זה התחיל אי שם ב-2010, הגרלת חצי גמר ליגת האלופות זימנה לי מפגש שלא חלמתי עליו אפילו בסיוטים ותאמינו לי שהיו לי מספיק כאלה. אינטר וברצלונה הוגרלו לשחק אחת נגד השנייה בזמן שבאיירן מינכן קיבלה את הפתק עם השם 'אולימפיק ליון', מה שגרם לגרמנים לפנטז על גמר ראשון מאז הזכייה ב-2001 ולי, דיכאון עמוק בידיעה ששתי אהובות ליבי עומדות להיאבק ראש בראש על מקום בגמר שייערך בסנטיאגו ברנבאו.
הייתי אז עוד לא בן 11 אפילו, הכנתי את עצמי נפשית לשבת בבית עם כמה שקיות במבה-ביסלי וקצת גרעינים, כאשר הבקבוק המזיע של הספרייט ניצח על המקהלה. בערב המשחק התארגנתי כראוי, לבשתי את חולצת הבלאוגרנה מעונת 2007/08, שמתי עליי את הצעיף הכחול-שחור מעונת האליפות של אינטר עם מאנצ'יני, לחצתי על כפתור ההדלקה בשלט ופשוט התחלתי לצפות.
עוד לפני סיום 90 הדקות, מרוב שאיבדתי עניין במשחק התחלתי להסתובב בבית משעמום בידיעה שאני לא רוצה לראות יותר. בסוף, אינטר הייתה זו שיצאה עם ידה על העליונה עם 1:3 מדהים בג'וזפה מיאצה (סן סירו למתקשים), ואני? בתוך תוכי די שמחתי, לא אשקר, הרי עונה לפני זה בארסה שלי חיבקה את הגביע עם האוזניים הגדולות אחרי 0:2 על יונייטד האדירה, אז מה יש? פעם אחת אחווה גמר אלופות עם המאהבת השנייה שלי, מה רע?
בסופו של דבר זה קרה, ואינטר אמנם עם הפסד 0:1 בגומלין בקאמפ נואו הצליחה לדלג מעל בארסה לגמר ליגת האלופות לראשונה מאז 1972 (עוד הרבה לפני שהייתי בתכנון) וגרמה לי להתרגש כמו ילד (תרתי משמע) מאותו גמר אדיר שבו צמד של דייגו מיליטו צבע את הגביע בצבעי הנראזורי.
מאז, אינטר ירדה מתודעת ליגת האלופות, שיחקה המון שנים בליגה האירופית, ורק לא מזמן חזרה לבמה המרכזית ולמפעל היוקרתי ביותר בחשיבותו. בארסה מהעבר השני זכתה עוד פעמיים בליגת האלופות, הודחה עוד כמה פעמים בשלבים הסופיים, נפרדה מפפ גווארדיולה, נפרדה מאינייסטה וצ'אבי ובהמשך והגרוע מכל- גם מליאו מסי.
נראה שלי כאוהד אין מזל בהגרלות שלב הבתים, ובמיוחד העונה. זו הפעם השלישית בה אינטר וברצלונה נפגשות בשלב הבתים מאז עונת 2018/19! קצת הזוי לא? והעונה, מה שעוד יותר מסבר את האוזן, הוא שאיבוד נקודות מחר של ברצלונה בקאמפ נואו מול החבורה של סימונה אינזאגי, ישלח אותם ככל הנראה הביתה ואת אינטר לשלב השמינית על חשבונם! מפחיד, מפחיד אותי מאוד לחשוב שבארסה תשבור שיא ותסיים בפעם השנייה ברציפות את שלב הבתים בהדחה ותתבזה כל כך.
מנגד, אינטר תעשה כל שביכולתה כדי לנסות ולהתקדם בליגת האלופות כי אם לומר את האמת, נראה שבסרייה א' היא כבר איבדה עניין. בתור אוהד של שתי הקבוצות, וכמי שהתרגל בארבע השנים האחרונות לצפות במפגשים ביניהן כאוהד ניטרלי, נראה שגם הפעם זה מה שאעשה אך להבדיל מפעמים קודמות, מחכות לי 90 דקות איומות ונוראות של כסיסת ציפורניים, מיגרנה והרבה קליפות של גרעינים שימלאו את פח האשפה. מה שלא יהיה ואיך שלא יהיה, ברצלונה ואינטר תמיד יהיו האהבות של חיי, לא משנה לי התוצאה ומי תנצח
גם אתם רוצים להיות פרשנים? תתחילו לכתוב. איך זה עובד? פשוט מאוד:
*כותבים ושולחים בגוף המייל או בקובץ וורד לכתובת הבאה: kick@ynet.co.il בצירוף שם מלא.
*אורך הטקסט הרצוי הוא בין 250 ל־800 מילה.
*נא לא לצרף תמונות, טבלאות, גרפים או עיבודי מחשב לקבצים.
* אם בכוונתכם לכתוב על משחק או אירוע מסוים שעומד להתקיים, אנא שלחו את הטקסט מספר ימים לפני כן.
