בשבוע שעבר, בפתיחת הסופר קאפ האירופי בין טוטנהאם לפ.ס.ז', אופ"א העלתה באנר עם קריאה להפסקת הרג אזרחים וילדים. אמנם ישראל לא הוזכרה במפורש אבל הרמז כאן היה עבה ובמיוחד ששני ילדים עזתים עלו לטקס חלוקת המדליות בסיום המשחק. האירוע הזה גרם לתקשורת ולרשתות החברתיות בישראל לסעור ולתהות האם הרחקתה של ישראל מאופ"א וכל מה שנלווה לכך (המפעלים האירופיים לקבוצות ומוק' המונדיאל והיורו לנבחרות) קרובה מתמיד?
בין אם זה יקרה ובין אם לא, מעניין לחשוב איך ישראל הייתה מסתדרת ביבשת אחרת, עם מפעלים יבשתיים אחרים ונבחרות אחרות? בואו נצא למסע סביב העולם בחיפוש אחרי יבשת אחרת שאולי במקרה הצורך נוכל להזדחל אליה אם אופ"א תזרוק אותנו לים.
אסיה
אסיה היא היבשת הגדולה בעולם ומן הראוי להתייחס אליה לפי מזרח ומערב: בצד המערבי והיותר קרוב אלינו הליגות המובילות הן הליגות של המפרץ: הסעודית, הקטארית והאמירתית. הכסף שיש למדינות המפרץ מביא להם הרבה שחקנים בעלי שם בכדורגל האירופי והעולמי, הבכיר שבהם הוא כריסטיאנו רונאלדו מאל נאסר. הרכישות הנוצצות בליגה הסעודית בעיקר, העלו את הרמה בליגה עצמה ובעקבות כך גם ברמה היבשתית. בליגת האלופות של אסיה הקבוצות הסעודיות מדברות חזק ובצד המערבי העליונות שלהן מאוד ברורה. אפילו ברמה העולמית לקבוצות הסעודיות יש מה למכור אחרי שאל הילאל העיפה את מנ' סיטי במונדיאל המועדונים והגיעה לרבע גמר המפעל.
בצד המזרחי והמלוכסן בעיקרו הליגות המובילות הן הליגה היפנית, הליגה הקוריאנית והסינית שקצת איבדה מערכה. הכדורגל המזרח האסייתי מאופיין בסגנון שונה שהרבה פעמים מקשה על היריבות כמו שראינו מנבחרת יפן במונדיאל 2022, ובנוסף הקהלים שם נותנים תצוגות עידוד אדירות (שמתי בצד את בדיחת הקהל הנקי ביותר).
לא מעט ישראלים הגיעו לליגות האסייתיות, כמו דיא סבע ועומר אצילי בצד המערבי ונטע לביא ודין דוד בצד המזרחי. אסיה רגילה לקבל נבחרות חדשות אליה, אוסטרליה עברה ב־2010 מאוקיאניה והפכה לאחת הנבחרות הטובות ביבשת למרות שגיאוגרפית היא לא נבחרת אסייתית.
לפני כשנתיים רוסיה העלתה הצעה לעבור להתאחדות האסייתית בעקבות ההרחקה שלהם מאופ"א כמה ימים אחרי תחילת מלחמת רוסיה־אוקראינה, אך בסוף הרוסים הצביעו והחליטו לא לוותר על חזרה עתידית להתאחדות האירופית.
אז הכדורגל האסייתי גם קרוב אלינו, גם מעניין ומרגש וגם לישראלים יש קצת ניסיון בו. חשוב להזכיר שישראל שיחקה בעבר באסיה ואפילו זכתה באליפות אסיה ב־1964 שהתקיימה בישראל. בגזרת הקבוצות הפועל ומכבי ת"א זכו בליגת האלופות האסייתית (בפורמט הישן שלה).
אבל ויש אבל גדול, גם בזמן שישראל שיחקה באסיה סבלנו או שלא מחרמות וניצחונות טכנים ללא משחק, מה שגרם בסופו של דבר להרחקתנו, ככה שהיה מגניב לשחק לא רחוק מהבית במזרח התיכון או לחוות את הכדורגל היפני אבל יש לנו שם יותר מדי שונאים. לשאלה שאנחנו מאוד אוהבים לשאול האם ישראל הייתה עולה למונדיאל מהמוקדמות האסייתיות קשה לענות, אבל נראה שבפורמט הנוכחי זה אולי יכול לקרות ביום נתון בקושי רב מאוד.
אפריקה
עוד יבשת שאנחנו גובלים בה ובעולם מקביל היינו ממש יכולים להיות חברים בה. גם את אפריקה אפשר לחלק לשני חלקים: צפון אפריקה הערבית עם הליגה המצרית, הטוניסאית והמרוקאית, ואפריקה השחורה עם הליגה הדרום אפריקאית והליגה הקונגולזית. הליגות הערביות הן השולטות בעיקר בליגת האלופות. אל אהלי המצרית זכתה ב־4 מתוך 6 הטורנירים האחרונים. בשאר היבשת גדלים כישרונות יוצאי דופן שמגיעים לטופ של הכדורגל העולמי, מדהים איפה הם גדלו ולאן הם הגיעו. האפריקאיות הן נבחרות פיזיות, יצירתיות ומאוד קשות להתמודדות.
נבחרות ישראליות שיחקו כמה וכמה פעמים נגד יריבות אפריקאיות, בעיקר משחקי ידידות. ליגיונרים אפריקאים אין יותר מדי בנמצא, אבל בגזרת המאמנים הרבה ניסו את מזלם ביבשת, כמו אברם גרנט בזמביה ואייל לחמן בגאנה. לעניות דעתי ישראל היא נבחרת שתתקשה באפריקה עם סגנון המשחק הקשה והכישרון האפריקאי שצבר ניסיון במחלקות הכדורגל באירופה.
בקיצור, אין תקווה למשהו גדול. אז דווקא ביבשת שיכלה לקבל אותנו (חוץ מ־4־5 מדינות צפון אפריקאיות) לא היינו מרוויחים יותר מדי חוץ מלהיות יותר קרובים למקומות שמהם אנחנו גונבים לחנים לשירי עידוד ביציע.
צפון אמריקה
על הנייר, האפשרות הנוחה ביותר לכדורגל הישראלי. הליגות החזקות הן המקסיקנית והאמריקאית, העשירות מאוד לעומת הליגות היותר חלשות ועניות ביבשת, כמו בקוסטה ריקה ובג'מייקה. עם זאת, משחקי החוץ בקאריבים נחשבים קשים במיוחד עם תנאי הלחות והמגרשים הלא מטופחים. קלאסי שהישראלים יפלו בדיוק במקומות האלה.
נהירת הליגיונרים לארה"ב מעידה גם היא על יעד בטוח לכדורגל הישראלי, וגם היהודים הרבים שנמצאים בקנדה, ארה"ב ומקסיקו מוסיפים מאוד לתחושת הביטחון.
בליגת האלופות של צפון אמריקה, הידועה בכינויה הקונקאצ'מפיונס, הקבוצות המקסיקניות מגלות עליונות גדולה על אלו האמריקאיות. קבוצות משאר המדינות כמעט ולא נספרות במפעל. מאז תחילת הפורמט הנוכחי ב־2008/9, רק פעם אחת קבוצה אמריקאית זכתה ולא מקסיקנית. הבאזז שמייצרת הליגה האמריקאית עם כוכבים כמו לאו מסי ולואיס סוארס, בשיתוף כישרונות צעירים מדרום אמריקה, עושה רצון חזק להצטרף לחגיגה ואפשר גם לפזול לליגה המקסיקנית העשירה שהביאה לא מזמן את סרחיו ראמוס ואנחל קוריאה.
אז הכדורגל הישראלי יכול להשתלב בקלות ביבשת, אך יהיה לו קשה לדגדג את רמת המשחק בארה"ב ומקסיקו בגזרת הקבוצות. במוקדמות המונדיאל עולות 3 נבחרות אוטומטית ושתי נבחרות לפלייאוף ביניבשתי. למעשה, צפון אמריקה היא הנבחרת שהרוויחה הכי פחות מהגדלת מספר המשתתפות במונדיאל. אחרי קנדה, ארה"ב ומקסיקו אנחנו בהחלט יכולים להתחרות בפנמה, קוסטה ריקה וג'מייקה על אף משחקי החוץ הקשים.
אוקיאניה
היבשת הרחוקה ביותר והחלשה ביותר. אפשר להגיד שזה מסתכם בניו זילנד והאיים שמסביב באוקיינוס השקט. אוסטרליה עזבה את אוקיאניה ב־2010 בחיפוש אחרי יבשת יותר מקצוענית, ונראה שזה בסה"כ השתלם לה. הקבוצות המקצועניות בניו זילנד משחקות בליגה האוסטרלית (מזכיר קצת את הקנדיות בליגה האמריקאית), מה שמשאיר את גזרת הקבוצות ורוב הנבחרות כחובבניות לחלוטין. ההופעה של אוקלנד סיטי, אלופת היבשת במונדיאל המועדונים, גם אישרה את זה.
ישראל שיחקה בעבר באוקיאניה והצליחה להעפיל דרך ניצחונות על יריבות היבשת למונדיאל 1970. כיום אוקיאניה מקבלת מקום אחד אוטומטי למונדיאל שילך לניו זילנדים בלי תחרות ועוד מקום שיילך לפלייאוף ביניבשתי. לישראל אולי טוב להתחרות רק בניו זילנד, אבל ברוב מוחץ של הפעמים היא כנראה תפסיד לאנשי הקיווי החביבים ופחות כיף שזה קורה אחרי נסיעה כ"כ ארוכה.
למרות הביטחון שכנראה הישראלים ירגישו באיים באוקיינוס השקט, לא שווה להוריד את רמת הכדורגל לרמה חובבנית ג' – עם כל הכבוד לסיכוי מסוים לעלייה למונדיאל.
דרום אמריקה
האופציה המלבבת ביותר, המרגשת ביותר והמקצוענית ביותר מחוץ לאירופה. הכדורגל השמח שכולנו אוהבים לראות מהשחקנים הדרום אמריקאים באירופה מתחיל ביבשת הזאת, שרבים מיושבי ארצנו עוד לא גילו. הליגה הברזילאית – הברזילראו – היא הטובה ביבשת בפער. שחקנים שם נמכרו לאחרונה ב־16־20 מיליון יורו, והרבה כסף נכנס לקבוצות ולליגה. מאחוריה נמצאת הליגה הארגנטינאית שקצת יורדת מערכה, אבל הקהל שלה אולי הכי טוב בעולם. ליגת האלופות של היבשת, גביע הליברטדורס, היא זירה חזקה עם כדורגל איכותי, פיזי ומהיר ובתוך כל זה שיגעון אינסופי של קהל משולהב שמתייחס לכדורגל כמו דת.
לישראל לא יהיה סיכוי לעלות למונדיאל כמובן עם נבחרות היבשת וגם לא להגיע רחוק בליברטדורס. אבל בגלל גודלה של היבשת, כל הנבחרות עולות לקופה אמריקה, ככה שאם נצטרף הבטחנו בוודאות טורניר גדול בלי לשחק ובלי ניצחון טכני.
את החוזק של הכדורגל הדרום אמריקאי אפשר היה לראות במונדיאל המועדונים, כשהקבוצות הברזילאיות ניצחו את ענקיות הכדורגל האירופי, ופלומיננסה אפילו הגיעה לחצי הגמר. למעשה, מעבר מאירופה לדרום אמריקה הוא ירידה ברמה מן הסתם, אבל זאת היבשת שנושפת בעורף האירופי ובמצבנו זאת האופציה הכי מעניינת וטובה.
לגבי הביטחון, אפשר לשאול את המוצילרים הישראלים כמה אנטישמיות הם מרגישים, זה משהו שבקושי קורה. אותם מוצילרים יכולים להגיע באלפים למשחק חוץ במרקאנה או בבומבונרה – כמו אלה שראינו שהגיעו בהמוניהם למשחקי נבחרת ישראל במונדיאליטו.
בכל יבשת יש יתרונות ויש חסרונות והטור הזה הוא בעיקרו הומוריסטי כי אם לא נצחק נבכה. מייחלים לחזרת החטופים והחיילים הביתה ולהבדיל לחזרת המשחקים במפעלים האירופיים לישראל.
גם אתם רוצים להיות פרשנים? איך זה עובד? פשוט מאוד:
כותבים ושולחים בגוף המייל או בקובץ Word לכתובת: kick@ynet.co.il, בצירוף שם מלא
אורך הטקסט הרצוי: 250–800 מילים
אין לצרף תמונות, טבלאות או גרפים
אם הטקסט מתייחס לאירוע עתידי – שלחו אותו מספר ימים מראש
פורסם לראשונה: 08:00, 24.08.25
