למכבי חיפה יש יתרון אחד, קטן, על מכבי ת"א. הוא לא במאמן שלה, לא בהגנה שלה, לא בהתקפה שלה ובטח שלא במרכז המגרש שלה. הוא ביומן שלה. היא, בניגוד לאלופה ששיחקה בסרביה מול דינמו זאגרב, לא עשתה כלום בחמישי בערב. אולי ראתה סרט, אולי שיחקה בסוני עם רגליים על השולחן. לבטח נרדמה בסלון.
אבל מכיוון שכל דבר שיכול להשתבש למכבי חיפה בימים אלו אכן משתבש, כך גם אלמנט העומס שחווה מכבי ת"א – המשחק מול מכבי חיפה הוא הרביעי שלה ב־12 ימים, כולל ארבע טיסות – עבר ריכוך לא צפוי בזכות המסורת היהודית. צום כיפור ריווח עוד יותר את הרוטציה של ז'רקו לאזטיץ', וכך שחקנים שצפויים לפתוח הערב מגיעים רעננים באופן שלא בהכרח תאם לתוכניות המקוריות. דור פרץ, אושר דוידה, שגיב יחזקאל – כולם שולבו רק מהדקה ה־63 ואילך ביום חמישי. כשם שהגרסה שהייתה למכבי ת"א להציע מול זאגרב הייתה חלקית בלבד, עם הרכב שנקבע קודם כל לפי רמת האדיקות הדתית של השחקנים, כך הגרסה שתעמיד מול מכבי חיפה תהיה רעננה מהמצופה.
לצד אלו שלא פתחו ביום חמישי וכנראה יפתחו הערב, מעניין במיוחד דווקא זה שעלה ב־11 מול זאגרב, וכנראה בעיקר בגלל שהוא לא יהודי. אם גם מוסלמים היו צמים בכיפור, סייד אבו פרחי לא היה שם. אף אחד לא חשב שאבו פרחי יהיה באוקטובר החלוץ הכי טוב בסגל של מכבי ת"א, כנראה בגלל שזה נכון – הוא לא הכי טוב. מה שהוא כן, זו אולי האופציה הכי טובה של מכבי ת"א לתפקיד בשלב זה. הפציעה של יון ניקולאסקו, הדיסאוריינטציה של אלעד מדמון והמחשבות השניות שצריכות לעלות לגבי הניסוי של דור פרץ כתשע, מציבים את אבו פרחי כאופציה מעניינת. גם הוא לא בדיוק תשע פר אקסלנס, אבל בהשוואה לפתרון האקטואלי שמצא לאזטיץ' לעקב האכילס של מכבי, אבו פרחי הוא ואן באסטן, חלוץ בן חלוץ.
מה שקרה בשבועות האחרונים עם פרץ זה מה שקורה כשדברים מצליחים מעבר למשוער, אולי אפילו מצליחים מדי. האנומליה של פרץ מבקיע שערים רבים כקשר – שבעה במכבי לצד שלושה בנבחרת מתחילת העונה - ייצרה, אולי באופן טבעי בהתחשב בצורך האובייקטיבי בעמדת החלוץ, את התנודות הטקטיות שהובילו אותו לשחק כתשע. אלא שמדובר במקרה הראשון בהיסטוריה שבו מה שנראה כמו ברווז ונשמע כמו ברווז הוא לא ברווז. הגדולה של פרץ כמבקיע שערים היא שהרחבה היא המקום אליו הוא מגיע בסופו של דבר, אגב תנועה מאחור. זו לא יכולה להיות עמדת המוצא שלו משום שבכך מתייתר הדבר שהוא עושה הכי טוב – מצטרף מקו שני. כשמכבי תמצא מישהו אחר שהיא מסוגלת לחיות איתו כחלוץ אפילו בקושי, היא תרוויח קודם כל את פרץ בתפקידו המקורי, ואחר כך אולי גם את החלוץ החדש שיהיה שם במקומו. זה לא הצליח עם מדמון, אבל אולי זה יצליח עם אבו פרחי. המשחק מול מכבי חיפה הוא הזדמנות טובה להתחיל.
צעד בכיוון הנכון
בטבלה סופרים נקודות, ולא מילים טובות, אבל אם הפועל ת"א רוצה, היא רשאית לפתוח סוגריים ליד המספר 13 ולכתוב בתוכן "ונראינו טוב מול הפועל באר־שבע". לעתידה של הפועל, זה חשוב אפילו יותר משלוש נקודות מול רוב קבוצות הליגה. המחמאה הזאת לא תשנה לאף אחד והיא גם לא צריכה - היא צריכה לשנות רק לה. טבלאית היא נשארה בדיוק כמו שהייתה ערב המשחק. בכל מובן אחר, היא גדלה.
ההפסד הראשון שלה היה במובנים רבים הטוב במשחקיה העונה. לצאת עם משהו מבאר־שבע בטרנר זו כנראה משימה שעדיין גדולה עליה, אבל היא לא גדולה כמו שמישהו, כולל היא עצמה, יכול היה לחשוב עד לא מזמן. פערי הרמות מבאר־שבע הורגשו בעיקר במחצית השנייה, אבל ההפסד הוא תוצר של טעויות אישיות (שחר פיבן בגול הראשון) יותר מאשר חוסר מסוגלות קבוצתית. הפיגור המוקדם הציב את הפועל בפני סכנת התפרקות, אבל היא ידעה להיחלץ ממנה ולהוכיח ממה היא עשויה - קבוצה מחויבת, שלא מתייאשת מהמשחק ומעצמה לרגע, גם אם חסרת איכות בחלק מהעמדות, בטח במערך זהיר יותר שהעלה אליניב ברדה עם רן בנימין היכן שבמרבית המשחקים יהיה שחקן יצירתי יותר. המשחק הזה יכול היה להיות צעד גדול לעבר העתיד של המועדון, והוא לא היה - אבל הוא בכל זאת היה צעד קטן בכיוון הנכון.
פורסם לראשונה: 01:30, 05.10.25
