אנסטסיה גורבנקו, שקפצה לפנות בוקר לבריכה בסינגפור, הייתה אמורה לעשות את ההכנה לאליפות העולם במתחם האימונים באריזונה. אלא שהמלחמה מול איראן שינתה עבורה את התוכניות והיא מצאה עצמה מתאמנת בבריכה הצנועה בקריית ביאליק לקראת התחרות הגדולה ביותר מאז הפארסה שחוותה במשחקים האולימפיים בקיץ שעבר בפריז.
גורבנקו משחזרת: "היה לא פשוט בתקופת המלחמה. התאמנתי אצל חבר בבית וניסינו למצוא פתרונות יצירתיים. מכון וינגייט היה סגור, לא היה סדר יום, הכל היה מבולגן. זה הפריע להכנות, אבל זה רק גרם להעריך את כל מה שאנשים מקבלים ואנחנו צריכים להתמודד כישראלים. אני מאוד מתרגשת לצאת לתחרות הזו, להתחיל קמפיין חדש. כולנו רואים את השינויים שקרו באיגוד, וזה לטובה".
השחיינית הבכירה בישראל, שרק בחודש הבא תחגוג 22, לוקחת דברים בפרופורציות, בטח כשהיא זוכרת כל הזמן שחברה לכיתה, מתן אנגרסט, חטוף ונמצא עמוק במנהרות החמאס. "אני חושבת על מתן כל הזמן, הכי חשוב שכל החטופים יחזרו עכשיו, אנשים לא רוצים מלחמה", מספרת גורבנקו. "בכל רגע שיש לי הוא עולה לי בראש, שהחיים שלי ממשיכים והוא כבול בעזה, זה חולני. ראיתי את הסרטון שלו רק אחרי איזה יומיים שאזרתי אומץ, הרגשתי חובה לראות את התיעוד שלו, את חבר שלך מהכיתה זרוק במנהרות של החמאס ומנסה לשרוד בין חקירות לחתיכת פיתה. הוא חייל שיצא להגן על המדינה ונחטף, חובת המדינה להגן עליו ולהשיב אותו הביתה. לא חושבת לרגע שהמדינה מוותרת עליו. יש לו משפחה אדירה שעצרה את חייה".
חייבת איזון
לקראת אליפות העולם בסינגפור החליטה גורבנקו להתחרות בחמישה משחים, כשהיא מוותרת על המשחה בו זכתה בעונה שעברה בסגנות אליפות העולם בדוחא וגם באליפות אירופה, 400 מטר מעורב אישי. הסיבה: מדובר במשחה סוחט אנרגיות והיא מרגישה עדיין לא מוכנה לאתגר. לכן היא תשחה ב-200 מטר מעורב אישי (סיימה 9 במשחקים בפריז), 200 מטר גב, 100 מטר חזה, 50 מטר גב (הפך לאולימפי), ומשחה שליחים מעורב. היא עצמה מודה שהפעם חשוב לה מאוד "ליהנות, מה שלא קרה לי בפריז כשהייתי אובססיבית".
תזכורת: דווקא במשחקים האולימפיים בפריז שהניבו למשלחת הישראלית מספר שיא של שבע מדליות, גורבנקו שהגיעה עם רמת ציפיות גבוהות בשל הישגי השיא שלה בתחרויות השחייה המרכזיות והגדולות, איכזבה בענק וזאת עוד לפני הפארסה עם פספוס ההשתתפות שלה בגמר ה־200 מטר מעורב אישי, אליו הוזעקה כרזרבית.
גורבנקו הבינה שהיא צריכה שינוי ובפברואר האחרון עברה לאוניברסיטת לואיוויל להתאמן תחת מאמן העל ארתור אלביירו וסטפני ג'אנקר, המאמנת האישית שלה בליגת המכללות. "לארתור יש שחיינית אחת עם שתי מדליות אולימפיות, למשחקים בפריז הוא הביא שתי שחייניות שפרצו באוניברסיטה. אני על מלגה מלאה ולומדת ביולוגיה, עם אופציה לשינוי מגמה. אייצג את האוניברסיטה בתחרויות הקולג'ים".
זו החלטה משמעותית לעבור להתאמן ולהתחרות בקולג'ים.
"כבר שנתיים וחצי עבדתי על זה שאני אעבור לקולג'ים, וחיכיתי פשוט לאישור, פשוט לא חשבתי שהוא יבוא, אבל למזלי זכיתי באנשים שמאמינים בי. גם רציתי להתחיל ללמוד ולעשות משהו בנוסף לשחייה, ואני חושבת שזה יביא לי איזון מאוד טוב ומאוד בריא. כל הזמן הייתי בין טיסות לטיסות עם מזוודה, ואני חיכיתי שיהיה לי מקום שאני אוכל לקרוא לו בית, אגור במקום אחד ואתאמן במקום אחד עם קבוצה אחת ומאמן אחד".
את ההכנה לאולימפיאדת פריז היא עשתה עם טום ראשטון בארה"ב ובהונג קונג וגורבנקו מפרטת לגבי העתיד. "אמשיך את הקשר עם טום, כי הוא עשה לי מאוד מאוד טוב. השתפרתי אצלו הרבה והחיבור בינינו מדהים, אז אני אמשיך לטוס איתו למחנות אימונים ותחרויות. אני בונה את התוכניות שלי עם המאמן הלאומי ליאוניד קאופמן והמנהל יעקב טומרקין".
גם אני אשמה
אחרי אולימפיאדת טוקיו בצל הקורונה, לאולימפיאדה בפריז הגעת עם ציפיות עצומות, עם קהל ובאווירה אחרת לגמרי. וזה הסתיים באכזבה.
"בפריז כאילו הייתי אמורה ליהנות יותר, ובאמת לחוות את החוויה של משחקים אולימפיים אמיתיים. מן הסתם, אני בעיקר מאוכזבת מהתוצאות. זה אפילו לא קרוב למה שכיוונתי אליו, כי השנה האחרונה לפני פריז הייתה הכי טובה שלי בקריירה, ובאמת חשבתי שזה יהיה הדובדבן שבקצפת. זה לא עבד ככה, ופשוט הייתי מבואסת מעצמי.
"לקח לי אולי איזה יומיים להתאושש. לא יודעת אם בכיתי ממש, פשוט הפסקתי לחשוב על שחייה. מן הסתם שמו עליי כל כך הרבה לחץ וציפיות, ואז אני הוספתי ושמתי על עצמי כל כך וזה לא הצליח, התרכזתי על כמה לא היה לי טוב, עד שלא הצלחתי ליהנות מכל המסביב".
אז מה הלקח לקראת המשחקים בלוס אנג׳לס?
"שבאמת אצליח ליהנות מהחוויה כולה. להבין שגם אם בתחרויות לא הולך טוב, אז לפעמים אני כן נהנית מהחוויה, כי לא תמיד התוצאה זה מה שיביא לי את השמחה ואת הכיף מסביב, ומשחקים אולימפיים זה הרבה מסביב.
"ההורים שלי היו שם, וכאילו הייתי כל כך מרוכזת בזה שלא הלך לי טוב ועל כמה שבאסה ולא עליתי לגמר ועוד בסוף האירוע נגמר בצורה מאוד מכוערת עם הסיפור של הרזרבה, שלא עזר לי. כשאני נהנית מהתחרות עצמה ואני בטוב ואני בכיף, אז אני גם שוחה הרבה יותר מהר. אז המטרה שלי להיות כמה שיותר משוחררת במשחקים הבאים".
יש משהו שהרווחת בכל זאת מהאתגר והאכזבה בפריז?
"אני חושבת שהשחייה הישראלית הרוויחה מהסיפור הזה, למרות שזה היה על חשבוני. למה שקרה איתי עם גמר ה־200 מעורב אישי, יש חלק גדול במהפכה באיגוד. עד ינואר לא הייתי אופטימית, אבל השינויים המקצועיים באיגוד שינו את זה אצלי. מה שקרה בפריז גרם לכולם להבין מה עברו שחייני הנבחרת, התמודדנו במשך שלוש שנים עם חוסר יציבות באיגוד, שלוש שנים של שינויים, אם זה היה מנכ"ל, יושב ראש, ולכן אחד הדברים שאמרתי שהכי חשוב לי לקראת הקמפיין הבא, זה היציבות. עכשיו יש לנו את ליאוניד ויעקב, הם לארבע השנים הקרובות".
וכשאת חוזרת לאירוע המביך שבו שנקראת להתחרות כרזרבה בגמר 200 מעורב אישי, ולא יכולת להגיע כי היית באירוע של המשלחת – בדיעבד, היית עושה משהו אחרת?
"אי־אפשר לקחת את הזמן אחורה, אני כבר שלמה עם ההחלטה ומה שקרה. זה היה שיעור מאוד חשוב לחיים וגם לקריירת השחייה שלי, יודעת שזה לא יקרה יותר בחיים. ההתנהלות לא הייתה מקצועית. מה שברור, האירוע הזה לא אפיין אותי כספורטאית ולא כבן אדם".
כלומר, את לוקחת חלק מהאשמה על עצמך?
"לוקחת חלק מהאשמה על עצמי. אני לא באה ומחפשת אשמים, עבר כל כך הרבה זמן, אין צורך עכשיו לבוא ולהתחיל להפנות אצבעות אל אנשים כשזה כבר לא רלוונטי".
הקלה מנטלית
בואי נדבר על הקמפיין הבא, מהן המטרות שאת מציבה לעצמך?
"לא אגיד את המילה מדליה, אנשים יכולים להציב את המטרות שלהם לבד. אני יודעת את המטרות שלי, רוצה להיות על הפודיום בלוס אנג'לס, אבל לשחרר, לא להיות אובססיבית כמו לקראת פריז. לא הוכחתי כלום ממה שאני שווה בפריז, והמטרה שלי היא להוכיח באמת מה אני שווה ולייצג אותנו בלוס אנג'לס ובכלל בשנים הקרובות ברמה הכי גבוהה שיש. השינוי של ההגעה למכללות, יביא לי גם יציבות בחיים וגם איזון בין הלימודים לשחייה. המאמנים פה ברמה מאוד גבוהה ואחד הדברים שהמאמנת אמרה לי פה באימון הראשון זה 'איתי את תדעי לעשות את התוצאות שאת צריכה לעשות בתחרויות הכי גדולות שיש', אני סומכת עליה. כחלק מהלקחים ועל מנת להקל מנטלית, אהיה מפוקסת יותר בבחירת המשחים".
תספרי קצת על הבית החדש שלך.
"זה בקנטאקי, כולם מכירים את המקום בגלל מרוץ הסוסים. בסיס האוהדים בעיר מטורף, בכל מסעדה ומקום יש פה שידורי ספורט, חלק מהתרבות. כמה שהם אוכלים לא בריא, הם אוהבים ספורט וזה מביא לי עוד יותר רצון להצליח".
פורסם לראשונה: 01:30, 27.07.25
