"הוא לא פרובוקטור, הוא שורד": האמת מאחורי הצעקות של ויניסיוס ג'וניור ששדרי הספורט מנסים להשתיק. בכל פעם שהכוכב הברזילאי מוחה בפני שופט, מרים ידיים בתסכול או מתעמת במנהרת השחקנים – כמו שקרה במשחק הפתיחה במונדיאל – מיד מתעוררת מקהלת הפרשנים באולפנים.
בקול מתנשא הם קוראים לו ״בכיין״, ״פרובוקטור״ ו״שחקן עצבני״ שמחפש דרמות. הבעיה עם המקהלה הזו היא שהיא סובלת מעיוורון היסטורי ומחוסר הבנה בסיסי של נפש האדם. הם מודדים את התגובות שלו בכלים שטחיים לחלוטין, ומסרבים להבין שוויניסיוס לא נלחם על אגו – הוא נלחם על הזכות הבסיסית שלו לשחק כדורגל מבלי שישברו לו את הרגליים ומבלי שיעבור עליו לינץ' ציבורי.
כעובדת סוציאלית וכברזילאית, אני מסרבת לקנות את הנרטיב השקרי הזה של ״האשמת הקורבן״ (Victim Blaming). כדי להבין למה ויניסיוס צועק על שופטים היום, צריך לזכור מה המערכת עוללה לו מהרגע הראשון שלו בספרד, בזמן שאותם פרשנים ישבו בשקט:
הנרמול של האלימות (ספטמבר 2018): במשחק הבכורה שלו במדי קבוצת המילואים של ריאל מדריד, קפטן אתלטיקו מדריד ב׳ הפיל את ויניסיוס ונשך אותו בראש – פשוטו כמשמעו. השופט סירב לשלוף כרטיס אדום על התנהגות אלימה כזו, והסתפק בצהוב קל לנושך, ואף שלף כרטיס צהוב לוויניסיוס רק משום שמחה. המסר ששחקן בן 18 קיבל מהממסד היה חד: ״מותר לפגוע בך, ואם תתגונן – אתה אשם״.
הקרקס התקשורתי המרושע: כשהוא ניסה להתאקלם, התקשורת הספרדית הפכה אותו ללעג ולקלס. פרשנים כמו כריסטובל סוריה הופיעו באולפנים מחופשים לטריאתלטים כדי ללעוג לו שהוא ״רק רץ, עושה תנועות, ובסוף שום דבר (נאדה)״, והמציאו שירים שנועדו להקטין אותו מול מיליוני צופים.
פשעי השנאה שזכו לתירוצים: כשחברי אולטראס של אתלטיקו תלו בובה עם חולצתו ליד מתחם האימונים, המערכת המשפטית ניסתה תחילה למסמס את האירוע ולתרץ אותו כ״קונטקסט של יריבות ספורטיבית מקסימלית״. רק מאבק עיקש שלו מנע את הטיוח.
הניצחונות שנכתבו בדם: כשוויניסיוס השיג ניצחון משפטי היסטורי – שליחת שלושה אוהדי ולנסיה לכלא על קריאות גזעניות כלפיו – זה לא קרה כי המערכת הגנה עליו מיוזמתה. באותו משחק השופט אף שלף לו כרטיס אדום לאחר עימותים, והאדום בוטל רק לאחר מכן בעקבות בדיקה חוזרת. הוא השיג את הצדק הזה כי סירב לשתוק, התלונן, עצר משחקים ועמד לבדו מול מדינה שלמה.
כשאתם רואים היום את ויניסיוס מתפרץ על שופטים, אל תתבלבלו – זה לא מניירות של כוכב מפונק. זהו מנגנון הגנה פסיכולוגי מוצדק לחלוטין של שחקן שחווה שוב ושוב הפקרה מצד אלו שאמורים להגן עליו. הוא למד על בשרו שהדרך היחידה שלו לשרוד ולהישאר במשחק הזה היא לצעוק, להילחם ולדרוש את מה שמגיע לו.
לוויניסיוס יש אופי של לוחם, והוא מביא איתו למגרש נאמנות לסמל ותארים קבוצתיים יקרים מפז, שהוא היה שותף מרכזי להשגתם ברגעים המכריעים. מי שבוחר להתמקד בתגובות הנסערות שלו במקום באלימות הפיזית והממסדית שמופנית כלפיו – פשוט מפספס את הסיפור האמיתי.
גם אתם רוצים להיות פרשנים? איך זה עובד? פשוט מאוד: כותבים ושולחים בגוף המייל או בקובץ Word לכתובת: kick@ynet.co.il, בצירוף שם מלא. אורך הטקסט הרצוי: 250–800 מילים. אין לצרף תמונות, טבלאות או גרפים. אם הטקסט מתייחס לאירוע עתידי – שלחו אותו מספר ימים מראש.
