עשרת אלפים האוהדים לא ידעו את נפשם מרוב אושר. ביציע בבולוניה התפוצץ קהל הבית באקסטזה ששמורה לרוב רק ליציעי האולטראס באצטדיוני הכדורגל. על המגרש, פלאביו קובולי בן ה־23 התקשה לעצור את דמעות השמחה. שחקן הטניס הצעיר בדיוק ניצח את יריבו הספרדי חאומה מונאר, והבטיח לנבחרת הטניס של איטליה את הזכייה השלישית ברציפות בגביע דייויס, הרביעי סך הכל של המדינה. זו הפעם הראשונה שבה נבחרת כלשהי משלימה הישג כזה במפעל מאז ארה"ב ב־1972.
הקהל בבולוניה לא הפסיק לצהול ולשיר. שעה לפני כן, חברו לנבחרת של קובולי, מטאו ברטיני הוותיק יותר, עשה גם הוא את העבודה כשניצח את פבלו קארניו־בוסטה. היה זה השיא של שלושה ימי קרב בלתי פוסקים, בהם שחקני הנבחרת האיטלקית התעלו שוב ושוב, עלו לגמר והכניעו את הספרדים. קובולי וברטיני הם בכלל סיפור שמסעיר את איטליה, לאור העובדה כי מטאו היה הבייביסיטר של פלאביו הקטן כשהתאמן אצל אביו של קובולי. שנים קדימה, והשניים מצאו את עצמם סוחפים אומה שלמה ומביאים לאיטליה את התהילה, באחווה יוצאת דופן וחיבור אמוציונלי מרגש במיוחד.
5 צפייה בגלריה
נבחרת הדייויס של איטליה סופרת אליפות שלישית ברציפות
(צילום: Photo by Tiziana FABI / AFP)
ולחשוב שאת כל זה, נבחרת איטליה עשתה ללא הכוכב העולמי הגדול שלה, המדורג שני בעולם (עד לא מזמן ראשון) יאניק סינר, שביקש מנוחה אחרי שנה עמוסה. האיש שאחראי לרנסנס בלתי נתפס בפופולריות של הטניס בארץ המגף, להיסטריה לאומית של ממש. סינר הוא הספורטאי האהוב באיטליה והאיטלקי המצליח בעולם, והצליח לרתק ולסחוף אחריו מדינה שלמה ולעודד דור שלם של שחקנים, ותיקים כצעירים, שהולכים ומתברגים בעקבותיו בצמרת העולמית. זה נכון גם לגבי שתי הזכיות האיטלקיות הרצופות בגביע בילי ג'ין קינג, אליפות העולם המקבילה לנשים, עם שחקניות נהדרות ובעיקר רוח לחימה ואחדות שלא יודעת גבולות.
מערך לאומי מושקע
"ניסינו לשחזר את הלכידות של נבחרת הכדורגל שהביאה לנו את מונדיאל 2006", אמר הגיבור קובולי אחרי שהוביל את הנבחרת להישג הענק.
ההקבלה שעשה קובולי בכדורגל מסמלת למעשה רגע מכונן בהיסטוריה הספורטיבית של איטליה. המדינה חולת הכדורגל עוברת שינוי טקטוני של ממש באהדה ובהערצה לענף אחר. כדורגל ופורמולה־1 תפסו עד היום את מרב ההתלהבות באיטליה, אך המדינה מגלה את האהבה והחיבור לטניס, כפי שלא קרה לה מעולם.
5 צפייה בגלריה
סלפי מנצח אחרי הגמר מול ספרד. מימין: סונגו, קובולי, וובאסורי, בוללי, ברטיני ו-וולנדרי
(צילום: Clive Brunskill/Getty Images for ITF)
המהפך הזה בולט לאור התוצאות ההולכות ומידרדרות של נבחרת הכדורגל, וגם של קבוצת פרארי בפורמולה־1, במקביל לזינוק המטאורי של הטניס הלאומי. התוצאות המדהימות שמשיגים בשנים האחרונות שחקני ושחקניות הטניס האיטלקים יוצאות דופן, אבל הן לא מגיעות בחלל ריק. בעוד מקור הבעיה והשקיעה ההולכת ומעמיקה של הכדורגל הוא מחסור ארוך שנים בתשתיות ובהשקעה בנוער, בטניס השכילו האיטלקים להתגבר על פוליטיקות קטנות ובבירוקרטיה שחדרו וקילקלו את הכדורגל, ובנו מערך לאומי מושקע שמזהה מגיל צעיר כישרונות, מטפח אותם ומקדם אותם. הם זוכים להתאמן במתקנים מודרניים עם מאמנים איכותיים, ונוצר בסיס שמצמיח כוכבים מהצמרת העולמית בקצב מסחרר.
כדי להבין את המהפך באיטליה, מספיק היה להביט בעמוד השער של עיתון הספורט האיטלקי החשוב, ה"גאזטה דלו ספורט" לפני כשבוע וחצי. נבחרת איטליה בכדורגל סיימה את מוקדמות המונדיאל בתבוסה 4:1 בסן סירו לנורווגיה, ולמרות שעוד לפני המשחק היה ברור שתסיים במקום השני בבית (הייתה זקוקה לניצחון 0:9 כדי לעקוף את ארלינג הולאנד), הדרך שבה הקמפיין הסתיים הייתה צורמת. עכשיו החשש הוא מקטסטרופה איטלקית אמיתית: האזורי הולכים לפלייאוף העלייה, ובפעמיים הקודמות נכשלו בו ופיספסו את המונדיאל. שלוש זכיות רצופות בגביע דייויס יתמסמסו עם פספוס שלישי ברציפות של גביע העולם? נכון, איטליה חוותה תקומה רגעית ומלאת רגש ועוצמה ביורו 2020 שבו זכתה, אבל יותר מעשור שהיא עוברת משבר דורי עמוק, שמכניס אומה שלמה לפאניקה של ממש.
רק מה? אין כמו סינר כדי לרומם את מצב הרוח העולמי – ואחרי שניצח את יריבו הגדול, קרלוס אלקראס הספרדי, בגמר טורניר הסבב שנערך בטורינו, 80 אחוז משער ה"גאזטה" הוקדש לטניסאי, בעוד שאר העמוד היה שייך לסקוואדרה אזורה, שטח קטן ומצומצם עם הכותרת "מושפלים". מי היה מאמין. כנראה שעורכי העיתון רצו להעביר מסר ולהעיר את נבחרת הכדורגל, אבל אין ספק שהיוצרות התהפכו. זו כבר מגמה של ממש – הסיקור של נבחרת הכדורגל באותו יום ב"גאזטה" החל בעמוד 16 בלבד, כאשר כל העמודים שקדמו לו הוקדשו לסינר.
אבא, רק טניס!
כיום, איטליה היא המדינה ששולחת את מספר השחקנים השלישי בגובהו לטופ 100 אצל הגברים – שמונה כאלה, כולל שניים בטופ 10 – ועוד שתי שחקניות נמצאות בטופ 100 של הנשים, בראשן ג'זמין פאוליני מהמקום השמיני. היא זו שסחפה את האיטלקיות לתואר העולמי לפני חודשיים עם סנסציה על חשבון ארה"ב, בשיתוף פעולה עם אליזבטה קוצ'ארטו (84 בעולם) שהתעלתה על עצמה בשביל הדגל.
ההיסטריה התקשורתית ניכרת היטב סביב כל שחקני הטניס המובילים של איטליה. כל משחק מלווה בהודעות מתפרצות לניידים של מיליונים, על כל מערכה וכל משחקון של סינר, קובולי, ברטיני והאחרים. והרייטינג הטלוויזיוני לא משקרים: גמר הדייויס מול ספרד השבוע משך למסך שבעה מיליון צופים, בדיוק כמו מספר הצופים בגמר של סינר מול אלקראס. לפני כמה שנים, לא היה סיכוי לדגדג בכלל מספרים כאלה. מעולם לא צפו כל כך הרבה איטלקים באירועי טניס.
והנה עוד דוגמה: איטליה כבר לא עוצרת מלכת רק לטובת משחקי כדורגל – גם בימים של משחקי טניס חשובים נרשמות האטות במשק לטובת צפייה. הדבר הוביל לדיון בתאגיד השידור RAI: מה עושים כשיש משחק נבחרת במקביל למשחק של סינר וחבריו? גם הערוצים האחרים, כך דווח באיטליה, כבר נאלצו בשנה האחרונה להתלבט ברצינות בין כדורגל לטניס. התשובה כבר לא טריוויאלית.
בשנת 2024 דווח על קפיצה משמעותית של 39 אחוזים במספר האיטלקים שהתחילו לעקוב אחר טניס מאז 2016. סקר של ה"גאזטה" גילה כי מספר הילדים שנרשמו למועדוני טניס זינק בשנת 2024 בלבד ב־30 אחוז. בעוד בשנת 2001 היו במדינה 129 אלף שחקנים פעילים רשומים, המספר כיום עומד על מעל למיליון!
"כולם משוגעים על טניס", צוטט לאחרונה ב"הגרדיאן" הבריטי אלפרדו טומינלו, מאמן במועדון הטניס של פאלרמו, שזכה שנתיים ברציפות בתואר הטוב במדינה. "בכל קיץ אני מקבל שיחות מעשרות רבות של הורים שרוצים לרשום את הילדים שלהם". אנטוניו טרנטינו, אוהד כדורגל מושבע, סיפר כי ילדיו נשבו בקסם הטניס. "הם שיחקו כדורגל, אבל מתחננים עכשיו כל הזמן שאקח אותם לראות משחקי טניס. הם אומרים לי, 'אבא, אנחנו לא רוצים יותר לשחק כדורגל, אנחנו רוצים רק טניס'", הוא סיפר.
פורסם לראשונה: 01:30, 27.11.25
