די ברור שלא כך ציפו שתי הנציגות שלנו ביורוליג לפתוח את העונה, אבל זה מחיר השאננות: אין יריבות קלות, ומי שלא ישחק חכם ובאינטנסיביות - ישלם מחיר מיידי. לקח למשחקים הבאים.
ההפסד של הפועל הוא ממש אשמתה. לחמישייה שהיא הציבה בפתיחת המשחק מול באיירן מינכן - ואסיליה מיציץ', אלייז'ה בראיינט בעמדה מספר 2, איש וויינרייט בשלוש, זאק לידיי ב-4 ודן אוטורו, היה יתרון גובה עצום על היריבה. במצב כזה חייבים לשחק פנימה בסבלנות, לרווח את המשחק כדי שלא יגיעו עזרות על הגבוהים, להניע כדור. אבל הפועל עשתה הכל הפוך.
אני מודה: הייתה לי תקווה שבעונה השנייה שלו בהפועל נראה ואסיליה מיציץ' אחר, כזה שלא מנסה לדחוף את עצמו כל הזמן בכוח למרכז העניינים, יותר קבוצתי, יותר מגוון. לפחות אתמול זה לא קרה. כמו בשנה שעברה, הוא התעקש לחדור מול הגנות צפופות, לקח זריקות מסובכות, וגם כשמסר, המסירות שלו היו ברמת קושי מאוד גבוהה. חלק מהן הגיעו והפכו לסלים יפים. הרוב רק סיבכו את ההתקפה.
בשלהי העונה הקודמת, בראיינט הפך למנהל משחק דומיננטי והצליח לקצץ בזמנים שבהם ואסיליה התעקש על "אני ואני ואני". אבל בראיינט ממש לא בכושר, תומס סאטורנסקי עוד לא מכיר את החברים סביבו ועדיין לא שולט בקבוצה, ויוג'ין גרמן אמנם מסתמן כסקורר לא קטן, אבל הוא עוד פחות רכז מכריס ג'ונס. ולכן, הקבוצה פשוט שיחקה התקפה לא חכמה.
צריך להגיד את זה. הפועל משחקת את הכדורסל הכי לא מתוחכם במפעל, ולא מהיום. במשחק עומד, ברוב המקרים יש חדירות והוצאות כדור או זריקות מבחוץ. המקסימום שהיא עושה כקבוצה זה חסימה על קו השלוש של אוטורו, שלרוב לא מאפשרת לו להתגלגל לצבע כי היא מתבצעת רחוק מדי מהסל. מעבר לזה פשוט אין עבודה למען הכוכבים. הגרמנים עבדו נון סטופ כדי לפנות את אנדי אובסט לקליעות פנויות. זה הועיל להם מעבר לנקודות שהוא צבר. תשומת הלב שהשמירה עליו דרשה מהגנת הפועל פינתה את האחרים בבאיירן לקליעות קלות יותר. זה חוק בכדורסל: כשיש חסימה, האדם שלרוב הכי פנוי שנייה אחריה הוא לא זה שחסמו לו - אלא החוסם. כולם מרוויחים מלהיות קבוצתיים. להפועל יש את אנטוניו בלייקני. גם הוא גאנר לא קטן. אבל בהפועל אף אחד לא עוזר לו להתפנות לקליעה. הכל תקוע.
צריך להגיד את זה. הפועל משחקת את הכדורסל הכי לא מתוחכם במפעל. איטודיס
(צילום: JAVIER SORIANO / AFP)
אז איך הפועל סגרה במהלך המשחק פיגור של 18 נקודות? כי היא עשתה בלגן. החמישייה הייתה מיציץ', בלייקני, בראיינט, אוטורו - וג'ייקוב טופין, אתלט נהדר, שומר מצוין אישית וקבוצתית, שהולך על חטיפות ומוסיף זריזות. הלחץ ההגנתי שהחמישייה הזאת יצרה העלה את קצב המשחק, רוב ההתקפות היו במשחק מעבר, מי שרץ קיבל כדורים קדימה, החלק של מיציץ' כחודר ומוסר הפך קטן יותר. אבל אחרי שהגרמנים למדו להתמודד על הלחץ ההגנתי, האטו את הקצב והחזירו את הפועל למשחק עומד, היא נעצרה.
הדבר הגרוע בעניין הוא שזו בדיוק אותה בעיה שהייתה גם בשנה שעברה, והמצב לא השתפר מבחינת שיטת המשחק. הבשורה המנחמת היא שלהפועל יש השנה הרבה יותר כלים. נכון, איטודיס עדיין לא יודע מי אמור לשחק ליד מי, אבל זה עניין שלוקח זמן. לפחות לפי מה שראינו אתמול, אם רוצים איזון של כוח וזריזות, מבחינת הפורוורדים בחמישייה זאק לידיי צריך להיות בן זוגו של אמיר קופי - שהיה מאוד חסר, וג'ייקוב טופין צריך לשחק ליד בראיינט או וויינרייט. בלייקני, לפחות עד שבראיינט יחזור לכושר, צריך להיות בחמישייה בעמדה מספר 2.
הוא גם היה צדיק בסדום בצד ההגנתי, שבו הפועל בכלל הייתה מחפירה. כולם יודעים שאובסט הוא האיש שצריך למנוע ממנו כדור בבאיירן. במחצית הראשונה הפועל נתנה לו לעשות מה שהוא רצה. בשנייה בלייקני עשה עליו עבודה נהדרת, אבל לצערו חבריו היו פחות טובים בעצירת שאר שחקני באיירן. כל מי שראה את היורוליג בשנה שעברה (ואת משחקיו של בן שרף בגרמניה לפני כן) יודע שגם ג'סטיניאן ג'סופ הוא יצרן נקודות מחונן, מכל טווח. וגם לו הפועל נתנה לזרוק די חופשי. זה פשוט סקאוטינג גרוע, או היבריס של קבוצה שחשבה שכיוון שהסגל שלה כה עמוק וטוב, זה יספיק כדי לנצח גם בלי לעשות שום דבר מיוחד. כאמור, זה לא עובד ביורוליג.
המשחק הסתיים בפער הכי מעצבן. דן אוטורו מול יוהאנס ת'ימן
(צילום: הפועל IBI ת"א)
המשחק הסתיים בפער הכי מעצבן, 86:84, ביום שבו הפועל הייתה ממש גרועה. זה צריך לנחם אותה. יש לה המון המון כלים. באמת סגל מופלא, שקיבל תוספות חכמות. ולקבוצות לוקח זמן להתגבש. דווקא מה שהפועל עשתה בשנה שעברה זה דבר לא אופייני. אבל משהו היה צריך להשתנות בקיץ גם מבחינת ניהול המשחק. אי אפשר שמיציץ' ימשיך אותו דבר. הקבוצה הזאת צריכה הזרקה של שכל. למי יש בעיקר שכל? תמיר בלאט. נמוך, לא שומר גדול, אבל בטח יפעיל את כל הכישרון העצום שיש בסגל הזה יותר טוב ממה שכולם עשו אתמול. גם טיילר אניס, אם בריא ובכושר משחק, יוכל לשדרג את רמת קבלת ההחלטות.
ומי היה ממש יכול לעזור אתמול להפועל? מתברר שים מדר. אבל לא זה של הפועל, המיובש. זה של מכבי, שעלה בחמישייה, קלע את הסל הראשון של הקבוצה ביורוליג (ועוד שלשה), קיבל דקות, נתנו לו את הכדור ואת הזכות לקבלת החלטות. והוא קיבל אתמול החלטות הרבה יותר טוב מוואסיליה מיציץ'.
תוצאה דומה, סיבות שונות
הנה וידוי קורע לב. לפני פתיחת העונה כתבתי שמדר הוא כמובן הרכש הכי חשוב של מכבי מבחינת המאבק על האליפות בליגה הישראלית, אבל מבחינת היורוליג דניאל תייס הוא התוספת החשובה ביותר, אחריו בונזי קולסון, ואז אפשר להתחיל להזכיר את מדר. לפחות לפי המבחן הראשון, טעיתי בגדול. תייס וקולסון היו לא מחוברים ותרומתם הייתה דלה. מדר שיחק כאילו הוא נמצא שם כבר שנים. היה כנראה הכי טוב בקבוצה. שמחתי לצאת אהבל.
הפסד מפתיע? קלארק
(צילום: ג'ורג'ה קוסטיץ')
אבל גם מכבי הפסידה במשחק שלה. אצלה הסיבות היו שונות. ראשית, בעיה קשה באינטנסיביות ההגנתית. לאורך הרבה מאוד דקות הצרפתים שמרו הרבה יותר טוב, היו אגרסיביים יותר, פיזיים יותר, אתלטיים יותר. ככה מנצחים ביורוליג. אי אפשר לשחק עדין בהגנה ולנצח. היא גם עשתה שגיאות טקטיות בהגנה, ספגה המון שלשות, בעיקר מהפינות. מאחר שוילרבאן קבוצה לא גבוהה, ההתמקדות בסגירת הצבע במחיר ויתור על סגירת קלעי החוץ הייתה כנראה צעד מוטעה. וכמו בעונה שעברה, רק כשאושיי בריסט היה במגרש ההגנה נראתה נורמלי.
מכבי גם איבדה המון כדורים, אבל נדמה שזה היה בלתי נמנע. יש לה ארבעה שחקני מפתח חדשים (השלושה שצוינו קודם וקיטון וואלאס), והרבה מהאיבודים האלה, ומהדקות החלשות בכלל, נבעו מחוסר החיבור שלהם לקבוצה. מצד שני, חייבים לשתף אותם כדי שיתחברו בעתיד, כי היתרון הגדול של מכבי לעומת העונה שעברה הוא העומק. אז לתהליך יש מחיר - ואתמול הוא היה גבוה.
אז יכול להיות שווילרבאן יותר טובה ממה שחשבו, בעיקר בשלב הזה של העונה, כשההתקפות של רוב הקבוצות עוד לא מתואמות, וקבוצה שיש לה הרבה וטרנים חכמים ורגועים יכולה לגנוב ניצחונות עד שיבינו מה הקטע שלה וילמדו איך לנטרל אותה. אפשר להניח שקבוצות עם הרבה גבוהים מסיביים יקשו על הצרפתים מאוד, אבל סורקין, תייס והורד הם שחקנים יותר טכניים, ואת זה קראודר ובולמבוי עצרו בקלילות
מה שכן, להבדיל מהמקרה של הפועל, שהסגל שלה באמת הרבה יותר טוב מזה של באיירן מינכן, וילרבאן היא אירוע מטעה. משום שהייתה כוונה להקים שם אימפריה וזה קרס, נוצרה שמועה שזו הקבוצה החלשה ביותר ביורוליג. אבל בואו. השחקן המרכזי שלה הוא ג'יי קראודר, שהיה מעולה ב-NBA במשך שנים, אחד השומרים הטובים בליגה, והוא גם שחקן התקפה מגוון. ביחס לאירופה הוא כל כך חזק שאין לו בעיה לשמור על שחקני ציר ולשחק בהתקפה קרוב לסל, למרות שבארצות הברית הוא היה סמול פורוורד ויש לו יד טובה מבחוץ; יש שם גם את פטי מילס, קלעי מעולה, רכז חכם, שנים ארוכות של ניסיון ב-NBA; ג'ואל בולומבוי הוא גבוה ששדרג כל קבוצת יורוליג שהיה בה; דיוויד לייטי גם מאוד חכם ומנוסה; טרמונט ווטרס התגלה כגרסה של בלייקני - יצרן נקודות נפלא שמצאו אותו בליגה הסינית; וגם האלמונים לכאורה מאוד אתלטיים ויצרני נקודות מעולים, בעיקר איב פונס והאיש עם השם האגדי מאק אוון פודזו דאדא. את כל האירוע מנהל טוני פארקר, האיש שלמד כדורסל מגיל 18 מגרג פופוביץ', המאמן שידע הכי טוב מכולם להוכיח לשחקנים שהם הרבה יותר טובים ממה שהם שיערו שהם יכולים להיות.
אז יכול להיות שווילרבאן יותר טובה ממה שחשבו, בעיקר בשלב הזה של העונה, כשההתקפות של רוב הקבוצות עוד לא מתואמות, וקבוצה שיש לה הרבה וטרנים חכמים ורגועים יכולה לגנוב ניצחונות עד שיבינו מה הקטע שלה וילמדו איך לנטרל אותה. אפשר להניח שקבוצות עם הרבה גבוהים מסיביים יקשו על הצרפתים מאוד, אבל סורקין, תייס והורד הם שחקנים יותר טכניים, ואת זה קראודר ובולמבוי עצרו בקלילות.
בקיצור, האירוע התחיל במכה כפולה לנציגות שלנו, אבל אולי זה טוב שהיא הגיעה על ההתחלה כדי לנער שני מועדונים שהרגישו נורא טוב עם עצמם. אחרי חמישה משחקים נדע אם יש פה מגמות בעייתיות או רק חבלי לידה מובנים.
