אין יריבות עתיקה וחזקה יותר בין ערים בארה"ב מאשר היריבות בין ניו יורק לבוסטון. שיקגו חיבקה בחום את המיתוג שלה כ"עיר השנייה", ובוסטון רואה את עצמה כמתמודדת לגיטימית, ראש בראש בפוטו פיניש, במירוץ העיר הדומיננטית ביותר בצפון מזרח היבשת, ומכאן באמריקה כולה.
זוהי יריבות שנוסעת בזמן עוד לימי הקולוניות ולפני המהפכה האמריקאית. יריבות של תרבות, מוסדות חינוך, אדריכלות, ממון, אמנות, מוזיקה, אקדמיה, מסחר, וכמובן ספורט. רק בעידן המודרני, הניו יורק ג'ייאנטס אחראים, פעמיים, לקטיעת האימפריה של ניו אינגלנד פטריוטס וטום בריידי בסופרבול. היריבות בין היאנקיס לרד סוקס היא אולי אחת הגדולות ביותר בספורט העולמי - שהולידה ספרים, סדרות טלוויזיה וסרטים.
ללא תחרות
ניו יורק ניקס ובוסטון סלטיקס הן שתיים משלוש הקבוצות היחידות שנשארו מהאיחוד שיצר את הליגה הנוכחית ב-1946. הקבוצה השלישית היא גולדן סטייט, אבל זו קבוצה שהחליפה ערים. אין שני מועדונים עם כמות מפגשים גדולה יותר מאשר הניקס והסלטיקס, כשבשנה הבאה הן תחגוגנה את המשחק ה-500 ביניהן בעונה הסדירה. הסטטיסטיקה: 190:308 לבוסטון בעונה הרגילה, 33:36 לבוסטון בפלייאוף, ושוויון 7:7 בסדרות הפלייאוף ביניהן.
למרות זאת ניו יורק לא הצליחה למצב את עצמה כיריבה האמיתית במזרח לאימפריה מבוסטון. אם לפילדלפיה ולבוסטון יש 22 מאבקי פלייאוף ביניהן, הרי שלניו יורק, כולל הסדרה הנוכחית יש רק 15 מפגשים כאלו. לשם ההשוואה, ללייקרס, שיכולים לשחק נגד הסלטיקס רק במעמד הגמר, לעומת ניו יורק שיכולה להיפגש עם בוסטון בשלושה סיבובים, יש 12 מפגשים ראש בראש עם בוסטון. לסלטיקס יש על תקרת האולם הביתי 18 דגלי אליפויות, כולל זו מהשנה שעברה. במדיסון סקוור גארדן יש שני דגלי אליפויות, שניהם משנות ה-70.
אבל אולי השנה תתחדש היריבות. תקבל דם חדש. בוסטון ניצחה את שלושת המשחקים הראשונים בעונה הרגילה בהפרש ממוצע של 21 נקודות, כולל ב-27 הפרש בניו יורק. אבל את המשחק האחרון של העונה הרגילה ניצחה בוסטון רק בשתי נקודות הפרש, ואת את שני המשחקים הראשונים בחצי גמר המזרח ניצחה ניו יורק בבוסטון בהפרש כללי של ארבע נקודות. לפני המשחק השלישי בסדרה הערב (שבת, 22:30) בניו יורק, נראה שהניקס שכרו חדר בתוך הבית המנטלי של הסלטיקס. האחרונים התקפלו פעמיים לאחר יתרון גדול, עמוק בחצי השני של המשחקים, ולא נראה שיש להם תשובות למיקל ברידג'ס, ג'וש הארט, קארל-אנתוני טאונס, ובטח שלא לג'יילן ברנסון הנהדר. האם היריבות מתחדשת? כמובן שכדי להתחדש, ליריבות צריכה להיות היסטוריה.
5 צפייה בגלריה
בוסטון לא מצליחה לעצור אותו, בינתיים. ברונסון
(צילום: Maddie Meyer / GETTY IMAGES NORTH AMERICA / AFP)
הניקס וסלטיקס נפגשו ארבע פעמים בפלייאוף בין השנים 1950-55. בין 1951-1953 הניקס ניצחו בשלוש סדרות פלייאוף, הגיעו לגמר ה-NBA, רק כדי להפסיד שם. בוסטון ניצחה את הסדרה ב-1955, אבל לא הגיעה לגמר. בערך מהשלב הזה, ניו יורק נעלמה מהמפה התחרותית של הליגה אבל בוסטון נכנסה לתור הזהב של אורבך-קוזי-ראסל וזכתה בשבע אליפויות בין 1959-1966. שתי הקבוצות נפגשו שוב ב-1967, בוסטון ניצחה, אבל הקללה נמשכה והיא לא הצליחה לעבור את פילדלפיה בסיבוב הבא. ב-1969 בוסטון ניצחה את הניקס בגמר האיזורי, בשישה משחקים (שני הניצחונות האחרונים על חודה של נקודה), והפעם המשיכה לזכייה באליפות.
ב-1972, לאחר האליפות הראשונה של המועדון, הניקס הדיחו את בוסטון אבל הפסידו שוב בגמר ללייקרס. שנה לאחר מכן הניקס ניצחו את בוסטון בשבעה משחקים וסוף-סוף המשיכו לזכייה באליפות. שנה לאחר מכן הן נפגשו בפעם השלישית ברציפות בגמר המזרח, כשהפעם בוסטון יצאה עם ידה על העליונה, והמשיכה לזכייה באליפות. וולט פרייז'ר ו-וויליס ריד פרשו וסיימו את תור הזהב של הניקס. אחריהם לא נחגגה עוד אליפות. בוסטון זכתה בעוד אליפות בהנהגת דייב קאוונס.
הרבה דברים התרחשו בניו יורק בשנות ה-80', אבל שום דבר חשוב לא קרה בשדרה השמינית וברחוב 32, חוץ מהופעות ענק של ברנרד קינג. ההגעה של לארי בירד ניפקה עוד שלוש אליפויות, ובוסטון ניצחה עוד שתי סדרות פלייאוף בין המועדונים. שנה לפני המפגש בפלייאוף בין שתי הקבוצות ב-1990 סבל בירד מפציעה ארוכה, ורד אורבך פירק את החבילה ושלח את דני איינג' לסקרמנטו. הניקס ניצחו 2:3 בסיבוב הראשון, לאחר פיגור של שני משחקים וניצחון במשחק חמישי בבוסטון, ולמעשה חתמו את עידן בירד-מקהייל-פריש. פטריק יואינג הוליך את הניקס להצלחה אחרי הצלחה בפלייאוף, אבל בלי אליפות. שתי הקבוצות לא נפגשו בפלייאוף עד 2011, שבו בוסטון טאטאה את ניו יורק.
העקיצה של פירס
בוסטון התחילה להתארגן מחדש. פול פירס וראג'ון רונדו הגיעו בדראפט, והבן האובד דני איינג' חזר למשרדי ההנהלה והביא את ריי אלן וקווין גארנט שהובילו את בוסטון לעוד אליפות ב-2008. אחרי העזיבה של יואינג ב-1999/2000, הניקס לא הצליחו לנצח סדרת פלייאוף אחת עד 2013.
באותה עונה, בינואר, התפתח קרב מכות ודחיפות על הפרקט בין שתי הקבוצות, שהתחיל בגלל חילופי דברים בין גארנט לכרמלו אנתוני. האחרון רדף אחרי גארנט גם בחדר ההלבשה והושעה למשחק אחד. שלושה חודשים לאחר מכן הקבוצות שוב נפגשו בסיבוב הראשון של הפלייאוף. הניקס ניצחו את שלושת המשחקים הראשונים, בוסטון, בלי רונדו הפצוע, ניצחה את שני המשחקים הבאים, אבל למרות שהצליחה למחוק יתרון של יותר מ-20 נקודות במשחק השישי, היא הוכרעה והפסידה את הסדרה, מה שפירק בסופו של דבר את חבילת פירס-אלן-גארנט. עד השנה, שתי הקבוצות לא נפגשו בפלייאוף מאז.
יש רגעים גדולים, חלקם לפנתיאון, במאבקים בין שתי הקבוצות. הניקס ניצחו במשחק השביעי בבוסטון ב-1973; קרבות הראש בראש בין בירד לברנרד קינג בשנות ה-80; המשחק ב-1987, בלי בירד ומקהייל, שבו הניקס הובילו כבר ב-28 הפרש רק כדי להפסיד מסל בשניה האחרונה של דארן דיי אחרי שתי הארכות; הניצחון של בוסטון ב-45 הפרש ב-2007, בו הניקס קלעו 59 נקודות בלבד; או המשחק ב-2011, שבו מרפקים גרמו לדם לנזול מפרצופם של ריי אלן ואנתוני.
אבל האמת היא שרק ניצחון של הניקס השנה, ואולי עוד מפגש או שניים עד סוף העשור, יוכלו לגרום ליריבות הזו לקבל רוח גבית. לבוסטון יש יותר מדי אליפויות והצלחות בפלייאוף, הניקס נעלמו לתקופות ארוכות מדי. זו יריבות שנהנית בעיקר מהמעטפת של היריבות הגדולה בין שני הכרכים החשובים ביותר בצפון מזרח ארה"ב. ''לא ידעתי שיש לנו יריבות עם הניקס'', ענה פול פירס בזלזול לשאלה של עיתונאי ב-2010. הוא צדק אז וזה היה נכון עד לפני כמה ימים, כשברונסון וחבורת האופי שהוא נושא על גבו התחילו במסע להפלת האלופה.
פורסם לראשונה: 20:28, 09.05.25
