איך קורה שקבוצה שהייתה חלק מהותי מהחיים שלך הופכת למשהו שלא באמת אכפת לך ממנו? ובתור אחד שגם כך לא מאוהב בענף, אתה מרגיש שמה שהתחברת אליו פשוט נלקח ממך. אני כמובן מדבר על הפועל תל אביב בכדורסל. קבוצה שעד הקיץ האחרון הייתה חלק משמעותי מהשגרה ומהרגש שלי הפכה כמעט להפך הגמור.
אני לא שונא. לא מחפש פגמים. אני גם לא אדם שמחפש ריבים או חי מכעס. להפך, לרוב זורם עם הסיטואציות ואומר תודה על מה שיש. וגם עכשיו, אני לא כועס. לא על עופר, לא על איטודיס. הגעתי למקום גרוע יותר: אדישות. הקבוצה שאני אוהד כבר לא מעניינת אותי, וכשלא אכפת לך, על מי בדיוק תכעס?
האמת? אני בכלל לא אוהב כדורסל. לא עף על הענף ולא מתיימר להבין בו. תמיד אמרתי לעצמי שכל מה שקשור להפועל אני אוהב, אבל זה אף פעם לא היה בגלל הפיק אנד רול או אחוזי השלוש. זה היה הסמל, הצבע, העוצמות.
התאהבתי בקבוצה בזכות דרבי אחד בדרייב אין. ניצחון בשיניים, משחק הקרבה מעורר השראה, ישראלים וזרים כאחד. שם הבנתי מה זה המועדון הזה ולמה הניצחון חשוב. ניתוחים מקצועיים אפשר תמיד לתת אחר כך, אבל קודם כול מנצחים. בעיקר בשביל הקהל.
והקהל – בשבילו הספורט קיים. בשביל הרגעים שהוא מחכה להם. אותו פחות מעניינים נתונים סטטיסטיים יבשים. זה תפקידם של אנשי המקצוע, והם אמורים לעשות אותו מצוין. הקהל מחפש חיבור, זהות, תחושה.
אם אני לוקח את זה לענף שאני כן אוהב, הכדורגל, ושואל אוהד ביציע אחרי עליית ליגה אם הוא חולם על אליפות, הוא יגיד לך שלא. כל אוהד, אני חותם על זה, היה מסתפק במקום חמישי כהישג שיא. ואז, מפה לשם, אתה עושה עונה שאני מגדיר כחלומית ביחס לציפיות ולמה שהמועדון עבר ב־12 השנים האחרונות: מקום שלישי, שבירת מנחוס בדרבי, לא תמיד כדורגל גדול, אבל ניצחונות במשחקים שפעם היית מוותר עליהם מראש. ניהול בריא ומקצועי, קהל מחובר לשחקנים ולצוות.
ופתאום, ממקום שבו הסתכלת על סכנין, הפועל פתח תקווה ומכבי נתניה, אתה מפלרטט עם מכבי ת"א, בית"ר ירושלים והפועל באר שבע. וכל זה קורה עם סגל מאוזן: שחקני בית צעירים, שחקנים מנוסים וזרים שפגעת בהם אחד־אחד.
זה מוכיח שאפשר להתעלות על הציפיות ועדיין לשמור על איזון. וכשאומרים שהישראלים לא מספיק טובים לרמת היורוליג, התשובה שלי פשוטה: תשתף אותם. גם הישראלים של מכבי לא נולדו לרמה הזו. הם קיבלו דקות, צברו ניסיון, שיפרו מנטליות ואימונים – והשתפרו. היו הפסדים והיו ניצחונות. אלה החיים של קבוצת ספורט.
תתחייב לתהליך. תן לזמן לעבוד. רק אל תפגע במוצר האמיתי. והמוצר הוא לא הענף. המוצר הוא הקהל שבלעדיו אין כלום.
גם אתם רוצים להיות פרשנים? איך זה עובד? פשוט מאוד:
כותבים ושולחים בגוף המייל או בקובץ Word לכתובת: kick@ynet.co.il, בצירוף שם מלא
אורך הטקסט הרצוי: 250–800 מילים
אין לצרף תמונות, טבלאות או גרפים
אם הטקסט מתייחס לאירוע עתידי – שלחו אותו מספר ימים מראש
