"מרגש להיות כאן. גם לחוץ, יש מלא דברים להספיק, המון משפחה וחברים שצריך לראות, המון מחויבות, אבל אין כמו בארץ. מרגיש הכי ישראלי והכי בבית כשאני כאן. המזג אוויר טוב לי, האנשים טובים לי, הפרגונים ברחוב שאני מקבל בלי סוף – זה מדהים".
עברה קצת יותר משנה מאז שדני אבדיה גילה כשעה לפני פתיחת הדראפט על הטרייד שהעביר אותו מוושינגטון לפורטלנד. בתקופה הזאת הוא התמודד עם לא מעט קשיים, למד יותר על עצמו ופיתח תחביבים חדשים כדי לא להרגיש בדידות. בימים אלו, למרות שלא הספיק לנוח או ליהנות מהפגרה, דני נמצא בארץ להכנות עם נבחרת ישראל לקראת אליפות אירופה שתיערך בפולין בסוף אוגוסט. רגע לפני, בראיון בלעדי ל"ידיעות אחרונות" ו־ynet, אבדיה בן ה-24, שבקרוב יתחיל את עונתו השישית ב־NBA, מדבר פתוח מתמיד.
אני והנבחרת
למה אתה הכי מתגעגע בארץ?
"לאווירה החמה, למשפחתיות ולאהבה שיש בעם שלנו. להסתובב ברחובות ולנהל שיחות עם אנשים – אין את זה בארה"ב, שם כל אחד לעצמו".
אחרי עונה ארוכה ואינטנסיבית, לא בא לך בקיץ פשוט לנפוש ולהיות עם המשפחה?
"ברור שהייתי שמח לטייל בחו"ל ולעשות עוד קצת כיף, אבל אין מה לעשות, צריך להקריב. אני גם לא יכול לקרוא לזה הקרבה, כי נבחרת ישראל זה כבוד עצום בשבילי, חלום ילדות שלי. לקבל הזדמנות לעשות דברים גדולים עם הנבחרת שווה כל זמן חופשי שיש לך".
אז כל עוד יתאפשר לך תגיע לנבחרת?
"אלא אם, טפו טפו טפו, חס וחלילה, יש פציעה. כל עוד ירצו אותי, אני מוכן ומזומן".
מה אתה חושב על שחקנים שבוחרים לא להגיע לנבחרת?
"אני אף פעם לא ממהר לשפוט כי אני לא יודע מה הרקע, אז מכבד. אני אישית פחות בראש הזה, זה כבוד ענק להיות בנבחרת ולייצג את המדינה. הם צריכים לחיות עם זה, לא אני. רק מקווה שלא יסתכלו אחורה על הקריירה שלהם ויתחרטו על המון דברים שעשו".
דני אבדיה ריאיון
(צילום: עוז מועלם)
באליפות אירופה האחרונה נכנסו לחדר ההלבשה ענייני אגו רבים שהרסו את המרקם הקבוצתי ואת התוצאות על הפרקט. מה עושים כדי שזה לא יקרה שוב?
"קודם כל יש לנו מנהיג חדש, אריאל בית הלחמי. אני מאמין בו, הוא יודע לחבר קבוצות ולמקסם את הכימיה. האינטליגנציה הרגשית שלו מדהימה. לקחתי איתו שתי אליפויות אירופה בעתודה וראיתי את חדר ההלבשה תחתיו, הם תמיד היו מדהימים. גם אנחנו השחקנים הסקנו המון מסקנות".
אחרי אליפות אירופה הקודמת אמרת שכל מה שרצית זה חדר עם ים מדר. תקבל את זה הפעם?
"ים ואני גדלנו ביחד בנבחרות, התרגלנו להיות אחד עם השני בחדר, בין אם זה בשיחות אחרי משחקים ובין אם זה מה אנחנו יכולים לעשות יותר טוב – זה עוזר לנו גם בכימיה על המגרש. מאמין שהפעם יעשו מאמץ ומקווה שייתנו לנו להיות ביחד".
מה אתה הולך להביא לנבחרת הפעם?
"את התשוקה והרצון לנצח. את ההסתכלות על הדבר הגדול למרות שזה לא תמיד נראה הכי ריאלי. את האמונה שאנחנו יכולים לעשות את זה ואת התחרותיות שלי".
מה יהיה הישג?
"גמר אליפות אירופה. אני ממש רוצה. אני יודע שזה נשמע לא ריאלי ושאנחנו מדינה קטנה ושיש נבחרות חזקות, אבל מאמין שאם נשחק ביחד ונעשה את הדברים שאנחנו יודעים, אז אנחנו יכולים לעשות מהלך מדהים".
כמה קשה להיות רחוק מהבית מאז 7 באוקטובר?
"כשאתה רחוק יש המון חוסר ודאות לגבי מה שקורה פה, והתקשורת לא תמיד משקפת. אני משתדל לעשות כמה שאני יכול, להתעדכן כמה שיותר, כי בסופו של דבר זאת המדינה שלי. אז כן, יש קושי להיות רחוק, אבל מנגד אני מאוד מרוכז בקריירה, אז מנסה לשלב בין שניהם".
מה התגובות שקיבלת אחרי?
"בהתחלה היה שוק בארץ, אבל אחרי כמה זמן אנשים רצו להתרענן ולהגיע למשחקים, לראות משהו קצת יותר שמח ואופטימי, אז עזרתי כמה שיכולתי. גם עם משפחות החטופים, גם נכי צה"ל – עשה להם טוב לראות אותי משחק, וזה המעט שאני יכול לעשות בשביל אנשים שחוו טראומות".
יצא לך לשמוע אנשים בארה"ב שלא באמת מבינים מה קרה בישראל?
"לא כולם מבינים ב־100 אחוז מה קורה בארץ. אנחנו מדינה מאוד קטנה, ויש אנשים שחיים בבועה בארצות שלהם. המון מתעניינים, ואני תמיד מסביר את כל המצב כמו שצריך, בצד הנכון והטוב. מנסה לשקף את המציאות כמה שיותר".
נופל וקם
רק לפני שנתיים נראה היה שוושינגטון בונה על אבדיה לטווח ארוך כשחקן מרכזי, כשהחתימה אותו על חוזה חדש לארבע שנים בשווי 55 מיליון דולר, בסוג של אמירה. אלא שבן רגע, או יותר נכון לילה, בקבוצה הדהימו כשהחליטו להעביר אותו בטרייד לפורטלנד, כאשר דני כלל לא מעורב במהלך.
"אנשים היו לצידי כל כך הרבה שנים ויצרתי איתם קשר הדוק וחזק. ברגע שהעבירו אותי בטרייד זה הרגיש כמו סכין בגב", אומר אבדיה בגילוי לב. "אני מבין שזה עסק וחלק מהליגה הזאת, אבל אני תמיד נאמן לקבוצה ולאנשים שעבדו איתי. להתחיל פרק חדש זה מפחיד ומרגש בו־זמנית. יש חשש לאן אגיע ואם זאת תהיה הסיטואציה הנכונה בשבילי. אתה לא כל כך שולט בזה, וזה מה שמפחיד. אבל אני שמח כי יש לי את האופי והיכולות להסתדר בכל מקום ועם כל אחד. מצאתי בית מדהים בפורטלנד, אני מתרגש לראות מה יהיה הלאה".
"הרבה אנשים חושבים שיש לי תאקל עם לברון. מאוד מעריך את הבנאדם והשחקן, זה חלק מהמשחק וחלק מהכיף, אני לא נותן לזה יותר מדי חשיבות, ומקווה שגם הוא לא"
מה ההבדל בין המועדונים?
"בנקודת הזמן שעברתי אני חושב שפורטלנד רצו אותי יותר, האמינו בי יותר, תיכננו לתת לי במה יותר גדולה. אני באמת מרגיש שאני יכול לעשות דברים גדולים עם פורטלנד, זה מועדון מדהים עם המון קהל. האהבה לעיר הזאת ולקבוצה היא אדירה. אשמח להביא להם אליפות".
איך זה לשחק עם מאמן כמו צ'ונסי בילאפס, אלוף NBA. מה הוא נותן לך מעבר לאימון?
"אני רואה את הדיוק בפרטים הקטנים, את האש בעיניים, את הדרייב. הוא ווינר בנשמה. זה מראה הרבה על סגנון המשחק שלנו. גם נגד קבוצות גדולות, כשאנחנו מגיעים כאנדרדוג, אף פעם לא מוותרים ותמיד משחקים חזק. זה משהו שהוא השריש בנו".
מה אתה חושב על החזרה של דמיאן לילארד?
"מתרגש בשבילו כי אני יודע כמה המועדון חשוב לו וכמה הוא אוהב את העיר ואוהדים אותו. מקווה שיחלים כמה שיותר מהר. אני אמנם לא מכיר אותו אישית, אבל הוא נראה בחור נהדר שכיף לשחק איתו – מקווה שנעשה דברים יפים ביחד".
מה אתה מצפה ללמוד ממנו?
"הייתה עליו הרבה מאוד אחריות, הוא הוביל את הקבוצה במשך שנים, עמד בתקופות לא פשוטות עם המועדון. התמודד עם כל הלחץ, אז אני מקווה שייתן לי כלים".
אתה רואה את פורטלנד הופכת לקבוצת צמרת בשנים הקרובות?
"לא רק אני רואה את זה, אלא גם בתקשורת בארה"ב וגם אנשים אובייקטיביים שמאוד מאמינים בנו. הסגל שלנו רענן וכיף לצפות בנו. אני מרגיש שכן".
אתה רואה את העתיד שלך שם?
"אני רואה את העתיד שלי בקבוצה שמאמינה בי, שנותנת לי את המושכות, שאוהבת אותי ורוצה שאצליח. כרגע קוראים לקבוצה הזאת פורטלנד".
אתה יכול להיות שחקן שבונים סביבו קבוצה?
"הוכחתי לעצמי שיש בי את התכונות להיות שחקן שכן רואים בו מאוד דומיננטי בסגל. לא אגיד שאני אלוהים ושצריכים לבנות סביבי, אבל מרגיש שהקבוצה מאוד מתחשבת בנוכחות שלי".
אתה מוצא את עצמך לא פעם שומר על שחקנים כמו לוקה דונצ'יץ', לברון ג'יימס וקווין דוראנט. איך התחושה?
"מעייף. זה לוקח ממך המון אנרגיות. אני אוהב אתגרים. אני אמנם לא הכי אתלט, אבל תחרותי ושומר עם הלב".
ולהתקיף נגדם?
"גם כיף, כי לפעמים הם מתעצלים ולא שומרים הכי חזק. יש את האפקט הזה של הגנה־התקפה, זה קשה לשחק כל כך הרבה דקות ולתת 100 אחוז. צריך לדעת להביא את האנרגיה ברגעים הנכונים".
עושה טראש־טוק?
"כן, לפעמים אני קורא לעצמי 'הרוצח השקט'. כשמישהו עושה לי טראש־טוק אני מנסה להעניש אותו בסלים. תאמיני לי, זה הטראש־טוק הכי טוב שיש".
יש מתיחות כלשהי עם לברון?
"הרבה אנשים חושבים שיש לי תאקל איתו. אני מאוד מעריך את הבנאדם ואת השחקן שהוא, זה חלק מהמשחק וחלק מהכיף, אני לא נותן לזה יותר מדי חשיבות, ומקווה שגם הוא לא".
יש שחקן שאתה עדיין מתרגש לשחק מולו?
"לא, אין. אני לא מתרגש, אבל אוהב לשחק מול הצעירים, לראות אותם בשנים הראשונות בליגה".
יש משהו שהפתיע אותך מאז שהגעת ל־NBA ולא היית מוכן אליו?
"העומס של הטיסות. להיות בדרכים בשעות לא שעות – זה מאוד קשה – ועוד יום אחרי זה לשחק".
זה אנושי?
"לא. אבל זו הסיבה שאנחנו מרוויחים כל כך הרבה כסף. אני חושב שהעבודה שלנו היא מאוד לא אנושית".
כבר לא שחקן משלים
נסה לתאר את התהליך הפנימי שעברת, שהעניק לך את הביטחון העצמי לבצע את הדברים שעשית על הפרקט בעונה החולפת.
"הייתי בנקודה מאוד נמוכה. גם מבחינת תחילת העונה שלי וגם מבחינה אישית עם כל נושא מציאת הבית בפורטלנד והריהוט. כן, אני עושה את זה, אני אוהב לעצב את הבית שלי. לא אוהב שמעצבים לי אותו. אז להתעסק בכל מיני דברים מסביב, ועם כל זה שאני נמצא במקום חדש עם אנשים חדשים, זה שואב ממך הרבה אנרגיות. וגם יצאתי מהחמישייה, אז זה הדליק לי נורת אזהרה פתאום. אמרתי לעצמי שיש לי כל כך הרבה דברים שלא עובדים לטובתי, אבל שאנסה להתעסק בעניינים שאני כן יכול לשלוט עליהם. לאט־לאט ניצחתי את זה, עברתי מכשול אחרי מכשול, שיחקתי הכי טוב שאני יכול מהספסל והתגברתי על הקשיים".
יש רגעים שאתה עוצר לרגע וחושב אם כל זה לא חלום?
"כבר התרגלתי לזה שאני נמצא בסיטואציה הזאת, אני לא לוקח אותה כמובנת מאליה, אבל אני כן רגיל אליה. בטח האסימון שלי ייפול בסוף הקריירה כשאני כבר לא אשחק כדורסל, ואסתכל אחורה על כל הדברים שעשיתי ואגלה שלא הבנתי באיזה סרט אני נמצא".
מצליח לחוות את זה או שזה עובר מהר?
"זה עובר מהר, במיוחד בכל הלו"ז שיש לי. אין באמת זמן לחשוב על החיים. אבל יש פעמים שאני תופס את עצמי כשאני יושב בזמן פנוי בחצר, מסתכל על כל הדברים שעשיתי ותוהה איך ייראה העתיד".
יש רגע שאתה אומר לעצמך: "עשיתי את זה"?
"אני אף פעם לא עוצר במטרות שלי, זה מתחיל מלהיבחר בדראפט, להיות שחקן חמישייה, להיות אולסטאר, לקחת אליפות. יש לי הרבה מטרות שאני מסמן לעצמי כי אני נמצא בתוך כל הטירוף הזה".
זה מעייף?
"כן. אני משער שכולם עייפים, גם אנשים שלא משחקים כדורסל. כל אחד שקם לעבודה וצריך, נגיד, להאכיל חמישה ילדים. לכל אחד יש את הדאגות שלו, אני לא יכול להתלונן שאני עייף, יש כנראה אנשים יותר עייפים ממני, שבדיוק קמו בחמש בבוקר בעזה ונלחמים בשבילנו".
מה הרגע שהכי ריגש אותך בעונה החולפת?
"המשחק במדיסון סקוור גארדן, כשראיתי את כל התמיכה המטורפת. יש לי תמיכה בכל מקום ואני מעריך אותה, אבל בניו־יורק זה כאילו אני ביד אליהו – כיף ממש. אני רואה את האהבה ואת כל האחדות של העם היהודי בארה"ב, זה מדהים בעיניי".
והרגע הכי מתסכל?
"היציאה מהחמישייה. הגעתי לפורטלנד עם ציפיות גבוהות ממני, ופתאום אחרי כמה משחקים אמרו לי שזה פחות מתאים. זה עירער אותי, אבל אני לא אוהב ללכת אחורה".
איך שחקן מרים את עצמו מהנקודה הזאת?
"אין לך זמן להתבכיין על משהו שקרה. אין זמן לעצור. וזה גם לא אני, לא בא ממשפחה כזאת, לא מגיע ממקום של להתמרמר על דברים. לכל דבר יש סיבה וכל דבר הוא לטובה. אולי הייתי צריך לקבל כאפה של רענון לכך שאני במקום חדש".
"מה שהכי ריגש אותי היה המשחק במדיסון סקוור גארדן, כל התמיכה המטורפת. זה כאילו שאני ביד אליהו. רואה את האהבה והאחדות של העם היהודי בארה"ב. מדהים בעיניי"
אתה דמות פרטית בפורטלנד או שעוצרים אותך כבר ברחוב?
"מכבדים אותי מאוד. כל השכנים שלי הם אוהדי פורטלנד שרופים. כל הזמן דואגים לי, אוספים עבורי את חבילות הדואר כשאני לא נמצא, הביאו לי עוגה ביום הולדת. מחבקים אותי ממש".
ציפיות ללא גבולות
חסרה לך האנונימיות?
"אני לא דונלד טראמפ, אבל כן יש פעמים שאני רוצה ללכת לכל מיני מקומות ולשבת ברגוע עם האוזניות ולא יכול. אבל אני גם נהנה לראות אנשים שאוהבים אותי, זה אומר שעשיתי משהו טוב".
מה הפסגה הריאלית שלך?
"לזכות באליפות, בסוף אני משחק בשביל תארים. אני יודע שזה מאוד רחוק, אבל אולי יום אחד אוכל להיבחר לחמישיית העונה של הליגה".
מה אתה עושה כדי להשתפר?
"זה יותר בראש. יש משחקים שאני פחות אגרסיבי בהם וזה קצת הורס, אבל יש לי את היכולות. אני לא נעזר בפסיכולוג ספורט, אני מאוד מכבד אותם, אבל אף אחד לא מכיר את השיגעונות ואת המוח שלי כמו שאני מכיר, אז אני פשוט יושב עם עצמי ומפענח ונעזר בדברים שכבר קרו לי והתגברתי עליהם".
מה גורם לך להרגיש שאתה מצליח מעבר למספרים?
"ההשראה שאני נותן לדור העתיד, שאבות ואמהות אומרים לי, 'אני לא רוצה תמונה איתך, רק להגיד לך שאתה נותן השראה לכל הדור הזה ושאפשר להגיע רחוק'. להיות מודל לחיקוי לילדים שרוצים, זאת הברכה הכי גדולה שיכולתי לקבל".
"זה יישמע סאחי של החיים. בגלל שעברתי לפורטלנד אז התחלתי לאהוב את הטבע. אני קם בבוקר עם הקפה ויושב על האגם, צופה בכל הנוף הזה מולי עם השקיעות, וזה עושה לי טוב"
מה אתה עושה לפני שאתה עולה לשחק?
"משחק קנדי קראש ואוכל פירות, שומע מוזיקה. אני אוהב מוזיקה רגועה ונקייה. גם אוהב האוס וטכנו, אבל כשאני רוצה להיכנס לתוך עצמי ולהתרכז אני שומע מוזיקה רגועה. אוהב מאוד שירים ישנים, בעברית ובאנגלית. אני שומע גם מזרחית, כן? אבל בעיקר שלמה ארצי ויזהר אשדות".
שמתי לב שאין לך קעקועים, זה די חריג בנוף ה־NBA.
"נכון, אין לי קעקועים, מגיל קטן ההורים לא הסכימו. היו פעמים שממש רציתי לעשות כי אני גם מאוד אוהב אופנה, אבל אולי אשמור את זה לגיל מאוחר יותר". ואז הוא צוחק ומצטט את כריסטיאנו רונאלדו: "אני אסכם את זה ב'לא שמים מדבקה על פרארי'".
מה הפער בין כל הזוהר, התהילה והכסף, לבין המציאות היומיומית של אדם שקם בסך הכל ליום עבודה?
"יום העבודה שלי הוא מאוד דינמי. יש פעמים שאני קם אחרי משחק פחות טוב ועייף יותר, אני צריך כל הזמן להיות עם המון אדרנלין. לאנשים אחרים אין כל כך הרבה אדרנלין כל יום. הגוף חווה המון סטרס, ועם כל הכסף והתהילה יש גם הרבה בעיות ודאגות, המון הסחות דעת שאתה צריך לדעת לנהל, ואם אתה לא נמצא בסביבה שאוהבת אותך ומחבקת אותך או שומרת עליך – אתה יכול ללכת לאיבוד מהר מאוד, וראינו הרבה מקרים כאלה".
איך שומרים על שפיות?
"לעשות דברים שילדים עושים, לשחק במשחקי מחשב. אני גר בבית על אגם ויש לי סירת מנוע, אז אני נוסע איתה לעיר לאכול, דג קצת לפעמים. פתחתי סטודיו בבית אז אני עושה קצת מוזיקה, מנגן על כלים, שר לפעמים בשביל הכיף. אני גם מצייר. יש לי המון תחביבים".
מרגיש בודד לפעמים?
"כן. לומד לאהוב את זה, להיות החבר הכי טוב של עצמי, להכיר בי צדדים נוספים".
מה למדת על עצמך בשנים האחרונות?
"שאני יודע להתמודד עם דברים קשים, שיש לי אינטליגנציה רגשית גבוהה והמון תשוקה לדברים שאני עושה".
מה הכי מפחיד אותך?
"להתחרט בדיעבד. על דברים שעשיתי או לא עשיתי, דברים שיכולתי לעשות יותר טוב".
דני האופנתי
מה הדבר שהכי עושה אותך מאושר?
"וואי, זה יישמע סאחי של החיים. בגלל שעברתי לפורטלנד אז התחלתי לאהוב את הטבע. אני קם בבוקר עם הקפה ויושב על האגם, צופה בכל הנוף הזה מולי עם השקיעות, וזה עושה לי טוב. אני רק אורח בעולם הזה, אבל מדהים לחוות אותו כל יום ככה".
אנחנו נמצאים פה על סט צילומים, איך אתה עם כל עולם הדוגמנות שנכנסת אליו?
"זה כיף לעשות משהו שאתה פחות בקיא בו. אני שמח ש־L’Oréal Men Expert נתנו לי את ההזדמנות להוביל את הליין החדש של 'הידרה אנרג'טיק', הכולל מוצרי טיפוח וניקוי לפנים לגברים. אני מאוד מתחבר למותג ולדברים שאני מייצג. כספורטאי אני אוהב לטפח את עצמי ואוהב אופנה. אם זה בא לי טבעי? אני לא יודע, אני מול המצלמה ואומרים לי מה לעשות. אם זה יוצא יפה זה כבר לא עליי (צוחק), זה בעיני המתבונן".
מה נאחל לך לעונה הקרובה?
"בריאות, שקט והצלחה".
פורסם לראשונה: 01:30, 27.07.25
