בסוף שנת 2011 חרץ דייויד סטרן את גורלו של כריס פול להיות אחד השחקנים הגדולים בהיסטוריה שלא זכו באליפות. קומישנר ה־NBA שימש אז כבעלים זמני של מה שהייתה ניו־אורלינס הורנטס, במהלך החיפושים אחרי קונה לקבוצה, והטיל וטו על טרייד שהיה מעביר את פול ללוס־אנג’לס לייקרס.
סטרן טען שעשה זאת כדי "להגן על ההורנטס", כי לדעתו החבילה שעמדו לקבל תמורת פול הייתה הופכת אותם לקבוצה לא אטרקטיבית לקונים פוטנציאליים. הוא גם היה נתון ללחץ של בעלי הקבוצות, שראו בסיוטים משחקים נגד השילוב של כריס פול עם קובי בראיינט. סטרן טען עד יום מותו כי לא מנע מפול להגיע ללייקרס, אלא פשוט לא אישר טרייד ספציפי שלא היה מספיק טוב עבור ההורנטס. נו שוין, אף אחד לא האמין לו.
זמן קצר אחר כך עבר פול בטרייד לצד העצוב של הכדורסל בלוס־אנג’לס, הקליפרס, ולזה אף אחד לא התנגד. אבל פול דווקא הפך את הקליפרס לקבוצה לגיטימית שהגיעה לפלייאוף כל שנה ושיחקה כדורסל מלהיב. הוא אמנם לא זכה איתה באליפות, אבל התחבר לפרנצ’ייז המדוכדך, התאהב בלוס־אנג׳לס וגם אחרי שעזב היה אמור להיות שחקן הקליפרס הראשון שהגופייה שלו תיתלה בתקרת האולם. עכשיו יש אפילו אולם חדש ומרהיב לתלות אותה בו. פול חתם בקיץ על חוזה מינימום לוותיקים וחזר נרגש לעונת פרישה מהמועדון האחד איתו היה מזוהה.
מה שגם כריס פול וגם הקליפרס לא לקחו בחשבון זה שהצד השני בעסקה הרומנטית לא השתנה: פול שכח שהקליפרס הם, ובכן, הקליפרס, והקליפרס שכחו שאי־אפשר לצפות מכריס פול להסתפק במחיאות הכפיים שיקבל בכל מגרש אליו יגיע בסיבוב הפרידה. מדובר באחד השחקנים התחרותיים אי פעם, טיפוס לא קל שמביע את דעתו בפרצוף של חבריו לקבוצה והמאמנים. אי־אפשר להחתים את כריס פול ואחר כך להתעצבן מזה שהוא כריס פול. הקליפרס הכושלים נמצאים רק במקום ה־13 במערב ולפול היו הרבה מאוד דעות להביע. המאמן, טיי לו, לא רצה לשמוע, והמועדון החליט שהסיבה לכך שקבוצה עם קוואי לנארד וג’יימס הארדן ניצחה רק בחמישה משחקים, היא הביקורת שמעביר שחקן גמור בן 40 שמשחק 15 דקות.
יכול להיות שבאמת לא הייתה ברירה אלא להיפרד. אם נכונים הדיווחים על כך שלו ופול לא החליפו מילה במשך שבועות, מישהו היה צריך ללכת, אבל הדרך בה הקליפרס עשו זאת תישאר אחד הכתמים הגדולים ביותר על מועדון שגם ככה נראה כמו כלב דלמטי. לא חותכים באמצע הלילה אגדה כמו פול, ועוד מוציאים הודעה לתקשורת לפני שהוא שומע על כך אישית.
ביום רביעי בלילה ניצחו הקליפרס באטלנטה, מה שהיה הניצחון השישי שלהם העונה. הם אפילו נראו לא רע, אבל מה שייזכר מהמשחק הזה הם אוהדי ההוקס צועקים שוב ושוב: "איפה כריס פול". הקליפרס ישמעו את זה בכל מקום אליו יגיעו, כי גם שונאיו - הרבים מאוד - של כריס פול, יודעים שלא עושים דבר כזה לשחקן כזה.
פול אולי ימצא קבוצה לסיים בה את העונה, אבל ספק אם תהיה קונטנדרית שתרצה אותו עכשיו, ואם ככה נגמרת הקריירה של רכז כל כך עצום עד שקיבל את הכינוי "פוינט גוד", שני בכל הזמנים באסיסטים וחטיפות, זו בושה, חרפה וכלימה לכל המעורבים.
הקליפרס עומדים עדיין תחת חקירה סביב חשד לתשלומים לא חוקיים לקוואי לנארד, וזריקתו של פול לא תשנה את העובדה שהסגל הנוכחי מרכיב את אחת הקבוצות המאוסות בליגה. מתברר כי מדונלד סטרלינג ועד סטיב באלמר, בסופו של דבר כנראה קשה מאוד לשנות DNA של מועדון.
