הגולים של אלון תורג'מן? הבומבה של דומביה? או אולי הדריבלים של סולומון באוקראינה? תזרקו את השטויות הצידה, השואו הגדול של השבוע הגיע בכלל מבאר-שבע וממערכות העיתונים ואתרי הספורט: כזה מופע של צדקנות סביב משפט שמלמל רוני לוי ברגע של עצבים ותסכול כבר מזמן לא ראינו פה. טהרני כל המגרשים התאחדו, איך ייתכן שלמאמן כדורגל - הענף המנומס הזה שמשחקים רק אחרי ששותים תה עם רקיק - נפלטה המילה "אפסים" על אוהדי קבוצתו? לא יעלה על הדעת.
הרוח הצדקנית הזו כל כך היסטרית ומידבקת, עד שהכניסה את רוני לוי המבוהל למלכוד חסר מוצא והוא ניסה להימלט מהזירה בטענה שבכלל אמר את הדברים על מספר אוהדי היריבה מכבי נתניה ש"קיללו אותו לאורך כל המשחק". אוי, זה מביך כל כך. עכשיו גם הנתנייתים כועסים, בעוד הבאר-שבעים לא קונים את הבלוף. ככה נראה מאמן כדורגל שמתבוסס בשלולית הבוץ הכי קטנה בעולם.
תזכורת: זה כדורגל. מגרש כדורגל! במקום העבודה הכי סולידי שיש נזרקות מדי פעם מילים מיותרות בלהט הרגע, שטויות שאם היו מכוונים עליהן מצלמה, הסמנכ"ל תפעול היה מרגיש מאוד נבוך. גם ממנו הייתם דורשים להסיק מסקנות אם בטעות היה ממלמל על הלקוחות שלו "האפסים האלה"?! כדורגל זה מקום עבודה ייצרי ואמוציונלי ברמות שרבים מאיתנו בכלל לא מתקרבים אליהן. הניסיון להחיל על הענף הנפלא והמשוגע הזה איזשהו קוד נימוס מומצא, מעיד לא רק על ניתוק, אלא גם על צביעות (שאולי גם מעורבים בה אינטרסים).
רבים הזדעקו השבוע על טרנד ההאלווין והעובדה שישנם ישראלים שהחלו לחגוג את ליל כל הקדושים. ומה עם אלה שחוגגים במחולות את ליל כל הצדקנים?
יאללה, תורידו את המסכות.
המבחן: מאמן בכיר או בלוף יח"צני
במקום להתעסק במלמולים, ראוי לבחון את הכדורגל של רוני לוי בהפועל באר-שבע, ובכלל בשנים האחרונות. טענות על הסגנון המשעמם, ביקורות על כך שהוא לא מוציא מהסגל היקר כדורגל אטרקטיבי מספיק ושהנה הוא שוב פישל באירופה – בזה צריך להתמקד ולבדוק אם יש לכך בסיס. לחבוט במאמן עם ביקורת נוקבת על כדורגל פחדני מול קבוצה בעשרה שחקנים, זה סופר לגיטימי, הרבה יותר מלתפוס טרמפ על מילה שנזרקה ברגע של כעס.
אחת המתנות הגדולות (והחידתיות) שרוני לוי קיבל היא העובדה שלא משנה מה קורה איתו ב-15 השנים האחרונות – לעד הוא נתפס כמאמן בכיר. אולי זה קשור לשיטתיות באימונים, לרצינות, לבוקיות המסוימת שהוא משדר, אבל כשיחפשו מאמן לקבוצה גדולה הוא תמיד יקדים שמות כמו נניח מנחם קורצקי.
זה די מוזר כי מאז שלוש האליפויות שלו עם מכבי חיפה הקריירה של לוי לא ממש התעלתה לפסגות מרשימות ולא משנה אם זה היה בבית"ר ירושלים, מכבי פ"ת, קדנציה שנייה בחיפה (הזכייה בגביע המדינה הייתה נחמה קטנה) או מועדונים ברומניה וקפריסין (אני אישית כאוהד זוכר לו לטובה קדנציה קצרה במכבי נתניה בה ייצב את הקבוצה והשאיר אותה בליגה). התדמית של לוי כמאמן בכיר ומוביל נשמרה למרות כל המכות החזקות שחטף בכנף מאז התארים ההם בקריית אליעזר שלהזכירכם היו אי שם ב-2006.
ועכשיו מגיע רגע מבחן אמיתי. עם תקציב מרשים ורכש מבטיח, כשמכבי ת"א בתקופת מעבר ומכבי חיפה מגמגמת, הוא מוביל את הקבוצה למקום הראשון והיומרות לזכות באליפות נראות הרציניות ביותר מאז 2018. זה הרגע לבדוק אם מדובר אכן במאמן בכיר או בבלוף יח"צני שהחזיק מעמד קצת יותר מדי זמן. לא שווה לשרוף את טופס המבחן בגלל פליטת פה של התלמיד הלחוץ.
לם מעלה תהיות לגבי תפקיד המאמן
האם הניסוי שעורך אייל סגל במכבי נתניה עם המינוי של בני לם, מאמן בן 62 חסר ניסיון ממשי כמאמן בוגרים, יוכיח לנו שוב שהמשחק הזה הוא הרבה יותר פשוט ממה שמנסים לעשות ממנו כל מיני מדעני כדורגל?
סגנון הכדורגל וזריקת האנרגיה שהכניס לם לקבוצה שנראתה כבויה וחסרת כל רעיונות התקפיים כל כך מרהיבים שקשה שלא לתהות לגבי תפקידו האמיתי של מאמן בקבוצת כדורגל ומה הופך את האחד למצליח ואת השני לכושל.
אפשר גם ללכת הלאה ולצרף לדיון את אלישע לוי, מאמן שפחות נתפס כטקטיקן-על ויותר כאיש של אנשים (בשונה מלם – יש לו ניסיון עשיר), להסתכל על הכדורגל הכיפי שמשחקת הפועל חיפה ולהבין שאפשר מדי פעם להניח לסטטיסטיקות, כמו גם לתדמיות שאנחנו שבויים בהן – וסתם ליהנות.
ההצהרה של קלינגר, הלהט של ברקוביץ'
ועוד כמה קטנות לפני סיום
1. האם הפועל ת"א כל כך התרגשה מהמיקום שלה בטבלה לפני הדרבי שהפעם היא עשתה במכנסיים כבר שבוע לפני שהיא פגשת את מכבי ת"א?
2. מה יקרה קודם: ערן זהבי יחזור למכבי ת"א, רפאלוב יוזמן לנבחרת או קלינגר יפסיק לדבר על שופטים?
3. האם גם לכם נדמה שהלהט שבו איל ברקוביץ' מכסח את מאמן הפועל ירושלים זיו אריה – בטח אחרי ניצחון בכורה - לא רק מאוד לא אלגנטי, הוא גם מריח ממשהו אישי.
