עם כל הכבוד להוליווד, לאולפנים הגדולים ולכוכבי הקולנוע שלא יוצאים מהטריילר שלהם בשביל פחות מ־20 מיליון דולר לסרט, יש מצב שהתסריטים הכי טובים בעולם בכלל שייכים לפיפ"א. פעם בארבע שנים המונדיאל מייצר לנו פסטיבל סרטים בינלאומי שלם, עם דרמות שומטות לסת ומותחנים שמשאירים אותך על קצה הספה באמצע הלילה. יש שם מוטיבים קולנועיים קלאסיים כמו הפי אנד, גאולה, הצלחה כנגד כל הסיכויים, וכמובן גם כמה דוגמאות נהדרות מז'אנר "עלייתו ונפילתו".
העניין הוא שאם יש משהו שאוהדי כדורגל ועכברי קולנוע אוהבים לעשות, זה לדרג דברים. במילים אחרות, זה בדיוק התירוץ שהייתי צריך כדי להביא לכם את 10 הסיפורים עם הסוף הכי הוליוודי בתולדות גביע העולם.
10. לידתו של מיתוס / מערב גרמניה – שווייץ 1954
תראו, הפי אנד אם אתה גרמני זו באמת סוגה מאוד ספציפית, אבל כזו שקשה להתעלם ממנה. יותר מ־70 שנה אחרי, קצת מוזר להתעלף מניצחון שהושג על נבחרת הונגריה, אבל האמת היא שבאותו מונדיאל זו הייתה הנבחרת שהיית חייב לנצח אם רצית להניף משהו. בהתאם לתוכניות, ההונגרים אכן הובילו 0:2 בגמר, לפני שהגרמנים השלימו מהפך הירואי שזכה מאז לכינוי "הנס של ברן". הנה, תראו, אפילו שם לסרט הזה כבר יש.
9. צרפת השנייה / זינדין זידאן – צרפת 1998
עד קיץ 1998, זינדין זידאן היה השחקן המוכשר הזה שבהחלט יכול להופיע במאני טיים, אבל עדיף שלא לבנות עליו יותר מדי. העתיד שלו בטורניר נראה לא ורוד ולא טריקולור, כשכבר במשחק השני הורחק בכרטיס אדום ונאלץ לשבת בחוץ שני משחקים – ועוד במונדיאל ביתי. בדיעבד התברר שזיזו פשוט אגר כוחות לגמר. שם, מול ברזיל, הוא כבש פעמיים והוביל את צרפת לזכייה הראשונה שלה בגביע העולם. במהלך החגיגות הוקרן פרצופו בענק על שער הניצחון בפריז, והעולם קיבל שוט סיום מושלם – בטח אם לוקחים בחשבון את העובדה שבן למהגרים מאלג'יריה הפך לפנים של המונומנט הלאומי הגדול ביותר בצרפת.
8. מה שלא הולך בכוח / נבחרת איטליה – גרמניה 2006
מונדיאל 2006 הגיע לאיטליה בתזמון הגרוע ביותר שאפשר לדמיין. חודש בלבד אחרי שהתפוצצה פרשת הקאלצ'ופולי, נראה היה שהאיטלקים צריכים עכשיו כדורגל בערך כמו שהם צריכים בייסבול. מצד שני, אם תהיה כאן הצלחה, אולי יתקבל הספין המושלם. בסוף זה בדיוק מה שקרה. איטליה, כמו איטליה, חצבה את דרכה לגמר ואז גם לגביע, אבל איכשהו מתוך כל הסחלה של השחיתות והתחושה הכללית של מיאוס מהענף, צמחה אלופה גאה ומרגשת. היא אולי לא נשענה על כוכב־על אחד בלתי ניתן לעצירה, אבל בהחלט על שורה של שחקני משנה שסיפקו את הופעת חייהם בדיוק בזמן.
7. זה ילד זה / נבחרת ברזיל – שבדיה 1958
מכירים את הסיפור הקולנועי הקלאסי על ההוא שמשנה לוקיישן כדי לברוח מהעבר שלו? אז זה פחות או יותר הסיפור של ברזיל ב־1958. שמונה שנים אחרי ההפסד הטראומטי לאורוגוואי במונדיאל הביתי, הסלסאו הגיעו לקצה השני של העולם כדי לשחק בטורניר שנערך בשבדיה. היה שם ילד מוכשר ומסקרן בשם פלה, עוד גאון כדורגל בשם גארינצ'ה, ועוד כמה להטוטנים במקצועם. אחרי השריקה האחרונה התברר שברזיל זכתה בגביע העולם הראשון שלה. והילד ההוא? אנחנו עוד נשמע עליו פה ושם.
6. ברוך רופא חולים / רונאלדו – יפן ודרום קוריאה 2002
השטיק התסריטאי של "קברתם אותי, אבל אני עדיין כאן" עובד נהדר גם בסרטי אימה וגם בדרמות ספורט מהזן המשובח ביותר. ארבע שנים אחרי התעלומה הרפואית שהקדימה את גמר 1998, עם ברכיים שעברו יותר מדי ועם תספורת שהולידה אולי את הטרנד המכוער ביותר בתולדות האנושות, רונאלדו הגיע לאסיה. זה נגמר עם שמונה שערים, צמד בגמר וניצחון על הנבל המושלם שכל סרט צריך – אוליבר קאן.
10 צפייה בגלריה
האיש והתספורת (וגביע העולם) ב-2002. רונאלדו עם ריבאדלו וג'ילברטו סילבה
(צילום: gettyimages)
5. לקח את הקופה / פאולו רוסי – ספרד 1982
פאולו רוסי בכלל לא היה אמור להיות שם. הוא הגיע לטורניר מיד בתום השעיה בת שנתיים בעקבות מעורבות בפרשת מכירת משחקים. למעשה, גם איטליה שלו לא ממש הייתה אמורה להיות שם, אחרי שלוש תוצאות תיקו בשלב הבתים וכדורגל שריתק את הצופים בערך כמו צפייה בבצק קלצונה שתופח.
אם כבר קולנוע, רוסי גילם היטב את "האיש שלא היה שם" בשלב הראשון. ואז הגיע הטוויסט. הוא כבש שלושער מול ברזיל במשחק שנחשב עד היום לאחד הגדולים בתולדות המונדיאל, הוסיף צמד בחצי הגמר וקינח עם שער בגמר מול גרמניה.
תוך שבועיים רוסי הפך מכדורגלן ש"הכתים" את שמו לגיבור לאומי. אחרי זה כבר לא היה צריך למכור משחקים. אולי רק חתימות.
4. בשם האח / אנדרס אינייסטה – דרום אפריקה 2010
בכל סרט ספורט גדול באמת יש רגע אחד של רגש מזוקק באמצע חגיגת הניצחון, ואף אחד כנראה לא הבין את זה טוב יותר מאנדרס אינייסטה. הקשר המחונן של ברצלונה הגיע לדרום אפריקה אחרי שרשרת הצלחות אדירה בקבוצה ובנבחרת, אבל גם כשהוא מתמודד עם דיכאון קליני, שעליו סיפר בפתיחות גדולה שנים מאוחר יותר. זה גם לא עזר שאחד מחבריו הטובים ביותר, כדורגלן אספניול דני חארקה, הלך לעולמו במפתיע כשנה לפני המונדיאל.
בדקה ה־116 של הגמר מול הולנד, אינייסטה מצא את הרשת. דווקא הוא, לא הראשון ואפילו לא הרביעי שהייתם מהמרים עליו. אינייסטה פשט את חולצתו וחשף גופייה שעליה נכתב: "דני חארקה, תמיד איתנו". קאט. כתוביות. דמעות.
10 צפייה בגלריה
כבש את השער החשוב בתולדות נבחרת ספרד. אינייסטה חוגג בגמר מונדיאל 2010
(צילום: Jamie McDonald/Getty Image)
3. הישרדות: הסיפור האמיתי / בובי צ'רלטון – אנגליה 1966
בלי לבדוק, אני מניח שיש רק שחקן אחד בהיסטוריה שהוביל נבחרת לזכייה במונדיאל אחרי ששרד התרסקות מטוס. בובי צ'רלטון הצעיר איבד כמה מחבריו הטובים ביותר באסון מינכן של מנצ'סטר יונייטד, וזה כנראה מסוג הדברים שהופכים אותך לאדם מנוסה כמעט בן לילה.
רוב האנשים שתדברו איתם על מונדיאל 1966 ונבחרת אנגליה כנראה יזרקו קודם את שמו של ג'ף הרסט, אבל העלילה הזאת לא הייתה מגיעה לסופה אלמלא הצמד של צ'רלטון בחצי הגמר והקרב המתוקשר שלו מול פרנץ בקנבאואר בגמר. כשהתפזר העשן – של החגיגות הפעם, תודה לאל – צ'רלטון קטף גם את כדור הזהב של הטורניר.
2. להגיע אל הגלביה / ליאו מסי – קטאר 2022
אם להיות לגמרי כנים, התסריט של מסי בקטאר היה מהסוג שבדרך כלל נפסל על חוסר אמינות. כי הרי החיים האמיתיים לא אמורים להתנהל ככה, גם אם מדובר בטלנובלה ארגנטינאית. להגיע עם הצל המתמיד של דייגו מראדונה, לסחוב על הגב את ההפסד בגמר 2014, ואז לכבוש בכל שלבי הנוקאאוט, כולל צמד בגמר? נו באמת.
למעשה, הדבר היחיד שמכניס מעט ריאליזם לתסריט הסכריני של 2022 הוא העובדה שארבע שנים אחר כך הכוכב הראשי עדיין לא מוכן לרדת מהבמה בלי לנסות להופיע בפרק אחרון אחד.
10 צפייה בגלריה
סחב את הארגנטינאים כל הדרך עד לרגע הזה. לאו מסי מניף את גביע העולם
(צילום: גטי אימג'ס)
1. זוג קינג / דייגו מראדונה – מקסיקו 1986
האמת היא שהדבר היחיד שמונע מהתסריט הזה להיות מושלם הוא הטיימינג. דווקא מונדיאל 1982 נערך בצל מלחמת פוקלנד שזה עתה הסתיימה, אבל ארגנטינה ואנגליה לא נפגשו אז, ואפילו חזרו הביתה מוקדם יחסית.
ארבע שנים לאחר מכן מראדונה כבר דאג להשלים את החסר. הוא הרים יד שתבלבל את פיטר שילטון ותכניס לפחות אצבע אחת לעין של אנגליה, ואז הוסיף את מה שרבים עדיין מחשיבים לשער הגדול בתולדות המשחק.
מרגע שזה קרה, כבר היה ברור לאן הסיפור הולך. ועדיין, אף אחד לא הרשה לעצמו להסיר את העיניים מהמסך עד לשנייה האחרונה.
