בפרק סיום העונה של "האנליסטים", רפאל קבסה אמר שהמקור של הראשונים שהיוו את הקהל של מכבי חיפה הם "אוכלוסיית הדחויים של חיפה". זה מעניין, כי השלטון המרכזי החיפאי, המפאיניקי חובב הפועל, של אבא חושי ודומיו, תמיד מצא באותם דחויים את השעיר לעזאזל מהצד השני של החברה. הם היו ברובם עולים מארצות ערב, עבדו בעבודות כפיים ובנמל, ולאט לאט יצרו את השורשים של קהל מופתי ועצום למועדון שבליבו ובראשו היו חרוטים הדחייה והאאוטסדריות. זה גם נהפך לאחר מכן לתחושת כעס אל מול הממסד וההגמוניה הגוש דנית, תחושה שניצניה קיימים במתח שבאוויר עד ימינו.
האופי היצרי הזה של אוהדי מכבי חיפה הוותיקים, לא יכול להיעלם בקרן זווית. זה חלק ברור ומוגדר בתוך האתוס של המועדון. זאת הרוח הנושבת בכל פעם שהקבוצה עולה עד עצם היום הזה לדשא. אומרים שיש לא מעט מן הדמיון בין מכבי חיפה לבית"ר ירושלים - שתי קבוצות שהקהלים שלהן דרשו כל הזמן שהקבוצות יהיו התקפיות, יצריות, תוססות וכאלו שיספקו כל רגע המון רגש. באופן אירוני למדי, שתיהן חוו ביחד אליפויות בכורה ועידנים של הצלחות מקצועיות, דווקא בשנות המשבר הכלכלי הגדול שעבר על מדינת ישראל. שתיהן הרגישו איך הממסד האליטיסטי של המדינה היה עם יריביהן.
נחזור אחורה, בגב של שני המועדונים האלו ישנן אוכלוסיות שהרגישו שיש מי שדאג מהממסד (ובמקרה של מכבי, גם מזה המקומי) לדרוך עליהן. מהסבים של מרבית האוהדים היום שרובם לא בחיים, זה הודבק בבית למטה לדור השני שהוא היום באזור הגילאים 60-70, וממנו הועבר אל הדור של אלו שיש סיכוי טוב שהם היום כנראה הורים למתבגרים או חיילים בסדיר. ואת הירושה הזאת מדור לדור, עשרות אלפי אוהדי מכבי חיפה או ספגו מביתם שלהם כל חייהם דרך מורשת משפחתם או חווים כל העת מהיציע. אי אפשר להילחם בזה. אי אפשר לנצח את זה. זה המועדון כך היה וכך יהיה. תמיד יהיה יצרי. תמיד יהיה בנוי מרגש.
יש בדבר הזה משהו כל כך קסום, מרגש ומלא חן שזה הכל 100%: או 100% לטוב או 100% לרע. או שיש את הטוב המוחלט או הרע המוחלט. כשיש טוב מוחלט העיר חיפה בעננים וכשיש רע מוחלט - אז מת העולם ונכנסים לשבוע אבל עד שהניצחון הבא מושג. אין אמצע. DNA קוראים לזה. אין ספק שמאורעות העבר שעברו על הקבוצה, גם אם הם היו בקריית אליעזר או אפילו במגרש שקדם לו, הם חלק מאותו DNA.
אבל במקביל לזה, כך עושה רושם, מתקבע מאפיין נוסף שעובר מדור לדור. האהדה למכבי ניזונה ללא ספק מההדר החיפאי שמביא איתו הטוב המוחלט, האוהדים מרימים את גיבורי התהילה לרמה שהם מרגישים כל כך באולימפוס, עד שרק הם יודעים הכל. אם חס ושלום חייזר שינחת פה לרגע, ולמד שנים על גבי שנים, ויש לו הבנה עצומה מקצועית בנעשה בתחום עבודתו לרבות תעודות על לימודים שעבר, תעודות הערכה והוקרה, תוצאות מוכחות בשטח אשכרה - הוא יגלה שכל אלו נהפכים לדבר כל כך שולי. מי הוא בכלל האנגלי התורן הזה? או ההולנדי הזה? או הספרדי הזה? או מי זה שאוכל את הראש של המיקרופון, נו. אהה זה הארגנטינאי! בין אם הצליח או נכשל, בין אם הוא סיפק קבלות או לא - הוא לא מאיתנו, הוא לא מפה, הוא לא גדל אצלנו פה בשכונות, הוא לא ספג את הזלזול של הממסד והקיפוח כמונו.
לאט לאט אותה הילה מתבררת גם בצד האפל שהיא מביאה עימה. מתחת לפני השטח עולה תופעה שבעיניי מאיימת על הצלחת המועדון יותר מדי פעמים: הזחיחות, השאננות, היוהרה, תחושת ה"אני גדול יותר מכל דבר" ולכן אתם הקטנים צריכים להתחנן לבוא אליי. אני שרדתי את הזמנים הקשים ההם שהממסד התנכר אליי, והפכתי בעיר שלי לא רק לבכירה מהשתיים, אלא אף כמעט לבלעדית. אין כמעט ילד שנולד בחיפה רבתי שלא יגדל להיות היום מכבי.
אם היו אומרים ליענקל'ה שחר לפני 30-40 שנה שהמכבי-חיפאיות הזאת תכבוש אותו הוא היה מחייך במבוכה. היום, עם כמות זמן הניסיון שיש לו כבעלים ועוד לפני כן כספונסר, אין צל של ספק שגם הוא וגם הסובבים אותו לדעתי נדבקו בזה לא מעט. תחושת גאווה עצמית מפוצצת סובבת את המועדון הזה. אובדן צניעות.
למכבי חיפה יש גם "קבלות" על כך: המועדון יכול להתגאות, ובכבוד רב, על שלוש העפלות לליגת האלופות. לצד זאת, במועדון לא יכולים להתגאות בשום מצב, במכירה הסיטונאית ובמנגינות היוצאות מן המועדון בשנים שלאחר מכן: ביטחון עצמי עצום, חשש גדול לבצע מהלכים לא פופולריים ובסוף הידחקות לקיר וקבלת החלטות פזיזות ויקרות מאוד שהנזק שלהן הוא חפירת בור כלכלי, שייקח זמן רב לאחר מכן למלא אותו.
ואני שוב חוזר להילה שיש סביב המועדון. לאותו אתוס ראשוני שנוצר שנים על גבי שנים. שלא ישתמע שאני לרגע בז לו. ההפך הוא הנכון: האתוס הזה הוא חד משמעית מה שהפך את מכבי חיפה, בזמנים שהיא מצליחה, להיות מותג הספורט הישראלי עם פוטנציאל האטרקטיביות הרב ביותר. מכניס הכסף הגדול ביותר. יוצר הבאזז והעניין הרב ביותר. ויש לזה גם השלכות כלכליות חיוביות עצומות שנתיים ושלוש קדימה, גם על המועדון אבל גם על העיר חיפה. אך הדבר הזה גם יכול לעוור ואולי אף למוטט. אנשים שמקבלים החלטות במכבי חיפה צריכים עצבים מברזל כדי להתמודד עם ההילה הזאת ולתעל אותה לטובתם. עולה חובה לייצר תוכנית אסטרטגית ארוכת טווח עם יעדים ברורים, מה כן עושים ומה לא עושים בכל שלב ושלב. דבר ראשון זה להכיר במציאות על מורכבותה, לדעת שעוד יהיו מהמורות קשיים ומשברים אבל שנצלח אותם ביחד. בטח ובטח לא להתחיל במהלכים פופוליסטיים של דחיפות מהרגע להרגע שלא יועילו בדבר לריפוי המועדון ויכולים לסייע רק ליריבים.
גם אתם רוצים להיות פרשנים?
איך זה עובד? פשוט מאוד: כותבים ושולחים בגוף המייל או בקובץ Word לכתובת: kick@ynet.co.il, בצירוף שם מלא.
אורך הטקסט הרצוי: 250–800 מילים.
אין לצרף תמונות, טבלאות או גרפים.
אם הטקסט מתייחס לאירוע עתידי – שלחו אותו מספר ימים מראש.
