ביום רביעי בשבוע הבא יוזנק מרוץ ה-"Light Run" של באר-שבע בהשתתפות אלפי רצים במגוון מרחקים כשהארוך ביותר יהיה חצי מרתון - 21.1 ק"מ. אבל דווקא שני רצים במסלול הקצר ביותר, 500 מטר בלבד, ימשכו את מירב תשומת הלב. הם לא צפויים לשבור שיא כלשהו או לרשום הישג ספורטיבי יוצא דופן, אבל בכל זאת, כשליאור מהרבני ונבו ארוש יוזנקו ולאחר מספר דקות יגיעו אל קו הסיום, זה יהיה רגע מרגש וייחודי במיוחד.
ליאור, בן 49 מבאר-שבע, הוא עיוור מלידה, שכבר השתתף במספר מרוצים בחייו, כולל מרתון מלא בוונציה שבאיטליה. כעיוור, הוא נעזר בכל המרוצים בליווי צמוד של רץ אחר, שרואה ומכוון אותו. הפעם, מי שיהיה אחראי לכך שהוא יגיע לקו הסיום בשלום הוא נבו, שהופך את הריצה המשותפת לאירוע כל כך מיוחד. נבו הוא לא רץ מנוסה, אלא בסך הכל ילד בן 5, שרק השבוע חזר לגן מהחופש הגדול. בזמן שבני גילו העסיקו את עצמם בדברים שגרתיים, נבו קיים ריצות הכנה משותפות עם מהרבני, והשניים מרגישים שהם מוכנים לאתגר המיוחד.
החיבור ביניהם נוצר דרך הפעילות של מועדון הריצה 'קשר עין על"ה ווינר ישראל', שמחבר בין רצים עיוורים ולקויי ראייה למתנדבים. מתן ארוש, אביו של נבו, מתנדב במועדון כמלווה רצים עיוורים. מהרבני מספר על החיבור שלו לעולם הריצה ולמועדון: "לפני בערך עשר שנים השתתפתי במרוץ אחד, ובזה תם החלק שלי בריצה. לפני ה-7 באוקטובר הקימו את הקבוצה של 'קשר עין על"ה ווינר ישראל' בבאר-שבע וביקשו ממני לבוא לנהל את הקבוצה. לא חשבתי שארוץ אבל הסכמתי לבוא לתרום ולסייע".
מהרבני ממשיך: "בהתחלה בקושי יכולתי לרוץ 20 מטר והרגשתי שאני כבר צריך דפיברילטור. לאט לאט הצלחתי לרוץ יותר ויותר. הבנתי שהבעיה שלי היא לא לרוץ. הבעיה שלי, ושל אנשים כמוני, היא לתת את האמון באדם רואה שמוביל אותך בריצה. אני כל החיים רגיל ללכת לבד ולהיות עצמאי. כבר נתקעתי איזה פעם או פעמיים בכל העמודים בעיר באר-שבע, אבל כשאתה הולך זה לא נורא. מקסימום עיקמתי את העמוד וראש העיר רוביק דנילוביץ' דאג לתקן אותו. אבל כשאתה רץ, הסכנה היא לא לעקם את העמוד אלא לעקם את הראש שלך. זה כבר לא ממש כדאי. אז הצורך לשחרר בריצה ולהגיד לעצמך: 'אוקיי, אוקיי, אני ארוץ עכשיו ואסמוך על מישהו אחר', זאת כבר הבעיה הכי גדולה לעיוור בריצה. אם עברת את השלב הזה, את השלב הפיזי האחר אתה כבר תעבור. כשהתחלתי קצת לשחרר ולסמוך על המלווה, אז באמת התחלתי לרוץ".
ההחלטה לסמוך על ילד בן 5 בלבד שילווה אותך בריצה לא מסוכנת?
"אני מבין את העניין ואכן זה נראה שאני מסכן את עצמי. אז קודם כל אנחנו עושים את זה בצורה מאוד אחראית. מתן, אבא של נבו, רץ איתנו כבר תקופה ארוכה. הוא מנוסה מאוד. בתרגולים שעשינו אני ונבו, מתן היה קרוב אלינו וסייע לשנינו. אני בטוח שגם במרוץ הוא יהיה לידנו ברקע. חשוב להבין שאני עושה את כל זה בשביל להעלות את המודעות לריצה המשותפת, גם בקרב עיוורים וגם בקרב הרואים. אנשים צריכים להבין שאם ילד בן 5 יכול ללוות עיוור בריצה, אז כל אחד יכול לעשות את זה".
"אני בטוח שגם במרוץ הוא יהיה לידנו ברקע". נבו עם אביו מתן ארוש
(צילום: פרטי)
"יש לנו מלווים שכל אחד מהם הוא אלוף אמיתי. אנשים שכל אחד מהם הוא אישיות בפני עצמו. חסרים לנו עוד מלווים כאלה. בנוגע לעיוורים, הם צריכים להבין שאם אני סומך על ילד בן 5 שיוביל אותי בריצה, אז גם הם יכולים לסמוך על מלווה מנוסה ואחראי בן 20 ומעלה. המטרה היא להעלות את המודעות לעיוורים שהם יכולים לרוץ ולרואים שהם יכולים לבוא להתנדב וללוות עיוורים. יש הרבה עיוורים שתגיד להם עכשיו ללכת, הם מפחדים. מה שאנחנו עושים זאת ההוכחה שעיוורים יכולים לעשות הכל".
איך בכלל נולד הרעיון שתרוצו ביחד?
"מה שיפה שזה בא ממנו, מנבו. הוא אמר לאבא שלו שהוא גם רוצה לרוץ במרוץ באר-שבע וכמו שהוא תמיד מלווה עיוור בריצות, הוא גם רצה ללוות עיוור. מתן קצת היסס בהתחלה ואמר לו שהוא יבדוק אם זה אפשרי. ברגע ששמעתי את זה אמרתי למתן שאין שום בעיה. אמרתי שאני רץ איתו ולא אף אחד אחר. החלטתי שאם עושים ניסויים שיעשו אותם עליי. אני גם מכיר אישית את נבו, לפני שנה הגעתי בהתנדבות לגן שלו והרציתי בפני הילדים. הסברתי להם מה זה בעצם להיות עיוור".
נבו עצמו מתרגש מאוד מהאירוע: "אף פעם לא רצתי עם עיוור ובא לי לנסות את זה. עשינו כמה אימונים ביחד. תרגלנו איך פונים ימינה ושמאלה. יש לנו רצועה שמחזיקה את שנינו ביחד ואני יכול לעזור לליאור לרוץ. אני מתרגש, אבל אני חושב שאני וליאור נצליח בזה".
