כשאלונה ברקת נפרדה מאליניב ברדה במאי 2024, זה היה צעד נכון עבור המועדון. ברקת צדקה: מערכת היחסים הגיעה למיצוי. עבור ברדה זו הייתה מכה כואבת: הקבוצה שלה נתן את כולו זרקה אותו בשיחה קצרה, מיד אחרי הפסד משפיל למכבי פ"ת בגמר הגביע. אבל דווקא האירוע הזה התגלה כנקודת המפנה – הדבר הכי טוב שקרה לקריירת האימון שלו.
בפני ברדה עמדו שתי אופציות: להפוך ליוסי אבוקסיס ולנדוד בין קבוצה לקבוצה, או לחכות כמו ברק בכר - לשבת בבית כמה שצריך ולבחור את הפרויקט המתאים. ברדה בחר בדרך השנייה, גם אם המשמעות הייתה ירידת ליגה להפועל ת"א. זה קרה בדיוק בזמן הנכון, גם עבורו וגם עבורה. הוא עבר ממשחקי אליפות להכנות לקראת כפר־שלם, אבל בעיני ברדה התמונה הייתה ברורה: בעלים עשיר ושאפתן, קהל עצום, ומועדון שמחפש את המשיח שלו. כמעט העתק של מה שקרה לו עם החזרה להפועל באר־שבע ב־2013.
אז, כמו עכשיו, ברדה הפך לפנים של מועדון מתחדש. בהתחלה באר־שבע, עכשיו הפועל ת"א. גם האדריכל וגם הקבלן. הוא שידר לקבוצה שהיא גדולה, לא עוד עולה חדשה שמסתפקת במועט. נבנה סגל עמוק, כאילו מדובר בקבוצה שמתמודדת באירופה. למה? כי ברדה יודע מה מצפה לו: להילחם על שער ב־0:0 מול הפועל חיפה כשהלחץ בבלומפילד חונק, לדעת שיהיה לו בכל שבוע מישהו שייאבק על ההרכב. מבחינתו, סגל קצר זה למי שחושב בקטן.
האקסית הפועל באר־שבע שכחה אותו. היא לא מתגעגעת, אין לה סיבה להסתכל על התמונות הישנות באייפון. היא עסוקה בעצמה. אחרי ה־0:1 על מכבי חיפה, קינגס קאנגווה כתב "ניצחון קל" ועורר זעם אצל הירוקים. היה נדמה שמכבי חיפה שלטה, אבל באר־שבע לא התרגשה: נתנה לה שעה חופשית, והיריבה לא עשתה עם זה כלום. ואז, בשליש האחרון, היא פירקה את דייגו פלורס. רן קוז’וך תיאר זאת כ"משחק אירופי" – והוא צדק. באר־שבע נראתה כמו קבוצה אירופית שמכריעה ישראלית בשתי התקפות. פתיחת עונה מושלמת: חמישה ניצחונות מחמישה משחקים, את המבחן בסמי עופר היא עברה בעיניים עצומות.
העימות הבלתי נמנע
בקדנציה של ברדה כמאמן, באר־שבע הייתה מועמדת לאליפות, קבוצת צמרת חזקה – אבל אף פעם לא נראתה "הדבר האמיתי". ועכשיו, כשהוא מביט מהצד, אין בו טיפת קנאה. להפך: הוא ירד ליגה, אבל חוזר לטרנר כאיש מקצוע משודרג בהרבה. הפועל ת"א כבר חזרה לחבורת הגדולות עוד לפני שהחלפנו לשעון חורף. השאלה היחידה היא איפה בדיוק היא ממוקמת שם. בחלומות פרועים אפשר לדבר על אליפות כבר העונה. למה לא? היא שלטה מול בית"ר, והקבוצות מהחצי התחתון של הליגה לא מאיימות עליה. יש להן מישהו ברמה של אנדריאן קרייב? חלוץ כמו דניאל דאפאה? אפילו ספסל שממנו עולה עומרי אלטמן? הן לא קרובות.
ברדה העניק להפועל ת"א מתנה אדירה: לא עוד "ברדה מול האקסית", אלא עוד משחק צמרת שלה. היא תגיע לטרנר ותביט לבאר־שבע בלבן של העיניים – ואפילו תיראה מסוכנת יותר ממכבי חיפה. ברדה בחר במסלול של בכר, האיש שהחזיר את מכבי חיפה לימי הזוהר. אליפות עם הפועל ת"א היא משימה קשה בהרבה. אבל לא קשה יותר מלהחזיר לבאר־שבע את האמונה בעצמה כפי שעשה כשחקן ב־2013.
היתרון הגדול שלו שהוא כבר עשה את הדרך הזו. עכשיו הוא מגיע עם ניסיון, קור רוח, ובעיקר – נטול סנטימנטים. עד עכשיו הוא ובאר־שבע היו יכולים להתפתח כל אחד לדרכו, בלי כעסים. עכשיו מגיע העימות הבלתי נמנע. אוהדי באר־שבע מצפים שהסמל שלהם יתרגש. אבל הוא יגיע כמו בכר: קר, מחושב, ממוקד. ברור שיש לו פינה בלב, אבל אין לו זמן או רצון להתעסק בה. זאת לא פגישת מחזור נוסטלגית, זה קרב צמרת. כשמדברים על קוז'וך, חושבים על היכולת המקצועית שלו. הגיע הזמן שגם על ברדה ידברו במונחים של איש מקצוע מצוין, ולא רק סמל עם לב ונשמה.
פורסם לראשונה: 01:30, 03.10.25
