רבים חשים אי נחת וחמיצות מהשיטה הנהוגה כיום במשחקי נוקאאוט שמסתיימים בשוויון לאחר 90 דקות. לאורך השנים נערכו ניסיונות שונים לשנות את השיטה – ראינו את חוק "שער הזהב" המלחיץ וניסיונות לעבור לפנדלים ישירים לאחר 90 דקות – אך בסופו של דבר פיפ"א ואופ"א תמיד חזרו לפורמט המוכר של הארכה ובעיטות עונשין. העובדה הזו מעידה על כך שאין נחת מהשיטה הנוכחית, אך עד היום פשוט לא נמצא הפורמט שיהיה טוב ממנה.
לשיטה הקיימת יש, כפי שכולנו יודעים, חסרונות לא מעטים. ראשית, מדובר בעומס פיזי אדיר על השחקנים שמגיעים אחרי עונות מפרכות, מה שמוביל לעייפות קיצונית ופציעות שמשפיעות לרעה על המשך הטורניר כולו. שנית, ההכרעה הנוכחית היא אכזרית בצורה יוצאת דופן: אחרי מאמץ אדיר של 120 דקות, המשחק מוכרע בדו-קרב של 50-50 שבו לשחקנים כבר אין שום אפשרות או זמן לתקן את הטעויות שלהם. מעבר לכך, לעיתים המשחק עצמו נפגע כאשר הפחד מהפסד גורם לקבוצות לפתוח את המשחק בצורה הססנית ולסגור במטרה לא לספוג. הדינמיקה הזו מחמירה במהלך 30 הדקות של ההארכה, כששני הצדדים מותשים ומושכים את הזמן כדי להגיע לבעיטות, עד שחלק מהקהל כבר מעדיף לראות את ההצגה המותחת של הפנדלים על פני שער מקרי שיכריע את ההתמודדות.
גרמניה אחרי ההדחה בפנדלים מול פרגוואי
(צילום: ROBERT CIANFLONE / GETTY IMAGES NORTH AMERICA / AFP)
להחליף שיטה אחת חסרה באחרת לא הוכח כיעיל בעבר. לכן, השאלה האמיתית שצריכה להישאל היא: האם ניתן לבנות שיטה שתענה על חולשותיה של השיטה הקיימת, מבלי לייצר חסרונות חדשים?
ייתכן שיש שיטה כזו. שיטה ששומרת על בריאות השחקנים ולא מצריכה אותם ל-30 דקות נוספות של שחיקה; שיטה שמכניסה עניין ודרמה לאירוע, ולא מסיימת אותו בתחושה שהוא נגמר בהכרעה אכזרית של חוסר מזל; שיטה שמונעת מהקבוצות את המצב שבו הן מתעסקות בלהימנע מהפסד, יותר מאשר בלנסות לנצח. אולי זה יישמע מהפכני מדי, אבל כדאי לפחות לתת על כך את הדעת ולנסות לדמיין איך זה ישפיע על ענף הכדורגל.
הרעיון הוא פשוט ומחליף את הסדר: כל משחק נוקאאוט ייפתח בדו-קרב פנדלים כחלק אינטגרלי מפתיחת ההתמודדות. מיד לאחר מכן השחקנים ישלימו את ההכנות הנדרשות, לקראת שריקת הפתיחה של 90 הדקות הרגילות. המשמעות של התוצאה בבעיטות המקדימות האלו תבוא לידי ביטוי אך ורק במקרה והמשחק הרגיל יסתיים בשוויון. אם המשחק יוכרע בזמן החוקי – הניצחון ב-90 הדקות קובע והפנדלים המוקדמים מבוטלים לחלוטין. אך אם הלוח יראה שוויון, המשחק יסתיים ללא הארכה, והקבוצה שניצחה בפנדלים המוקדמים היא זו שתעפיל לשלב הבא.
כשצוללים לעומק הרעיון, מבינים מיד איך הוא משפר את כל הבעיות שהעלינו ומביא ערך ועניין נוספים לצופים ולשחקנים כאחד. ראשית, נחסכות 30 דקות מהשחקנים, מה שמוביל להפחתה משמעותית בעייפות ובפציעות בהמשך הטורניר. שנית, לקבוצה שנכשלה בבעיטות המוקדמות יש כעת 90 דקות שלמות על המגרש כדי לתקן את התוצאה, כך שההכרעה כבר אינה אכזרית ופתאומית.
מבחינת חוויית הצפייה, היתרונות מרתקים עוד יותר. הבעיטות לפני המשחק יהוו סוג של טיזר או פרומו מטורף, והקהל באצטדיון ובבית יקבל בכל מקרה הפנינג של מתח ודרמה כחלק בלתי נפרד מאירוע המשחק עצמו. מעל הכל, המשחק נפתח מיד עם חוסר איזון שמחייב משחק הרבה יותר דינמי: הקבוצה שהפסידה בפנדלים יודעת שהיא חייבת לתקוף ולנצח בזמן החוקי, מה שמאלץ אותה ליזום במקום לפתוח בהססנות או להסתגר. המשחק כולו הופך לקצבי, התקפי ופתוח מהרגע הראשון ועד האחרון.
אשמח לקבל את תגובת הקוראים.
גם אתם רוצים להיות פרשנים? איך זה עובד? פשוט מאוד: כותבים ושולחים בגוף המייל או בקובץ Word לכתובת: kick@ynet.co.il, בצירוף שם מלא.
אורך הטקסט הרצוי: 250–800 מילים.
אין לצרף תמונות, טבלאות או גרפים.
אם הטקסט מתייחס לאירוע עתידי – שלחו אותו מספר ימים מראש.
