הכדורגל הישראלי החליט שהוא סולח לעומר אצילי ולדור מיכה עוד במהלך החקירה, כאשר שחקני מכבי ת"א מיהרו לגבות את החברים שלהם בתקשורת. התיק נסגר מחוסר אשמה ועברנו לשדה המוסרי בלבד, אבל הכדורגל שלנו אף פעם לא היה המוסרי ביותר בעולם. אחרי שהשניים "הוגלו" לקפריסין (בחירת מילים משונה, שכן השניים קיבלו כסף כדי לשחק שם כדורגל, ולא הוחזקו במעצר בפאתי ניקוסיה), היה ברור שזה עניין של זמן עד שיחזרו באותו מעמד שבו עזבו.
מסע טיהור שמו של אצילי היה מעורר בחילה, מכבי חיפה הוציאה הודעה: "אחת המעלות של האדם היא גם היכולת לסלוח" (כאילו הוא פגע בה במסגרת הפרשה), ואצילי בכלל בחר להתנצל דווקא על כך ששר "מכבי חיפה חיזבאללה". במפתיע, ההחתמה שלו עברה בצורה חלקה כמו שלשה של סטף קרי. בסיוע גורמים בתקשורת שלא הפסיקו ללקק, הוא הפך לקדוש מעונה ש"עבר תקופה קשה".
באר שבע יכולה הייתה ללכת בדרך שסללה לה מכבי חיפה, אבל בחרה אחרת. ההתנצלות של מיכה רחוקה מאוד מלהיות מושלמת וכוללת זריקת אחריות ("מתנצל בפני מי שנפגע", עד כמה שאני זוכר אף גבר לא נפגע בפרשה) לצד לקיחתה ("אין יום שאני לא מצטער"). אמנם זה היה דרך הודעה רשמית כתובה ובלי שאלות קשות, אבל בביצת הכדורגל הישראלית העכורה והריקה ממוסר וערכים, מדובר בהתקדמות.
הדרך לחרטה אמיתית וכנה לא עוברת בביצועים על הדשא, אלא מחוצה לו. במקרה שלפנינו לא רק מיכה ואצילי צריכים להוכיח שהם השתנו, כל הכדורגל הישראלי צריך להראות שהוא למד את הלקח. מההתבטאויות של שחקנים בכירים, כמו ערן זהבי ודור פרץ, נראה שיש עוד הרבה מאוד עבודה לעשות. פרשת "הכדורגלנים והקטינות 2" נמצאת ממש מעבר לפינה.
בעוד זוכה טקס פרסי הטלוויזיה, ארז דריגס, עדיין יושב בבית על מעשים הרבה פחות חמורים (ובצדק), מיכה ואצילי שבו לקדמת הבמה בלי יותר מדי בעיות. נראה שבעיני מרבית כדורגלני ישראל ועסקניו, השניים הם גם קורבנות בפרשה כי התיק נסגר מחוסר אשמה. זאת הבעיה האמיתית כאן, ולא החזרה של שניהם. הכדורגל הישראלי זקוק לניעור רציני בעניין היחס לנשים ולמישהו שיכיר לו את מהפכת "מי טו" ויספר לו מה קורה בעולם שבחוץ מאז 2017, ויספר לו מה הם יחסי הכוחות בין כדורגלנים עשירים ומצליחים לקטינות. ההתנצלות של דור מיכה היא צעד קטנטן בדרך לשם, ואסור להסתפק רק בה. דרושה מהפכה אמיתית.
