בכל פעם שירדן שועה עולה לכותרות, נדמה שמחפשים בו את הרעש, את הצעקות ואת הסערה - ולא את הכדורגל. האירוע האחרון מול אלמוג כהן הוא עוד חוליה בשרשרת ארוכה של עימותים, שרובם ככולם מתגלגלים תמיד לאותה מסקנה: המערכת לא יודעת להכיל כישרון מסוג אחר, שחקן שפורץ את הגבולות המקובלים של המשמעת המלאכותית.
שועה, אחד החלוצים המוכשרים שצמחו כאן בעשור האחרון, שוב מוצא עצמו מותקף בחדר ההלבשה, הפעם מול מנהל מקצועי שהחליט להפוך לאיש משמעת. כהן ירד לחדר ההלבשה והטיח דרישה לאימון כושר, כאילו מדובר בקבוצת הנוער של בית״ר ולא במועדון בוגרים. כששועה לא יצא - לטענתו משום שמאמן הכושר לא הורה לו - הדבר הפך לסאגה מתוקשרת. האם אין מקום להקשיב לגרסתו? לקחת "לפוליגרף" זו לא תגובה מקצועית אלא ניסיון להפוך את המגרש לזירת כוח.
הרי זו לא הפעם הראשונה. במכבי חיפה, בבני יהודה וגם בעבר בבית"ר, שועה סומן כבעייתי. אבל בכל פעם מחדש, מתברר שההתנהלות סביבו היא זו שמלבה את האש. במקום לחבק את הכישרון ולבנות לו סביבה מאפשרת - מעדיפים לנפנף ב"משמעת". כששועה שואל את כהן "מה עשית בקריירה שלך?" זו אולי חוצפה, אבל גם אמירה נכונה: הקריירה של כהן כשחקן לא הופכת אותו למבוגר האחראי שיכול להקטין כישרון גדול ממנו.
ירדן שועה זקוק למסגרת שמאמינה בו, לא לעוד דמות סמכותית שממהרת להטיף ולהתנגח. הכדורגל הישראלי מפסיד בכל פעם שהמערכת בוחרת להילחם בכישרון במקום להעצים אותו. במקום לשבור את שועה – הגיע הזמן ללמוד להכיל אותו.
גם אתם רוצים להיות פרשנים? איך זה עובד? פשוט מאוד:
כותבים ושולחים בגוף המייל או בקובץ Word לכתובת: kick@ynet.co.il, בצירוף שם מלא
אורך הטקסט הרצוי: 250–800 מילים
אין לצרף תמונות, טבלאות או גרפים
אם הטקסט מתייחס לאירוע עתידי – שלחו אותו מספר ימים מראש
