"אגדות מועדון" - הפרק המלא
בכל שבוע בפודקאסט "אגדות מועדון", מבית Be.po, קובי מלמד מביא סיפור ספורט שנשמע מופרך - אבל הוא אמיתי לחלוטין. אלעד יצחקיאן נחשף אליו יחד עם המאזינים בפעם הראשונה. במרכז הפרק החדש - אחת ממדליות הזהב המפתיעות במשחקי החורף האולימפיים.
גם לכם נמאס לפעמים לשמוע עוד סיפור על ספורטאי שהצליח כנגד כל הסיכויים? מישהו שכאילו מעורר השראה, נלחם כדי להגיע לפסגה ולהיות הכי טוב שאפשר, וניצח בזכות כוח רצון?ובכן, הסיפור של סטיבן ברדבורי קצת אחר. כן, הוא זכה במדליית זהב אולימפית בהחלקה על קרח. וכן, זה קרה ממש כנגד כל הסיכויים, ואחרי שתי פציעות שהיו אמורות לגמור לו את הקריירה. אבל במקרה שלו, זה כנראה לא היה רק עניין של כישרון והתמדה, אלא גם של פוקס מוחלט.
ברדבורי נולד ב-1973 באוסטרליה. הוא גדל בעיר בריזבן, שם התאמן במשטח ההחלקה היחיד בעיר. בגיל 17 הוא כבר היה חלק מנבחרת אוסטרליה שזכתה באליפות העולם בשליחים ל-5,000 מטר - אליפות העולם הראשונה של אוסטרליה אי פעם בענף ספורט חורפי. במשחקים האולימפיים של 1994 הנבחרת זכתה במדליית ארד, שהייתה המדליה הראשונה בתולדות המדינה במשחקי החורף, אבל במקצים האישיים ברדבורי לא הצליח להעפיל לגמר.
כמה חודשים לאחר מכן, בתחרות במונטריאול, להב של מחליק יריב פילח את הירך שלו, חתך את כל ארבעת שרירי הארבע ראשי, וגרם לו לאבד כארבעה ליטרים של דם. השיקום נמשך כשנה וחצי. החזרה שלו לאולימפיאדת החורף ב-1998 לא הסתיימה כפי שקיווה: נבחרת השליחים נפלה בחצי הגמר, וגם סטיבן בעצמו לא הצליח להעפיל לגמר במקצים האישיים.
ואז בשנת 2000 הגיעה פציעה חמורה נוספת: התרסקות באימון שגרמה לו לשבור שתי חוליות בעמוד השדרה. הוא בילה חודש וחצי עם מתקן מייצב (הלו ווסט) שכלל ברגים שחוברו לגולגולת שלו. הרופאים אמרו לו שהוא חייב לפרוש. אבל ברדבורי, כמו כל ספורטאי אולימפי עם סיפור מעורר השראה, החליט לא לוותר.
סטיבן ברדבורי והזהב בסולט לייק סיטי, 2002
(צילום: AP Photo/Doug Mills)
לאולימפיאדת החורף בסולט לייק סיטי ב-2002 הגיע סטיבן ברדבורי כשהוא כבר אחרי השיא, עם עבר רפואי עשיר, ובלי שום ציפיות. במקצה ל-1,000 מטר הוא ניצח בקלות את הסיבוב הראשון, אבל ברבע הגמר הוא שובץ מול שניים מהמועמדים הבולטים לזהב. ברדבורי סיים במקום השלישי, מה שהיה אמור לשלוח אותו הביתה, אבל אז הקנדי מארק גאניון, שהיה אלוף העולם המכהן, נפסל בגלל שדחף אחד מיריביו, וברדבורי מצא את עצמו בחצי הגמר.
גם הפעם ברדבורי נשאר מאחור, הרחק מהמאבק על המקומות הראשונים. אבל באמצע ההקפה האחרונה, אחד המתחרים איבד שיווי משקל, ושניים נוספים התרסקו בניסיון להתחמק ממנו. ברדבורי נשאר על הרגליים, ושייט בקלילות לעבר הגמר האולימפי הראשון שלו במקצה אישי.
ברדבורי חוגג בקו הסיום
(צילום: AP Photo/Douglas C. Pizac)
בגמר, כצפוי, אף אחד לא נתן לו שום סיכוי לזכייה. ואכן, מהרגע שהמרוץ התחיל, סטיבן ברדבורי היה במקום החמישי והאחרון. הוא היה כל כך מאחור, שלקראת הסיום הוא כבר היה תשוש לחלוטין, ובזבז את מעט האנרגיה שנשארה לו כדי להדביק את הפער מהדבוקה, ולהישאר במרחק מכובד יחסית מהאחרים.
ואז, ממש בפנייה האחרונה, שניים מהמתחרים נאבקו על המיקום. אחד התרסק, השני נפל מיד אחריו, והשניים האחרים שנותרו החליקו ישר לתוך המהומה. בתוך שניות, כל ארבעת הפיינליסטים שהיו לפני ברדבורי נפלו.
רגע חציית קו הסיום של סטיבן ברדבורי הפך לאגדה: הוא לא נדרש לספרינט, אלא פשוט גלש בשקט ובגב זקוף, היישר אל מדליית הזהב. הניצחון הפך אותו לאדם הראשון ממדינה בחצי הכדור הדרומי שזכה במדליית זהב באולימפיאדת החורף. סטיבן ברדבורי הפך לאגדה באוסטרליה, ברמה כזו שהמושג "לעשות ברדבורי" אפילו נכנס למילון האוסטרלי בשנת 2016, תחת ההגדרה "להשיג הצלחה בלתי צפויה או באופן יוצא דופן".
וכל מה שהוא היה צריך לעשות זה רק לא ליפול.
לחצו כאן להאזנה לפרק עם סיפורה המלא של מורגנה רוברטס בפודקאסט "אגדות מועדון", עם קובי מלמד ואלעד יצחקיאן, מבית Be.po
