משנת 1992 (זמן קצר אחרי שהתחלתי להתעניין בכדורגל), המגמה הרווחת בכדורגל הישראלי הייתה להתקדם באירופה. בעוד שהמועדונים עלו לשלב הבתים שבוטל לפני כשנתיים ואף נתנו כמה משחקים סבירים (אם כי טרם עלו לנוקאאוט), נבחרת ישראל עדיין לא עלתה לשום טורניר גדול כמו מונדיאל או יורו מ-1970. קצת מביש עבור מדינה שיש בה כשרונות למכביר, אבל אין תשתיות אמיתיות לכדורגל ברמה העולמית. צמצום הפערים הוא אשליה וככל שהזמן מתקדם, הנבחרת הלאומית הבוגרת רק הולכת יותר ויותר אחורה. מה עושים?
ההצעה כאן לא שגרתית, אבל יש לקחת אותה בחשבון. היא מתבססת על השינויים שחלו בטורניר הקופה אמריקה. משנת 1993 ועד היום, מגיעות לטורניר נבחרות מוזמנות. רובן מצפון ומרכז אמריקה (בראשן ארה"ב ומקסיקו), אבל גם קוסטה ריקה, הונדורס, ג'מייקה ופנמה כבר נטלו חלק בטורניר האזורי הוותיק בעולם (נוסד ב-1916). מעבר לכך, גם נבחרות מחוץ ליבשת כבר הוזמנו - יפן וקטאר. האם כדאי לשקול לישראל להתמודד על הזכות להפוך לנבחרת מוזמנת? בהחלט כן. ואלה הסיבות:
*הדמיון בסגנון המשחק - נכון, קשה להשוות את גלוך, תורג'מן וסולומון למסי, ויניסיוס או לואיס דיאס. ועדיין, הכדורגלן הישראלי, על אף מגבלותיו הרבות, חושב מחוץ לקופסה, ככל ישראלי בכל תחום אפשרי. הוא יוזם, יצירתי ואוהב את הכדור אצלו ברגל. בניגוד למשחק האירופי השבלוני (ראו בלגיה לפרקים, הולנד ואנגליה), תנו לכדורגלן הישראלי את הכדור ותראו מה הוא יכול לעשות. אולי דווקא מול צ'ילה, אקוודור ועוד כמה מדינות בדרג השני של דרום אמריקה, ישראל תוכל להשיג תוצאות מכובדות.
*האווירה הפוליטית - נכון, יש אנטי ישראליות גם בדרום אמריקה. אבל היא יחסית מתונה. חוץ מזה, על אף הסיום הרשמי של המלחמה בעזה, ישראל כפסע מהשעייה מסיבות שאינן קשורות לספורט מאופ"א - ואין ערבות לכך שעוד סבב עם הפלסטינים יעבור בשלום במטה ארגון הכדורגל האירופי.
*האוהדים - במדינה שבה כל יום הוא פוטנציאל לאסון (גם המתח הפנימי), רצוי להרבות בשמחות. אין דבר משמח יותר עבור אוהד כדורגל רווי אכזבות, לראות שהנבחרת שלו משחקת בטורניר בינ"ל ונמצאת על המפה. תשאלו את נבחרת הכדורסל, שאמנם לא מגיעה רחוק בטורנירי היורובאסקט, אבל, והם יודו בכך, הצרות שלהם הם החלומות הרטובים של נבחרת הכדורגל.
*הפוטנציאל הכלכלי - שיווק חבילות עבור אוהדים לדרום אמריקה במקום לאירופה הקרה (גם מבחינת מזג אוויר, אבל גם מסיבות אחרות). תחשבו מה זה לראות את היציעים בברזיל או באורוגוואי מלאים באוהדים כחול-לבן, חלקם עולים חדשים שיחזרו לביתם ואף יבינו את השפה והמנטליות. חלום שמתגשם.
*הפוטנציאל המקצועי - כיום באופנה להגיע לארה"ב, אחרי ששחקנים ישראלים הפכו לסדין אדום בעיניהם של אוהדים אירופים. אולי עכשיו נראה פתאום (לשם הדוגמה) את ירדן שועה במדי פלמנגו ואת דן ביטון במדי ריבר פלייט. אחרי שפעם הליגה הסינית הייתה אטרקציה עבורם, השוק הדרום אמריקאי יכול להתחיל לקלוט בעקבות החשיפה את מיטב כדורגלני ישראל. ראו הסעיף הראשון שצוין.
אם מחברים את הנקודות, רואים שאין מנוס. ישראל צריכה לשקול להגיע כנבחרת מוזמנת לקופה אמריקה הקרוב. אם זה יצליח, אולי גם להפוך לחברת קבע בקונמבול (האיגוד של נבחרות דרום אמריקה) ולנסות להעפיל דרך שם למונדיאל.
גם אתם רוצים להיות פרשנים? איך זה עובד? פשוט מאוד:
כותבים ושולחים בגוף המייל או בקובץ Word לכתובת: kick@ynet.co.il, בצירוף שם מלא
אורך הטקסט הרצוי: 250–800 מילים
אין לצרף תמונות, טבלאות או גרפים
אם הטקסט מתייחס לאירוע עתידי – שלחו אותו מספר ימים מראש
