ההודעה של לברון ג'יימס כי יעבור לשחק בשנה הבאה בפילדלפיה 76 סיקרס היא אולי גם אחת ההחלטות הגרועות ביותר שעשה בקריירה המפוארת שלו. רגע לאחר ההד התקשורתי וההפתעה שגרמה, הגיעו גם קיתונות הביקורת, ואי אפשר לומר שאת הדייסה הזו ג'יימס לא בישל לעצמו.
לברון ג'יימס אמנם מזוהה בקרב כל אוהד כדורסל, ובפרט אוהדי ה־NBA, בשני העשורים האחרונים כשחקן הדומיננטי ביותר שכידרר כדורסל. יחד עם זאת, הוא מזוהה גם כרודף תארים וסטטיסטיקות. לאורך הקריירה שלו, בכל פעם שהרגיש שהוא נמצא במועדון שלא יכול להתמודד על אליפות, בחר ג'יימס לנטוש ולעבור קבוצה, ושם להרכיב סביבו סגל של כוכבים שיביאו טבעת כאן ועכשיו.
מעניינת למשל ההשוואה בין לברון ג'יימס לסטף קארי, שני השחקנים הבולטים ביותר בליגה מאז ששניהם משחקים בה זה נגד זה. ג'יימס שיחק 22 עונות בליגה, ואילו קארי שיחק 16 עונות, אבל לשניהם יש אותו מספר אליפויות – ארבע. לאורך הקריירה שלהם עד כה שיחק קארי עם שמונה שחקני אולסטאר בלבד, וג'יימס? הוא שיחק עם לפחות 21 כאלה, בארבע קבוצות שונות, אך לא זכה ביותר תארים מקארי, שנשאר נאמן לגולדן סטייט לאורך כל הקריירה שלו, ושם גם יפרוש.
קובי בראיינט, שלקח בעצמו חמש טבעות אליפות באותה קבוצה, תיאר את הבחירה האישית הזו אולי בצורה היפה ביותר, כאשר אמר פעם בריאיון: "עבורי הלייקרס היא הבית. אני מכיר את ההיסטוריה של הקבוצה מיום הקמתה לפני ולפנים. ולכן זו בכלל לא שאלה עבורי. אתה צריך לדעת לשאת את הכישלונות בדיוק כמו את ההצלחות – לקחת אליפויות מול הקהל הביתי שלך, וגם לדעת להיכשל מולו ולקחת אחריות גם כשאתה לא מצליח להגיע לפלייאוף".
אז אולי ההשוואה הנצחית, שנראה שהתקשורת באמריקה מכורה לה – "מי שחקן הכדורסל הגדול בהיסטוריה?" – צריכה להתמקד במקור השוואה אמיתי, ולא במספרי קליעה בערב נתון, בריבאונדים או בכמות התארים, אלא להתייחס קודם כול לנאמנות. לכן, למשל, כדאי להשוות בין לברון ג'יימס לבין כמה שחקנים גדולים מהחיים, שבדרך כלל עולים באותה נשימה איתו – מייקל ג'ורדן, סטף קארי, קובי בראיינט וטים דאנקן. כולם נשארו נאמנים לאותו מועדון לאורך כל הקריירה שלהם, ולרובם גם יש יותר טבעות אליפות.
בסופו של יום, ההחלטה הזו של לברון ג'יימס נראית לא טוב. נראה שהוא שוב רודף אחרי עוד קרדיט או עוד שורה סטטיסטית לקורות החיים שלו, כשבאמת כבר אין לו יותר מה להוכיח. בפועל, המעשה הזה רק מרחיק אותו מהמעמד של גדולי שחקני הכדורסל שראינו.
האם יש לו סיכוי אמיתי? כדורסל מקצועני הוא משחק קבוצתי, לא משחק של אחד על אחד בחניה מאחורי הבית. מספיק לצפות באליפות האחרונה והמרגשת של ניו יורק ניקס, שלקחה בשנה החולפת אליפות נגד סן אנטוניו, אחרי בצורת של 53 שנים. הסגל שלה הוא לא סגל של כוכבים (למעט ג'יילן ברונסון), אבל הוא אולי הסגל היחיד בהיסטוריה של הפלייאוף שניצח סדרה בחמישה משחקים, כאשר בכולם חזר מפיגור דו־ספרתי במהלך המשחק, כולל חזרה היסטורית מפיגור של 29 נקודות בסדרת הגמר לניצחון. אין הישג קבוצתי גדול מזה.
האיחוד שלא יצא לפועל. לברון וסטף
(AP Photo/Ashley Landis)
אני חושב שמי שאשמה בגורל הידוע מראש של ג'יימס היא תקשורת הספורט האמריקאית. תקשורת שההתמכרות המרכזית שלה היא הגזמה, והמאפיין העיקרי שלה הוא ניתוק מהמציאות. זו תקשורת שהחליטה מוקדם מדי להכתיר את לברון ג'יימס ל"דבר הבא", שעוררה את הפרובוקציה הבלתי נגמרת בין ג'יימס לבין ג'ורדן, ושאולי הכניסה לראשו של הנער שהוא "המלך" עוד לפני שעשה חצי ממה שעשו שחקנים אחרים בליגה הטובה בעולם. כך הצל המרחף של מייקל ג'ורדן מעולם לא עזב את האיש, וכנראה שגם לא יעזוב אותו לאחר שיפרוש ממשחק פעיל.
אז האם, באופן פרקטי, ההחלטה של לברון ג'יימס ליצור סגל אינסטנט חדש של כוכבים בפילדלפיה תעזור לו בשלהי הקריירה להשיג את הטבעת החמישית הנכספת ולפרוש "בכבוד"?
כנראה שלא. בשנים האחרונות לקחת אליפות ב־NBA זה הרבה יותר קשה מבעבר – סוג של רולטה בקזינו. אבל ניתן לראות שרוב הקבוצות האחרונות שלקחו אליפות הן קבוצות שעברו תהליך ארוך ומייגע של כמה שנים עד שהיו בשלות לקחת טבעת. הן סבלו, התייאשו, נפצעו ונכשלו כשהיו בטוחות שזה הרגע, ואז קמו מהקרשים כדי להתחיל הכול מחדש – מגובשות יותר וחזקות יותר, בעיקר מנטלית.
אלה התהליכים שעברו על הניקס, על אוקלהומה סיטי ת'אנדר, על הסלטיקס ולפני כן על הווריורס.
וגם השנה, מול הסגל הנוצץ של פילדלפיה, עומדות קבוצות קשוחות ומגובשות, לצד קבוצות נוספות עם סגלים נוצצים שאינם נופלים מזה של פילדלפיה. ולברון? הוא יישאר אחרי העונה הזו עם עוד שורה סטטיסטית של קבוצה נוספת בקריירה שלו – ואולי גם עם התשואות.
גם אתם רוצים להיות פרשנים? איך זה עובד? פשוט מאוד: כותבים ושולחים בגוף המייל או בקובץ Word לכתובת: kick@ynet.co.il, בצירוף שם מלא.
אורך הטקסט הרצוי: 250–800 מילים. אין לצרף תמונות, טבלאות או גרפים. אם הטקסט מתייחס לאירוע עתידי – שלחו אותו מספר ימים מראש.
