יותר מ-1,000 אוהדים צפוים לעודד את נבחרת ישראל ביורובאסקט, וכ-300 מהם הגיעו כבר אתמול למשחק הפתיחה נגד איסלנד בקטוביץ'.
בין האוהדים הייתה גם קבוצה של 13 נכי צה"ל, שהגיעו במשלחת מיוחדת בשיתוף עם איגוד הכדורסל, שחשב יחד עם ארגון נכי צה״ל שזו תהיה דרך מצוינת להודות לאותם לוחמים על השירות הצבאי שלהם. כל חברי המשלחת משחקים בשעות הפנאי כדורסל בכיסאות גלגלים וכדורסל עמידה בבית הלוחם בירושלים.
"המשלחת הזאת כל כך מרגשת", אומר יוני חי (53), שחקן נבחרת הקדטים לשעבר וכיום מנהל אגף הספורט בבית הלוחם ירושלים וארגון נכי צה"ל. "מאוד משמעותי להוציא את הלוחמים קצת מהשגרה. אלה חבר׳ה שקשה מאוד להוציא אותם מהבית, אבל הפעם הם פשוט קפצו ועפו על זה, הם מתרגשים עד דמעות רק מזה שהם צופים בנבחרת מקרוב. היה להם גם מפגש עם השחקנים, ששמעו את הסיפורים של הפצועים, ואפשר היה לראות כמה זה הכניס רוח קרב בשחקנים, זה נתן להם מוטיבציה לנצח".
דביר צברי (26), שמוכר כנכה צה"ל פיזי ונפשי, נפצע בשירות הסדיר לפני חמש שנים בגוש עציון בעקבות תקיפת מחבלים. ב-7 באוקטובר הוא הוקפץ למילואים ואמר לאביו: "אני יכול להחזיק נשק ואני הולך להילחם, זאת לא שאלה בכלל". לאחרונה הוא סיים 11 חודשי מילואים רצופים, ומיד אחרי הטיול לפולין הוא חוזר לשירות.
"זה המינימום שאני יכול לעשות, ואם אפשר לעשות יותר, נעשה יותר - אבל עכשיו אני כאן", אומר צברי. "אני מאוד אוהב כדורסל, אוהד הפועל ירושלים ושיחקתי כדורסל בתיכון. יש פה אחדות מטורפת בין כל האוהדים שהגיעו, רואים שכולם באו כאן לטרוף את היציעים".
"מאמין בביאת הגביע"
רוב האוהדים שהגיעו לפולין מעבירים את הימים שלהם בקרקוב, שם יש עניין גדול יותר מבחינה תיירותית, ועושים גיחות לקטוביץ׳ ביום המשחק (נסיעה של כשעה). האוהדים החליטו להצניע סממנים ישראלים ומנסים שלא להתבלט, אבל ברגע שהגיעו לאזור של האולם הם שלפו את ציוד העידוד מהתיקים.
"יש מלחמה בעזה, באיראן ובלבנון, אבל יש מלחמה גם על המגרש", אומר צברי. "זה המילואים והצו 8 שלהם, אני מרגיש שהשחקנים מבינים את המשמעות ובאים להילחם למען המדינה. הלוואי שיביאו את הגביע, אני מאמין באמונה שלמה בביאת הגביע".
הלוחם ר' (22), קצין שיריון בחטיבה 188, נפצע בראשו לפני שנה ו-8 חודשים בג׳באליה ועובר שיקום עד היום. "אני חושב שהשירות שלנו בצבא מאוד משמעותי", הוא אומר. "זה שהחיים מפסיקים לרגע בעקבות פציעה זה אתגר, אבל זה לא סוף העולם, מרימים את הראש ומסתכלים קדימה לאופק.
על החיבור לענף הוא מוסיף: "אחרי שנפצעתי התחלתי לשחק כדורסל בבית הלוחם, זה מאוד משמעותי עבורי. אני אוהב כדורסל, ובגלל זה הגעתי לכאן. אני חושב שכל מדינת ישראל עומדת מאחורי הנבחרת הזאת, כולם רוצים שהם יצליחו. לישראלים יש ווינריות בגוף שאין לאף אחד אחר, אני מאוד מאמין בהם, אפשר אפילו לסיים במקום הראשון בבית". כן, לפני הצרפתים ולוקה דונצ'יץ'.
גם אורי אסרף (22), ששירת בסיירת צנחנים ונפצע בעזה מרסיסי רימון, מתרגש להיות בפולין: "אני מרגיש שיש לנו מחויבות, עצם זה שאנחנו נמצאים כאן מטעם ארגון נכי צה"ל. אין דבר שאני יותר גאה בו מאשר לייצג את המדינה. זה כל כך משמעותי להביא כאן ניצחונות למען החטופים, הפצועים, הלוחמים והתושבים. אנחנו צריכים להראות לכולם שאנחנו לא מפחדים משום דבר ומרימים את הראש למעלה. הנה אני כאן מדבר עם סיכת החטופים על החולצה".
פורסם לראשונה: 01:30, 29.08.25
