לפני שבועיים, במהלך משחק ביתי של טוטנהאם, ניגשו מספר אוהדים בולגרים לרוני רוזנטל שישב במקום הקבוע שלו עם אשתו הבלגית ננסי. "למרות שעברו כבר 33 שנים, לא פחות, הם חיבקו אותי ואמרו תודה שניצחנו אז בפארק דה פראנס את צרפת ועזרנו לקרב אותם למונדיאל 1994. אחר כך הם ניצחו אותה ועלו לגביע העולם. בולגריה הייתה בפנים, המעצמה הצרפתית בחוץ. אגב, הם סיימו לא פחות מהמקום הרביעי, אחרי שהפסידו בקרב על הארד לשבדיה, שגם שיחקה איתנו באותו בית במוקדמות". בלי היכולת של רוזנטל, בולגריה לא הייתה שם.
כיום, בגיל 62, חלוץ העבר חי בלונדון, שם נשאר אחרי שסיים את הקריירה בווטפורד לפני 27 שנה, עוסק בסקאוטינג ומשדך שחקנים לקבוצות - האחרון היה החלוץ הקולומביאני ג'ון סוליס לברמינגהאם מהליגה האנגלית השנייה. הוא לא ביקר כבר שלוש שנים בארץ, בנסיבות עצובות: "אשתי ננסי (בלגית שהתגיירה עבורו, א.פ) חלתה בטרשת נפוצה ונעזרת בכיסא גלגלים במסלולים קשים. אנחנו לא חושבים שנכון לה להגיע לישראל בתקופה של אזעקות, אני לא רוצה לחשוב על הסעה שלה בכיסא גלגלים למקלט או ממ"ד". לבני הזוג שני בנים: דין (32), שמשתף פעולה עם רוני בעסקי הכדורגל, וטום בן ה-29 שפועל בתחום השכרת הדירות לתיירים יחד עם בן דודו החיפאי לי, בנו של ליאור רוזנטל – אחיו של רוני, גם הוא שחקן עבר של מכבי חיפה.
אבל זה רק הפרק העדכני בסיפור החיים המרתק של רוני רוזנטל, מהסוג שאין הרבה כדורגלנים ישראלים שיכולים להתהדר בו. מתרומתו לנבחרת ישראל, ההתפוצצות כלגיונר בפ.צ ברוז' שם השפיע בסוף האייטיז על עלייה לחצי גמר אופ"א, שנים מפוארות באנגליה שכללו אליפות עם ליברפול, וגם פרק ישראלי משמעותי עם פריצת הדרך שלו ובני דורו במכבי חיפה, בדרך לשתי האליפויות הראשונות של המועדון ב-1984 וב-1985. "מכבי חיפה ההיא שינתה את רמת הציפיות של המועדון עד לימים האלה, והטיסה לגבהים את רמת הציפיות הבלתי מתפשרת", הוא מסביר. באליפות הראשונה ב-1983 הירוקים אפילו לא חלמו על פסגות כאלה.
אבל רגע, לא צריך למהר - כי לפני שנגיע לשם, חייבים לדבר על ההתחלה המרגשת, שכאילו נלקחה מאגדה. כי עם כל הכבוד לליברפול ויתר השמות הנוצצים, רוזנטל הוא, עדיין, מכבי חיפה שאותה עזב וממנה המריא – והכוונה אינה רק לקריירה המקצוענית, אלא הרבה לפניה, מהילדות והבעיטות הראשונות בשכונה.
הילד שהתפלח לקריית אליעזר
רוני, בנם של ישראל יליד רומניה ומרים ילידת מרוקו (שניהם נפטרו בשנה האחרונה), נזכר: "גדלתי בקריית אליעזר מול חומת האצטדיון. גרתי 20 מטרים משם. למדתי בבית הספר יבניאלי, אחר כך ברעות ובעירוני א', סמוך למגרש. אני זוכר שהייתה בתוך האצטדיון חנות מכולת שהפכה בשבתות בזמן המשחקים למזנון. היה בה חלון למגרש עצמו, ודרכו בעל החנות היה מעביר אותי. ככה התפלחתי למשחקים".
6 צפייה בגלריה
"גדלתי בקריית אליעזר מול חומת האצטדיון. גרתי 20 מטרים משם". רוזנטל בימיו במכבי חיפה
(צילום: יוסי רוט)
במקביל, כמו כל הילדים בשכונה, הוא שיחק כדורגל. רוזנטל: "תמיד הילדים שהיו מבוגרים בשנה או שנתיים ממני ביקשו שאהיה בקבוצה שלהם, כנראה שהייתי טוב. בערך בגיל 12 הגעתי למגרש בהדר הכרמל, ליד קולנוע חן, שבו מכבי חיפה חיפשה כישרונות צעירים. נדמה שאשר עלמני הגדול קיבל אותי לקבוצת הילדים. המאמן הראשון שלי היה שמעון שנהר, שאצלו שיחקתי כשנה. כבר אז, החלק החשוב אצלי במשחק היו הפריצות שליוו אותי בהמשך. הייתי יותר עוצמתי מילדים בגילי. זה השתלב עם האתלטיקה - הייתי אלוף בתי הספר היסודיים בחיפה בקפיצה למרחק, משהו בין 5.50 ל-6.00 מטר".
רוזנטל התברר כעילוי במחלקת הנוער, ובגיל 16, ב-1979, הוקפץ לבוגרים. ההשתלבות לא הייתה מיידית, הוא חיכה בסבלנות על הספסל, "עד שיום אחד, במשחק בליגה הארצית בקריית שמונה ג'וני הרדי (אימן בצוות עם ליאון גרוס) אמר לי בערך בדקה ה-60 להתחמם כדי להיכנס. היינו בפיגור 1:0 כשנכנסתי, ותוך זמן קצר הבקעתי את שער השוויון. עברו עוד כמה דקות, וכבר 1:2 מעוד שער שלי. סיימנו את המשחק ב-1:3, ובכך הצטרפתי רשמית ומעשית לקבוצה הראשונה".
כבר באותם ימים הייתה מכבי חיפה קבוצה אהודה במיוחד, עם סגנון טכני מרגש ששבה את הקהל. רק מה? השאיפות לאליפות היו ממנה והלאה, וכאמור, כשרוזנטל עלה לבוגרים היא עוד שיחקה בליגה השנייה. ההתבססות החלה עם העלייה ב-1981, שאחריה הירוקים נשארו לצמיתות בליגה הלאומית, שהפכה לאחר מכן לליגת העל.
"אשתי ננסי חלתה בטרשת נפוצה ונעזרת בכיסא גלגלים במסלולים קשים. אנחנו לא חושבים שנכון לה להגיע לישראל בתקופה של אזעקות, אני לא רוצה לחשוב על הסעה שלה בכיסא גלגלים למקלט או ממ"ד"
המכשול הראשון בקריירה של רוזנטל התגלה ב-1982, כשהמאמן האנגלי ג'ק מנסל הגיע למועדון אחרי שסיים קדנציה בנבחרת. והוא לא התחבר לחלוץ הצעיר. רוזנטל: "לא מעט דובר על כך שהוא לא רצה אותי, אבל אני רוצה לתאר את הרקע. לא שמנסל היה אדם רע ששנא אותי, הוא פשוט לא אהב את הסגנון שלי. הוא רצה הרבה פסים קצרים ומדויקים, והחוזק שלי היה על הקו. בלי שהייתי מודע לכך, התחיל מו"מ עם הפועל בית שאן שהציעה תמורתי את הלל קפלן שהיה אמור לחזק את ההתקפה. באחד הימים יוחנן וולך, שהיה אז יו"ר ההנהלה, לקח אותי טרמפ לת"א ובדרך סיפר לי הכל. הבנתי שהוא ויתר החברים נעמדו על הרגליים האחוריות כדי שאשאר. גם אם היו מורים לי לעבור לבית שאן, לא הייתי עושה את זה. בינתיים הגיע שלמה שרף, שמכבי חיפה זיהתה בו את המאמן שיכול להביא אותה סוף סוף לאליפות, וגם הוא התנגד בצורה נחרצת שאעזוב".
העניינים המקצועיים הסתדרו, אבל מכשול מספר 2 חיכה מעבר לפינה. "מבחינתי, עברתי כבר כמה עונות טובות לחימום", הוא מספר, "ואז, בשיא הכושר, נפצעתי באחד המשחקים ב-1983. נפגעתי ברצועת הברך וישבתי חודשיים בחוץ. באותו זמן מכבי חיפה פיגרה ב-13 נקודות אחרי בית"ר ירושלים של דוביד שוייצר, והיה נראה שהמאבק הוא רק על המקום השני. ובכל זאת, שרף חיזק את הקבוצה במגן ציון מרילי מהפועל ירושלים ובזאהי ארמלי, מלך השערים משפרעם. פתאום בית"ר ירושלים התחילה לאבד נקודות והמשימה נשארה אמנם קשה, אבל אפשרית. כשחזרתי, הייתי חיזוק נוסף בזמן קריטי. הכל הלך לטובתנו, כולל משחק רדיוס מול בית"ר ירושלים בנתניה, 1:2 לנו. על ההפסד של בית"ר להפועל ת"א בימק"א, 3:1, נכתבו כבר מיליון מילים. זו הייתה האליפות הראשונה, שהפכה להיות אבן היסוד ל-14 נוספות שקיבעו את מכבי חיפה כמועדון איכותי מאוד".
"אם אתה שואל מה היה החלום שלי, אגיד שתמיד החלום היה השלב הבא. למשל, בנערים חלמתי להצטיין בנוער, ובקבוצת הנוער חלמתי להצטיין בבוגרים. אבל בטח שלא חשבתי על ליברפול", מודה רוזנטל. "בינתיים, התחילו להגיע הצעות מסוכנים. ההצעה הראשונה הייתה מנירנברג, אבל הם לא הסתדרו עם מכבי חיפה".
ואז זה קרה: במהלך עונת 1985/86, שבה הירוקים נלחמו על אליפות שלישית רצופה (הפסידה אותה להפועל ת"א בדקה ה-90 בבלומפילד משער של אלי יאני), קיבל רוזנטל פנייה מישראלי שגר בבלגיה. רוזנטל: "קראו לו ישראל מעוז, טכנאי חשמל למכוניות שהיה לו מוסך בברוז'. הוא סיפר שיש לו קשרים בפ.צ ברוז'. הוא היה אוהד כדורגל שרצה לעסוק בהעברה של שחקנים ישראלים. בהתחלה הוא דיבר עם שלמה שרף על זאהי ארמלי ומשה סלקטר, שני חלוצים אחרים, אבל במחשבה שנייה הבינו בברוז' שהם כבר בגיל מתקדם, והם רצו מחליף צעיר לז'אן-פייר פאפן הצרפתי. התאים להם הגיל שלי, 22, והם החתימו אותי. סכום ההעברה היה לדעתי 250 אלף דולר, שנחשב גבוה לשחקן ישראלי.
"צריך להבין שהליגה הבלגית הייתה טובה מאוד אז, כשהמצטיינים יצאו לאנגליה ומדינות עשירות אחרות. במשחק הראשון ניצחנו את וארחם 0:8, כשלמיטב זכרוני הייתי אחד משמונה שחקנים שונים שהבקיעו. ב-1987/88 שיחקנו בשמינית גמר גביע אופ"א נגד דורטמונד החזקה. הפסדנו 3:0 בגרמניה, במשחק שבו הוחלפתי בהפסקה, ומעטים האמינו שיש לנו סיכוי בגומלין. זה היה משחק מטורף מבחינתי בבלגיה - בישלתי, הוכשלתי לפנדל והייתי מעורב גם בשער השלישי שהבטיח הארכה. אם זה לא הספיק, הבקעתי שער שנפסל, לא בטוח שבצדק. בהארכה, סחטתי עוד פנדל. הבסנו אותם 0:5, מה שנחשב לתוצאה סנסציונית. נבחרתי לשחקן המצטיין. ברבע הגמר בישלתי כמחליף את ה-2:2 מול פנאתינייקוס שהעלה אותנו לחצי הגמר. היינו כבר חזק במאבק לגמר, אחרי שניצחנו בבית 0:2 את אספניול, אבל בגומלין בברצלונה נקלענו להארכה וספגנו את השלישי בדקה ה-120. באותה עונה גם הבסנו את זניט סנט פטרסבורג 0:5 ואת הכוכב האדום בלגרד 0:4".
אחרי שנתיים מוצלחות, ברוז' רצתה לקנות את החלוץ דימיטרי אמבויו מסטנדארד ליאז' (שהגיע אחרי שנתיים למכבי נתניה), רק שלא היה לה מספיק כסף. ההצעה לחילופי שחקנים עלתה על הפרק, והתזמון היה מושלם, כפי שמתאר רוזנטל: "ישראל מעוז הביא את שלום תקוה לליאז', נראה לו מעניין ששני ישראלים ישחקו בקבוצה אחת - וזה קרה. שלום ואני גרנו 50 מטר אחד מהשני, חברים ושכנים. הקהל אהב אותו מאוד בזכות הסגנון שלו. הדברים הלכו טוב, עד שיום אחד, לפני פגרת החורף והיציאה לחופשה, קרא לנו המאמן ההולנדי ג'ורג' קסלר לשיחות. זה היה צמוד למשחק נגד אקרן שבו ניצחנו 1:4, מצמדים של שלום ושלי. ובשיחות? הוא אמר לנו לחפש קבוצות חדשות כי אנחנו לא בתוכניות להמשך העונה. אני לא רוצה לפתוח את הנושא ולדבר על הסיבה, אבל ידוע שמאמנים היו, או עדיין, מקבלים באופן ישיר נתח אחרי החתמת שחקנים".
תקוה עבר ללאנס הצרפתית. רוזנטל נבחן במשך שבוע בספרטה רוטרדם ההולנדית, ואז בלוטון האנגלית. רוזנטל: "לוטון רצתה אותי מאוד, אבל ברוז' ביקשו הרבה כסף עבורי. פתאום הייתה מכת בפציעות בליברפול, שנלחמה על אליפות אנגליה. אחד הפצועים היה החלוץ פיטר בירדסלי. הגעתי לשבוע מבחנים והוחלט להביא אותי בהשאלה". זה היה סוף דרכו בליאז', אבל הוא עזב את המועדון עם אהבה – ננסי, בתו היפהפייה של אחד מחברי ההנהלה, ששבתה את ליבו כשהגיעה לאחד המשחקים: "כבר כשראיתי אותה, הבנתי שזו הבחורה שאני רוצה לחיים. אמנם זה לקח קצת זמן, אבל התחלתי איתה".
נגע בשמיים בליברפול
אנגליה הייתה קפיצת מדרגה, בונוס בלתי צפוי שנולד מהוויתור של סטנדארד. הכאב בליאז' הפך לאושר בליברפול. "שיחקתי 20 דקות כמחליף במשחק החוץ בסאות'המפטון", מתאר רוזנטל, "וגרמתי לקרן שהביאה את שער השוויון. במשחק הבא כבר לא שותפתי וחששתי שלא אקבל הרבה הזדמנויות. פציעות נוספות הכניסו את ליברפול למצוקה ועליתי בהרכב במשחק הבית מול צ'רלטון. הבקעתי שלושער, וזה שינה את כל התמונה. בסופו של דבר, זכינו באליפות. מי האמין שאחרי השחרור מליאז', אתרום 7 שערים ב-8 משחקים לאלופת אנגליה". התוצאה: חוזה ל-4 עונות.
רוזנטל הגיע למנוחה ולנחלה באנגליה. בתום החוזה בליברפול, הוא עבר דירה ללונדון כשחתם בטוטנהאם. "זו הייתה יוזמה משותפת של חבר הדירקטוריון, האדריכל הישראלי יגאל יעבץ ז"ל שרצה שחקן ישראלי, ונשיא המועדון", הוא נזכר. "בתקופה הזו כבר שיחקתי פחות, אבל עדיין היו לי הופעות בולטות". האוהדים זוכרים משחק גביע בסאות'המפטון, שבו הובילה המארחת 0:2 בהפסקה. רוזנטל נכנס והפך את המשחק עם שלושער מדהים בדרך ל-3:6".
ב-1997 רוזנטל שהשתקע בלונדון ירד לליגה האנגלית השלישית וחתם בווטפורד, שפיתחה שאיפות תחת הבעלים החדש – סר אלטון ג'ון, בשבילכם. המוזיקאי הענק מינה למנג'ר את גרהאם טיילור המנוסה, אקס ארסנל, כדי שיוביל את פרויקט הפריצה. רוזנטל: "אני זוכר שגרהאם לקח אותי לשיחה בהליכה לכל אורך האצטדיון, ופירט מה הוא מצפה ממני אם וכאשר אחתום. חתמתי במועדון שנחשב קטן בממדים של אנגליה ולונדון, אך בכל זאת יש לו אוהדים רבים. כבר בעונה הראשונה עלינו ליגה, צירפנו את אלון חזן ובסוף השנה השנייה עלינו לפרמייר-ליג. סיום יותר יפה לקריירה לא היה יכול להיות".
רוזנטל רשם בסך הכל 42 שערים בקריירה האנגלית שלו, בה לקח אליפות, כאמור, לצד זכייה במגן הקהילה עם ליברפול. כידוע, הוא לא זכור רק בזכות הרגעים היפים, אלא גם בגלל החמצה אחת שמזכה אותו עד היום בהטרלות. הכדור למשקוף מול שער ריק במשחק של ליברפול מול אסטון וילה הפך בהגדרת רבים ל"החמצה הגדולה בהיסטוריה", כפי שנכתב ב"גרדיאן", והדביק לרוזנטל תווית של מחמיצן.
התגברת על זה?
"אני דווקא שמח שמעלים את הנושא. בכל שבוע, אם תסתכל בקביעות בטלוויזיה, תראה החמצות עוד יותר גדולות ברחבי העולם. נכון שלצד ההבקעות חלוץ גם מחמיץ, ותפסו את ההחמצה הזו כמשהו נורא. מה פתאום נורא? הכדור הגיע אליי מקרוב באוויר וניסיתי לווסת את העוצמה שלו. נכון ששחקנים כבר התחבקו כי היו בטוחים שאבקיע, אבל מכאן ועד ההחמצה הגדולה בהיסטוריה המרחק רב. זה טריק תקשורתי".
"לא ראיתי כלום חוץ מהכדור"
הילד שנהג להתפלח לקריית אליעזר ונגע בשמיים בליברפול, הופיע 60 פעמים בנבחרת ישראל והיה מאהובי הקהל, שנהג לעודד את פריצותיו על הקו באצטדיון ר"ג נוכח מהירותו המסחררת. בין אוהדי נבחרת ישראל יש קונצנזוס שההופעה הגדולה בחייו הייתה באותו ניצחון 2:3 בלתי נתפס בפריז, על נבחרת שנחשבה מועמדת לא רק לעלייה למונדיאל, אלא לזכייה בו. ישראל עשתה זאת בצורה הכי דרמטית שאפשר. מי שראה בזמן אמת ומי שטרם נולד אך בוודאי ראה זאת ביוטיוב, הבין שמדובר באירוע בלתי נשכח. הייתה זו הפריצה של רוזנטל לאורך קו שמאל שפשוט מחקה את מגיני צרפת המפורסמים, שבסיומה בישל לראובן עטר את השער השלישי הסנסציוני. רוזנטל בישל את כל השערים באותו משחק.
"אני דווקא שמח שמעלים את עניין ההחמצה ההיא בליברפול. בכל שבוע, אם תסתכל בקביעות בטלוויזיה, תראה החמצות עוד יותר גדולות ברחבי העולם. נכון שלצד ההבקעות חלוץ גם מחמיץ, ותפסו את ההחמצה הזו כמשהו נורא. מה פתאום נורא? הכדור הגיע אליי מקרוב באוויר וניסיתי לווסת את העוצמה שלו. נכון ששחקנים כבר התחבקו כי היו בטוחים שאבקיע, אבל מכאן ועד ההחמצה הגדולה בהיסטוריה המרחק רב. זה טריק תקשורתי"
אכן משחק חייך?
"אולי לפי המאזן, כן. אבל לא מבחינה איכותית, כי לא נגעתי הרבה בכדור. אני חושב שההופעה שלי מול קולומביה בר"ג ב-1989 בפלייאוף העלייה למונדיאל הייתה יותר טובה, כי נתתי מעצמי את המקסימום. חבל שהסתיים ב-0:0, אבל זו הייתה הופעה מעולה, אולי טובה יותר בהשוואה לפריז. אם אתה שואל מה אני מרגיש, מצד השחקן ולא הצופה, המשחק הטוב בחיים היה ה-0:5 של ברוז' על דורטמונד".
והיה כמובן את השער הגדול בקריירה, ואולי היפה ביותר בתולדות נבחרת ישראל: 1994, מוקדמות יורו 1996, 0:2 על אזרבייג'ן, רוזנטל חוטף כדור 20 מטר מהשער של ישראל ודוהר על כל המגרש, עוקף 6 שחקנים, משכיב את השוער וכובש. מיד אחרי המשחק אמר החלוץ לכתבים שאינו זוכר דבר מהשער, והוסיף: "אתם ראיתם יותר טוב".
השבוע הוא חזר על אותה גרסה: "לא ראיתי כלום חוץ מהכדור והשחקנים של אזרבייג'ן. איל ברקוביץ' טען אחרי המשחק כי צעק לי במהלך המבצע שהוא פנוי למסירה, אבל לא ראיתי, והוא שמח שלא קילקל לי את השער".
כיום, בשעה שאתה יושב בלונדון, ברקוביץ' וגם אלי אוחנה הפכו לפרשני אקטואליה.
"נהדר, אם יש להם את הכישרון לכך והם יודעים להביע את דעתם. הם עושים כבוד לכדורגל ומראים שכדורגלנים יכולים להצליח בתקשורת בתוכניות מובילות".
היום יש לנו "טורבו", דני אבדיה שמככב ב-NBA, אבל בעצם, רוני רוזנטל היה הטורבו המקורי של הספורט הישראלי, מצבור אדיר של אנרגיות ומהירות מסחררת. אחד פורץ לסל, השני פרץ לשער. הכינוי של רוזנטל היה אחר, "רוקט רוני", רוני הטיל - אבל העיקרון וההצלחה זהים. וכן, רוזנטל עוקב אחרי דני מקרוב.
