הפודקאסט של פיני ואהרל'ה - אחרי משחק מספר 2 בגמר הפלייאוף
לכל קבוצת כדורסל יש את השחקנים שמהווים את עמוד השדרה שלה, הציר המרכזי שעליו הכל מושתת. לרוב מדובר בשלושה. במכבי ת"א אלה רומן סורקין, איפה לונדברג ואושיי בריסט. ג'ימי קלארק, לו ידע לקרוא עברית, כנראה היה מכווץ מולי את הגבות ומביט בי במבט זועם כי לא כללתי אותו ברשימה - וזה לגיטימי לאור העובדה שהיה שחקן הקלאץ' של מכבי בתקופות לא מעטות של עונת היורוליג - אבל כשקלארק בחוץ האופי של מכבי לא משתנה, היא עדיין היא בבסיס. ואילו השלושה האלה, כל אחד בדרכו, מכתיבים את הדרך: סורקין בגיוון ההתקפי, לונדברג במנהיגות, בהגנה ובניהול, בריסט בקשיחות.
בהפועל ת"א, לאורך עונת היורוליג, אלה היו אלייז'ה בראיינט, אנטוניו בלייקני ודן אוטורו. לכן, למרות שהיא נמצאת בפיגור 2:0 בסדרה, מגיעות לה המון מחמאות על הדרך שבה הצליחה להמציא את עצמה מחדש, לשחק מצוין גם בלעדיהם ולהוציא כמעט את המקסימום מהכלים שיש לה.
בניגוד למשחק הראשון שהיה חד צדדי לחלוטין ומכבי השליטה בו את רצונה בכל פרמטר, הפעם הפועל הציגה כמה שינויים. זה התחיל עם הצמדתו של איש ווינרייט כשומר של סורקין. נכון, לרומן היה יתרון גדול על האיש, אבל זה צעד הגיוני יחסית לאלטרנטיבה: סורקין קולע נפלא מבחוץ אז צריך לצאת עליו, ואם טאי אודיאסי הוא השומר שלו, כמו שהיה במשחק הראשון, הצבע נותר ריק ומהווה טרף קל לשורת חובבי ריבאונד ההתקפה של מכבי - בריסט, ג'יילן הורד, וויל ריימן וכמובן זאק הנקינס הענק בדקות ששיחק. בנוסף, הפועל השתמשה בשמירה אזורית, נתנה יותר דקות לגיא פלטין, ובאופן כללי חשבה על הגנה יותר מאשר במשחק הקודם (למרות שספגה הרבה נקודות גם הפעם).
גם בהתקפה ראינו שינוי. היא זזה יותר מהר, הניעה כדור יותר יעיל, אפילו רצה למתפרצות בפתיחה בניגוד להרגלה, מה שהוביל לנקודות קלות וליתרון 0:12. עודד קטש, שעלה בחמישייה עם ג'ון דיברתולומיאו כי תמיר בלאט נעדר והוא שאף כנראה לשמור גארד בכיר על הספסל, הכניס את ג'ימי קלארק ובריסט, ומאותו רגע ראינו כבר משחק אחר. ההגנה עלתה שלוש רמות בערך. זה קרה כי בריסט, כאמור, הוא 80 אחוז מהקשיחות של מכבי. זה מוכיח שאתה לא חייב להיות שחקן ההתקפה הכי מוכשר כדי שתהיה לך השפעה עצומה על המשחק.
חסרונו של בלאט אילץ את קטש להשתמש בהרכבים שבדרך כלל לא ראינו העונה, אבל הם היו מוצדקים גם אם הרכז היה בריא לאור העובדה שלהפועל יש מצוקת גבוהים. הוא שיחק עם בריסט בעמדה 2 כשלידו ריימן, הורד והנקינס; במשך דקות רבות סורקין והנקינס שיחקו ביחד; ובאופן כללי, מכבי עשתה את מה שצריך ושיחקה הרבה פנימה. הפועל לא עמדה בזה. להרכבים הגבוהים היו גם מחירים: כשהפועל הזיזה כדור מהר לפינות, ים מדר צלף משם הרבה שלשות. אבל מכבי לקחה בזכותם המון ריבאונד התקפה, היה קשה מאוד להיכנס לצבע שלה, ובמאזן הכללי זה היה מאוד שווה.
המנהיגות של מדר
כמו לאורך כל עונת היורוליג, בלטה מאוד העובדה שלהפועל אין שחקן טבעי בעמדה מספר 4. באופן פרדוקסלי, היא שילמה מחיר מאוד גבוה על ההצלחה הפנומנלית שלה בתחילת העונה האירופית. רצף הניצחונות עם איש ויינרייט בעמדה הזאת גרם לצוות המקצועי להאמין שלא צריך למצוא 4 אמיתי. כשהאירוע התחיל להתערער, השחקנים הטובים ביבשת כבר היו תפוסים. הפועל מבינה את זה, חולמת על טריי ליילס, אבל לפני שנתלים על אילנות כה גבוהים כדאי להביא אולי גם שחקן או שניים בדרג נמוך יותר כדי לא להישאר בלי כלום. אחד כמו הורד גם היה מועיל לה מאוד אתמול.
מי ששוב נתן הצגה בהפועל, ובעצם השאיר אותה בתמונה, היה ים מדר. זה לחלוטין לא מובן מאליו כשמדובר בשחקן ששיחק כל כך מעט ביורוליג והיה יכול להישבר מנטאלית, בשונה כמובן מישראלים אחרים בסגל שמראש לא ציפו ליותר מדי דקות. הזרים הבכירים עזבו, ומדר לא רק לקח את תפקידם בצבירת נקודות, אלא גם במנהיגות. מרשים. הוא מוכיח שאולי הסכומים שמציעים לו לא דמיוניים. השאלה הגדולה היא אם בשנים הבאות הוא יקבל ביורוליג מספר דקות שיצדיק כזו משכורת. זה כבר לא תלוי בו, רק במי שיאמן.
האם הפועל יכולה לחזור מפיגור 2:0? עם אותו סגל, קשה להאמין. אבל בכל מקרה, המשחק אתמול שינה לגמרי את הטעם שאיתו העונה תסתיים. זה כבר לא אירוע חד צדדי, אלא קרב אמיתי בין שתי קבוצות טובות ומהנות. נקווה שיימשך כמה שיותר.
