיע למסקנה הזו. הנרטיב הצובר פופולריות יותר ויותר הוא שהקבוצה הטובה בליגה - בפער גדול - משחקת כדורסל "לא אתי", שבנוי על סחיטת עבירות תיאטרלית, פלופים, ביצוע עבירות מלוכלכות, ובאופן כללי מאוד לא כיף לראות אותה. למעשה, יש סיכוי לא רע שאין אדם אחד מחוץ לאוקלהומה סיטי שאוהד את אלופת השנה שעברה, שכרגע היא מועמדת ברורה כמו שלג ביום שמש לעשות ריפיט.
אם זה מטריד את הת'אנדר, לא רואים זאת. אם זה מכניס בהם מוטיבציה, גם את זה לא רואים. זו קבוצה שהשחקנים שלה נראים מתפקדים לגמרי בתוך בועה, לא שומעים שום רעש מבחוץ, והדבר היחיד שהם רואים מול העיניים זה ניצחון בכל מחיר. מהבחינה הזו, אוקלהומה סיטי ת'אנדר הצעירה כל כך נראית כמו קבוצה שיצאה היישר מהליגה של שנות ה־80 וה־90, והיא בדרך לעונה שלא הייתה כמותה לאף קבוצה בהיסטוריה. כל היתר יכולים להתחבק בלילה עם כדורסל אתי.
הקלות של הניצחון
בעונה שעברה ניצחה אוקלהומה סיטי ב־68 משחקים. זה היה הישג מדהים, רק עוד שש קבוצות בהיסטוריה ניצחו לפחות ב־68 משחקים. קבוצת NBA לא אמורה לשאוף לנצח ביותר מ־69 משחקים, אבל הת'אנדר - קבוצה שנבנתה בשתי וערב של ניהול שיכתבו עליו ספרים - נראית עכשיו טובה יותר, טובה הרבה ישמור האל, מבעונה שעברה.
אם לא יקרה לה שום דבר רע, אוקלהומה סיטי תשבור את שיא הניצחונות בעונה הרגילה, 73, אותו השיגה גולדן סטייט בעונת 2015/16. אחר כך היא תעשה את מה שהווריורס לא הצליחו באותה עונה גדולה: תזכה באליפות שנייה ברציפות. העובדה שהיא נמצאת, נכון לרגע כתיבת שורות אלה, במאזן 2:24, גורמת לסחרחורות של ממש. זה לא אמור היה להיות ככה, אפילו אם כולם הסכימו שהת'אנדר פייבוריטים לריפיט. זה בוודאי לא אמור היה לקרות במערב, שאמור היה לספק עונה של "משחקי רעב", ועכשיו יש בו קבוצה אחת שלא רק מנצחת ומנצחת ומנצחת - ואם היא כבר מפסידה זה נראה כמו במקרה - היא גם עושה את זה בקלות מפחידה.
האפשרות לשבור את שיא הניצחונות בעונה הרגילה בוודאי לא הייתה משהו שמאמן הת'אנדר, מארק דייגנולט, ציפה לחשוב עליה. עכשיו כבר אין לו ברירה, גם אם הוא יודע היטב מה קרה לווריורס בסיום עונת השיא ההיא. אין לו ברירה כי השחקנים שלו חושבים על זה כל הזמן, והדרך היחידה בה הוא יוכל לגרום להם להפסיק, זה אם יתחילו להפסיד קצת. שיי גילג'ס־אלכסנדר (להלן, SGA), אלכס קארוסו וצ'ט הולמגרן אולי משחקים קצת כמו דטרויט פיסטונס של סוף האייטיז, אבל זה אומר שכמו הפיסטונס ההם, הם יעדיפו לאבד כליה על המגרש מאשר להפסיד.
וגם אם הת'אנדר כן יחליטו להוריד את הרגל מהגז כדי לא לגמור את כל הדלק בעונה הרגילה, ייתכן שזה עדיין לא יספיק כדי להשיג את הטנקינג הכי הזוי בהיסטוריה. הם פשוט כל כך טובים. הסטטיסטיקות שלהם עד כה מדהימות, כולל יותר דקות בהן הובילו ב־20 הפרש מדקות שבהן פיגרו במשחק.
ה־Net Rating שלהם, פלוס 17.2, בדרך לשבור את השיא שבו מחזיקים הבולס מאותה עונה של 72 ניצחונות (13.4). ה־Net Rating כש־SGA וג'יילן וויליאמס לא על המגרש (8.2), מציב אותם במקום החמישי בליגה השנה. גילג'ס־אלכסנדר קולע בממוצע כמעט נקודה לדקה (32.4 נקודות ב־33.2 דקות) וישב בחוץ את כל הרבע הרביעי בכמעט מחצית מהמשחקים העונה. ואילו וויליאמס, שהחמיץ את 19 המשחקים הראשונים של העונה בעקבות ניתוח בשורש כף היד, בכלל עוד לא חזר לכושר של העונה שעברה.
דייגנולט מנסה לגרום לשחקנים שלו להתמודד עם האתגר המפתיע דרך התמקדות "לא ברצף הניצחונות, אלא בפוזשן הבא בהתקפה ובהגנה, להשתפר ביום שאחרי, לנצח ברבע הבא. אם אתה עושה את זה ואתה נוכח בתהליך, לפעמים אתה מרים מבט ומגלה שניצחת בהרבה מאוד משחקים". השחקנים שלו קצת פחות בענייני גישה רוחנית. "בוודאי שאנחנו רוצים את השיא", אמר SGA לפני ההפסד לסן־אנטוניו, "זו הזדמנות של פעם בחיים".
המפתח: איי־קיו גבוה
הוא צודק. הישגים קבוצתיים בקנה מידה כזה נדירים מאוד, לוקח הרבה זמן לשבור אותם - אם בכלל - והם חתיכת מסמור של מקום בהיסטוריה. מיאמי דולפינס זכתה ב־1972 בסופרבול אחרי עונה מושלמת של 0:17. יותר מ־50 שנה אחרי, הקבוצה היחידה שהתקרבה לזה היא ניו־אינגלנד פטריוטס של 2007, שסיימה את העונה הרגילה במאזן 0:16, רק כדי להפסיד בסופרבול לניו־יורק ג'איינטס. ריאל מדריד של עונת 2011/12 השיגה 100 נקודות והבקיעה 121 שערים בליגה הספרדית. מי בדיוק תשבור את השיא הזה ומתי?
סיאטל מארינרס של 2001 השיגה 116 ניצחונות בעונת הבייסבול הרגילה, שווה לשיא של שיקגו קאבס שהושג כמעט 100 שנה קודם (1906), כשהבייסבול היה משחק אחר לגמרי. הלייקרס של עונת 1971/72 השיגו רצף של 33 ניצחונות, וזה שיא ה־NBA עד היום. הווריורס מ־2015/16 שברו כמובן שיא של 20 שנה שקבעה שיקגו בולס של מייקל ג'ורדן (מאזן 10:72). ההבדל הלא קטן: הבולס זכו באליפות, הווריורס ראו את לברון ג'יימס חוגג באולם הביתי שלהם.
"להשיג 73 ניצחונות בעונה היה משהו שלקח כמה שנים מהחיים שלי", אמר דריימונד גרין. "זה מאוד מאוד קשה. צריך שכל כך הרבה דברים יילכו כשורה, כל כך הרבה מזל. הכי חשוב כמובן זה שכולם יישארו בריאים, אבל הת'אנדר מנצחים גם עם פציעות אז אני חושב שהם מסוגלים לשבור את השיא".
המאמן של גרין, סטיב קר, מבין כמה זה קשה יותר מכל אחד. לא רק שהוא היה מאמן הווריורס שוברי השיא, הוא גם היה השחקן השישי בבולס של 1995/96. "זה מסע שדורש חשיבה קבוצתית נדירה של אפס אג'נדות – פשוט לנצח כל לילה", אמר קר. "ברור שצריך קודם כל הרבה כישרון בקבוצה, אבל אני חושב שזה דורש גם איי־קיו גבוה של שחקנים שמבינים את האתגר. לשתי הקבוצות שקבעו את השיאים האלה, והייתי חלק מהן, היה איי־קיו ממש ממש גבוה - באופן אישי וכקבוצה. זה מה שאני רואה באוקלהומה סיטי. יש שם שחקנים מאוד חכמים, מאמן נהדר, הם מחוברים היטב, הם יכולים לעשות את זה".
ואם זה יקרה, תקבל ה־NBA משהו שלא היה לה כבר הרבה זמן, ולמען האמת היא צריכה: קבוצה שאוהדי כל 29 הקבוצות האחרות שונאים מהבטן, ו־ויקטור וומבניאמה שונא הכי הרבה.
פורסם לראשונה: 01:30, 18.12.25
