זה לא סוד שענף הרכיבה על סוסים מרגיש לא ממש שלנו. פעם בארבע שנים אנחנו מתוודעים לספורטאים יהודים שבחרו לייצג את ישראל בתחרויות הרשמיות וכמובן במשחקים האולימפיים, אבל הם לא דוברים בדרך כלל את השפה המקומית וכמעט לא נמצאים כאן ביום־יום שלהם. אז מה הפלא שבכל סוף קמפיין נדחף הציטוט משירה של קורין אלאל ז"ל: "אין סוסים שמדברים עברית" להדגשת הריחוק?
ייתכן מאוד שבמשחקים האולימפיים בלוס־אנג'לס 2028 נזכה לראות לראשונה רוכב צבר, ישראלי של ממש, עורך לא רק בכורה בעצמו, אלא לאומה שלמה שתשמע את השם יהלי קז, וכבר לא תרים גבה כשתבין שמדובר בספורטאי מקומי. קז בן ה־16 עדיין מתחרה בגיל הנוער, שם הוא מדורג ראשון בעולם. בקטגוריית הגיל הבאה, עד 21, הוא מדורג 25 וכשהרף עולה לגיל 25 הוא במקום ה־74. במילים אחרות, רק בתחילת הדרך - אבל ברור שהפוטנציאל גדול. רק בשבוע שעבר הוא חזר ארצה מתחרות בניו־יורק שבה סיים פעמיים במקום החמישי.
הסיפור של יהלי מיוחד, בהתחשב בכך שהייחוס המשפחתי שלו היה אמור להפוך אותו לכדורגלן במכבי חיפה. משפחת קז היא בעלת אחוזים משמעותיים במועדון הירוק, במשותף עם משפחת שחר, כחלק מבעלות משותפת על קבוצת מאיר, המייבאת בין היתר את מכוניות וולבו לישראל. "הכל התחיל כשאח שלי הגדול התחיל לרכוב, והוא רצה שאנסה גם", מספר יהלי. "הוא קיבל במתנה שיעור ניסיון ברכיבה, התאהב, ואמא שלי התחברה לרעיון. אני שנאתי את זה, אהבתי כדורגל, הייתי מגן שמאלי".
איך חלה התפנית?
"אח שלי החליט להתפתח בספורט ועבר לבלגיה, שם יש אקדמיה. הייתי בן 13, והוא הציע לי לעבור איתו. הבנתי שבארץ אין לי לאן להתקדם בענף, זה יישאר חוג, אז נסעתי איתו והתחריתי באליפות אירופה עד גיל 14. שם הייתה קפיצת המדרגה הגדולה. בארץ הייתי מתחרה עם גובה משוכה עד מטר, כשבגיל הזה באירופה הגובה הוא 1.30 מטרים. זה הבדל ענק".
איפה בכלל מתחרים בישראל?
"יש כמה חוות, ותחרות פעם בחודש. זה ממש לא מתקרב לרמה שאפשר להתקדם בה, בטח לא באירופה. מאז שעברתי להתחרות בחו"ל יצא לי להשתתף במעל 500 מקצים. בישראל יש בשנה בערך 15".
ומה עם בית ספר?
"אני לומד אחרי הצהריים ומגיע לבגרויות. עכשיו עליתי לכיתה י"ב".
חמישה סוסים באורווה
באליפות אירופה הראשונה שלו, לפני שלוש שנים, קז הגיע למקום השישי מתוך 96 מתחרים ביום הראשון - אבל בשקלול הימים הבאים הוא סיים 31 ופיספס במקום אחד את הגמר. "הייתי מאוכזב, הייתי שם! בסוף, בהסתכלות כוללת, זה היה רגע ענק", הוא משתף. "פגשתי שם אקדמיה שהציעה לי להצטרף לתוכנית כוללת עם כל המעטפת: מאמנים, פסיכולוגית ספורט, מאמני כושר וכל מה שיכול להפוך אותי לספורטאי הכי טוב שאני יכול".
לקז יש חמישה סוסים: לונה, פרפה, פנמרנקו, סבילאנה ואיזי. "אני יכול להתחרות עם כולם, וככה אני מתקדם הרבה יותר טוב, יכול לרכוב על כל סוג", הוא מספר. כשמגיעה השאלה הצפויה על ההתנגדות לקיום הענף בשל טענות להתעללות, קז מגיב: "לסוסים יש קשר מאוד מיוחד עם הרוכבים. הסוסים נהנים מהנסיעות, מהתחרויות. הם מרגישים שהם עושים משהו, מבינים את המשימה שלהם ואוהבים להצליח, לספק את הרוכב באיזשהו מקום. בסוף הסוס הוא לא מכונה, הוא בעל חיים. תפקידי הוא שיהיה במצב הכי טוב, לעזור לו".
"כשאני מגיע לארץ אני משתדל להגיע לתחרויות, ואני רואה שיש צעירים שרוצים ללכת בעקבותיי. אני מעודד אחרים לעבור לחו"ל כדי שנוכל להגיע לרמה גבוהה. הרוכבים האחרים שמייצגים את ישראל היום עושים טוב למדינה בכל מה שקשור להישגיות ויחסי ציבור, זה שם אותנו על המפה"
איך מטיסים סוסים מישראל לתחרויות?
"מ־2023 הסוסים נמצאים באירופה. זה התחיל באיטליה, שם האקדמיה נמצאת. בינואר של אותה השנה עברתי לשם עם ההורים שלי. התחלנו בתוכנית של תשעה חודשים ואנחנו שם כבר כמעט שלוש שנים. מרכז האימונים שלי היה בפירנצה, לאחרונה עברנו לדרום צרפת".
היה אירוע מסוים שגרם לך להבין שהרכיבה היא הייעוד שלך?
"זה היה הלהט אחרי התחרות הראשונה שלי, ההבנה שאני יכול להיות מיוחד ולהביע את עצמי. ההתמקצעות שלי קרתה בזכות האקדמיה ועכשיו אני מבין שאני יכול להיות בין הטובים בעולם. ההתאחדות הישראלית מאוד תומכת בי, באים לתחרויות שלי, מלווים אותי. גם הוועד האולימפי בתמונה".
הכותרת "הצבר הראשון" תביא איתה ציפיות. מלחיץ?
"לא. כשאני מגיע לארץ אני משתדל להגיע לתחרויות, ואני רואה שיש צעירים שרוצים ללכת בעקבותיי. אני מעודד אחרים לעבור לחו"ל כדי שנוכל להגיע לרמה גבוהה. הרוכבים האחרים שמייצגים את ישראל היום עושים טוב למדינה בכל מה שקשור להישגיות ויחסי ציבור, זה שם אותנו על המפה".
סירב להצעה ממונאקו
בישראל יש כאלה שעדיין שואלים את קז מה תפקידו בכלל כרוכב, אם הסוס הוא זה שעושה לכאורה הכל. "זה השתנה, פעם הרוכבים בכלל לא היו בכושר", הוא אומר. "היום הם אתלטים, שמבינים שצריך לעבוד גם על הגוף, ויש גם את החלק המנטלי. בזירה זה הסוס ואני לבד, ואני צריך לדעת להתמודד לא רק עם הניצחון, אלא עם מצב הרוח של הסוס, מזג האוויר וזירות משתנות".
מה התוכנית בדרך ללוס־אנג'לס?
"להגיע לאליפויות בכירות, כמו אליפות אירופה לבוגרים ב־2027 ואולי אפילו ב־2026 לאליפות העולם. נבחרת ישראל? כולם מתחרים כיחידים ואז מחברים את התוצאות. פגשתי את רובין מוהר, את יתר הרוכבים לא. מאמין שניפגש בתחרויות קבוצתיות בהמשך. אני חלק מהסגל ותמיד אתחרה תחת דגל ישראל. קיבלתי הצעה ממונאקו לייצג אותה וסירבתי. אני מסתובב בעולם עם סמל החטופים וגאה להשמיע את 'התקווה'. אם נתקלתי באנטישמיות? יותר חוסר מודעות. אני מסביר לאנשים מה המצב בישראל".
משפחת קז נותנת חסות ותומכת כלכלית בספורטאים האולימפיים לאורך שנים. האב אבנר, שיושב ליד יהלי בראיון, מחייך כשהדבר עולה. "עכשיו אני עובר לצד השני, מנהל משא ומתן עם יעקב שחר על חסות", הוא מתבדח. "כבר עשרות שנים אנחנו מחוברים לספורט האולימפי, עושים את זה מתוך ציונות ספורטיבית ולא מתוך חשיפה תקשורתית. הרעיון הוא לתת להם קצת שקט בראש, שילכו, יתאמנו, יעשו את הכי טוב שהם יכולים בלי שכסף יטריד אותם. זה נעשה מהלב, וכולם חברים שלנו. הם באים אלינו פעם בחודש לקפה, לספר על התוכניות המקצועיות שלהם. אלכס שטילוב ויעקב טומרקין מגיעים גם אחרי שפרשו, הם כולם אנשים זהב".
פורסם לראשונה: 01:30, 09.10.25
