עכשיו זה רשמי: המונדיאל, שאר חדשות הספורט וגם אירועים עולמיים כמו מלחמות או משברים כלכליים, הם כולם רק שחקני משנה, ניצבים, פרסומות של "עוד דקה נשוב" בפלנטה של מועדון הכדורגל ריאל מדריד.
קחו לדוגמה רק את השבוע האחרון. המלחמה באוקראינה נמשכת יותר ממלחמת העולם הראשונה, הניקס התקרבו ניצחון אחד מאליפות אחרי יובש של 53 שנה, במקסיקו, ארה"ב וקנדה נערכו החזרות הגנרליות לפתיחת אליפות העולם, אבל אופרת הסבון הלא נגמרת מבירת ספרד המשיכה להפגיז כותרות: הנשיא פלורנטינו פרס נבחר, שוב, לתפקידו; ז'וזה מוריניו חזר, שוב, לכס האימון; וריאל מדריד עצמה יצאה, שוב, לקניון השחקנים עם כרטיס אשראי שאינו מוגבל בתקציבו.
החדשה המעניינת ביותר היא כמובן ההחתמה המחודשת של מוריניו כמאמן. מוריניו כבר אימן במדריד בשנים 2010/13. הוא לא השאיר שם חותם סגנוני כלשהו, לא זכה ביותר מדי תארים והוא חוזר לריאל, ולמרכז הכדורגל העולמי, לאחר שהיה כבר עם חצי רגל בחוץ. אחרי הפריצה בפורטו, ושנות השיא שלו בצ'לסי, ריאל ואינטר, הקריירה של מוריניו ביצעה צניחה חופשית נטולת מצנח: פיטורים מצ'לסי, פיטורים ממנצ'סטר יונייטד, פיטורים מטוטנהאם, פיטורים מרומא ופיטורים מפנרבחצ'ה (אחרי הדחה במוקדמות ליגת האלופות נגד בנפיקה, המועדון הבא שהחתים אותו). השנים הראשונות של מוריניו כמאמן היו ערבוב של הצלחות ציניות ותגרנות פרובוקטיבית. ככל שההצלחות צללו, כך גאו הפרובוקציות. הסיפור תמיד היה מוריניו. הוא היה חייב להישאר על התדר.
למוריניו הייתה עוד שנה בחוזה עם בנפיקה ליסבון, לאחר שנה נטולת תארים במועדון, אבל היה לו סעיף יציאה, וריאל של פרס הייתה מוכנה לשלם את המחיר של 15 מיליון יורו. מוריניו הופך בכך למאמן הרביעי של ריאל בתוך 13 חודשים (אחרי קרלו אנצ'לוטי, צ'אבי אלונסו ואלבtרו ארבלואה). סוכן הכאוס הפורטוגלי, האיש שבנה את הקריירה שלו מלגרום לקבוצות המיליארדים שלו להאמין שכל העולם נגדן, אמור לייצב את ריאל, להכניס בה שקט נפשי, לאתחל את הקריירה של ג'וד בלינגהאם, להבריג מחדש את הברגים במוח של ויניסיוס, ולגרום לקיליאן אמבאפה להפוך למזללת תארים. האם מוריניו כשיר לתפקיד הזה? האם עדיין יש לו את היכולות לעשות את הניסים הללו? התשובות לשאלות הללו לא ממש חשובות. מה שחשוב הוא שמוריניו הוא הבן המועדף על פרס. זה מה שקובע.
סדר והכנת היסודות
הפרץ הנוסטלגי של פרס יכול להסתיים בהצלחה גדולה, אבל הוא גם יכול להעלות את המועדון באש. כדאי לקנות את המושב הכי טוב בקולנוע ולרכוש טונה של פופקורן: ריאל מדריד של מוריניו הולכת להיות ההצגה הכי טובה בעיר.
יש הרבה גורמים שעומדים לזכותו של מוריניו. בקדנציה הקודמת שלו במדריד הוא הצליח לעצור את הדומיננטיות המטורפת של ברצלונה של פפ גווארדיולה (מוריניו עשה זאת גם כמאמן אינטר), ומבחינת פלורנטינו פרס זו המעלה הכי חשובה שלו. לפי פרס, שטען תמיד כי הפרידה ממוריניו בפעם הקודמת הייתה בהסכמה בין שני הצדדים, המאמן הניח את היסודות לריצה המטורפת של ריאל מדריד בליגת האלופות לאחר העזיבה שלו. זה גם מה שמצופה ממנו כעת: ייצוב המועדון, עצירה של ברצלונה של האנזי פליק והכנת היסודות לריצה הבאה.
מוריניו ישתלט על חדר ההלבשה. אצלו לא יהיו עימותים בין השחקנים (שהובילו בסוף השנה לאשפוזו של פדריקו ואלוורדה לאחר עימות עם אורליאן צ'ואמני), הוא יעצור את ההפגנות נגד פרס ואמבאפה, הוא יהיה הקיר הסופג מול התקשורת (מוריניו תמיד עמד שם ובכך מנע מהשחקנים שלו ביקורת ולחץ מהעיתונות המקומית). מה שכן, יהיה מעניין מאוד לראות מה תהיה מערכת היחסים שלו עם ויניסיוס. הברזילאי שחקן ענק, אבל הוא תמיד מוקף בסיפורים שלא קשורים ישירות לכדורגל (אפילו אם הם קורים על המגרש). בעונה האחרונה הוא התעמת חזיתית עם צ'אבי אלונסו והיה אחד הגורמים הראשיים לפיטוריו. ויניסיוס היה גם מעורב בתקרית גזענית נגדו במשחק נגד בנפיקה, שאחריה טען מוריניו כי המועדון הפורטוגלי לא יכול להיות מואשם בגזענות, והביא את שמו אאוזביו כהוכחה לכך. זאת הייתה טענה מטורללת, אפילו בסטנדרטים של מוריניו. עכשיו הוא צריך לאמן את ויניסיוס. בהקשר הזה, המצדדים במוריניו זוכרים שהוא הצליח לביית אפילו סופר אגואים כמו כריסטיאנו רונאלדו.
מוריניו השמרן יצליח לייצב את ההגנה השבירה של ריאל. זה מה שהוא עושה. בעונה החולפת הוא אמנם לא זכה בשום תואר עם בנפיקה וסיים איתה רק במקום השלישי בליגה, אבל הקבוצה גם לא הפסידה באף משחק ליגה. התקווה של פרס היא שמוריניו יחבר את הקבוצה השבירה והמוכשרת שלו, ויוסיף לה תבלין ווינריות ותחרותיות. שהיד המכוונת והאישיות החזקה שלו תביא משמעת וסדר. רק שלאורך הקריירה של מוריניו, האישיות הצבעונית שלו הביאה גם לחיכוכים פנימיים בכל מועדון שבו אימן.
ברחבי מדריד ובקבוצות אוהדים גלובליות יש הרבה יותר פסימיות מאשר אופטימיות באשר להחתמה המחודשת של מוריניו. עבור רבים, אחרי שנתיים (יובל במונחים של ריאל) נטולות תארים, פלורנטינו משדר נואשות. אין בהחתמה של מוריניו שום אסטרטגיה אמיתית. "מוריניו הוא אנכרוניסט. מאמן של לפני עשר או עשרים שנה בלי שום קשר וגישה לדור החדש של שחקנים. האנטגוניזם שלו לא יעבוד יותר", אומר פליפה פלורס, אוהד ריאל, "פרס יכול להמשיך לספר סיפורים שמוריניו בנה את היסודות, ולהיזכר בעונה של מאה הנקודות והאליפות ב־2012, אבל המאמנים שבאו אחריו, אנצ'לוטי וזידאן, היו מאמנים הרבה יותר רכים".
מבחינת הישגים, מוריניו אכן מגיע כקבלן הריסות לדהרה של ברצלונה. הוא לא זכה באליפות כבר 11 שנה, והתואר היחיד שלו בתשע השנים האחרונות הוא גביע הקונפרנס ליג עם רומא ב־2022. "אני חושב שהוא מאמן נפלא, אבל אני לא רוצה אותו כמאמן ריאל מדריד", אמר אחרי המינוי איקר קסיאס, שוער העבר המפואר של ריאל, שנקלע בשלהי הקריירה שלו לעימות עם מוריניו לאחר שהאחרון העדיף את דייגו לופס על פניו. "אני חושב שיש מאמנים אחרים שהם הרבה יותר מתאימים ומוכשרים לאמן את מועדון חיי".
"למרות ההסתייגות שלי ממוריניו, פרס לקח פה הימור שהוא יכול רק להרוויח ממנו", אומר פלורס, "או שמוריניו מרים את המועדון, מחבר אותו, עוצר את ברצלונה וזוכה בתארים אחרי שנתיים יבשות, או שהוא שורף הכל ואז פרס יכול באמת להתחיל את הכל מחדש, שזה מה שאנחנו כאוהדי ריאל מאמינים בו, שצריך להתחיל לבנות הכל מחדש".
ריאל מדריד אכן צריכה בנייה מחדש. שנתיים בלי תארים, ריבים עם אופ"א ופיפ"א, תלונות בלתי פוסקות נגד השופטים והתנהלות מחפירה של פרס במסיבות העיתונאים היו יחסי ציבור גרועים עבור המועדון. ואם כל זה לא הספיק, הגיעה ההכרזה על הסגל הספרדי לאליפות העולם שלא כלל בתוכו ולו שחקן אחד מריאל מדריד.
תדר של נרקיסיזם
אבל בנייה מחדש, מהיסודות, זה לא משהו שהולך ביחד עם הנשיאות של פרס. לפלורנטינו יש דרך משלו. הוא צריך את ריאל מדריד לא רק כקטר להצלחות, תארים וגביעים. הוא צריך את ריאל כמקדם מכירות, מוכר חולצות, מביא חוזי עתק מרשתות הטלוויזיה. ריאל מדריד היא עסק. עסק רגשי, אבל עסק. הוא צריך אותה בכותרות. וכותרות, מנקודת מבטו של פרס, זה גלאקטיקוס. פרס חוזר בשנים האחרונות על הניסוי שעלה לו במשרתו לפני עשרים שנה. מוריניו הוא עוד גלאקטיקו, עוד יהלום בשרשרת הכותרות שפרס כל כך זקוק לה. חברי המועדון מסכימים עם דרכו של פרס, ועם הכוונות שהיו לו להביא את מוריניו: הוא זכה ב־65 אחוז מהקולות בבחירות לנשיאות המועדון.
קחו לדוגמה את מקרה חוליאן אלבארס, חלוץ נבחרת ארגנטינה ואתלטיקו מדריד. ברצלונה הציעה עבור אלבארס 100 מיליון יורו ונדחתה. פרס מיהר להציע עליו 150 מיליון דולר כדי שיחצה את הכביש ליריבה העירונית. ריאל מדריד, ושום דבר לא קורה בריאל מדריד בלי החותמת של פרס, גם הוציאה הצהרה על ההצעה ועל הסירוב של אתלטיקו. "ההצעה של ריאל הייתה לפי סעיף היציאה מהחוזה של אלבארס ומתוך תבנית מערכת היחסים הטובה בין שני המועדונים", נאמר בהודעה של המועדון, שהתעלמה מהעובדה שאלבארס חתום באתלטיקו עד 2030 וסעיף היציאה שלו עומד על 500 מיליון יורו.
"מעולם לא בחנו או ביצענו הערכה לגבי שום הצעה לגבי חוליאן אלבארס", נכתב מטעם אתלטיקו בערוץ הרשמי שלה ב"X". "כמובן שאנחנו מסתדרים מצוין בזמן שאתם מצחיקים אותנו יותר מברצלונה. לגבי מערכת היחסים הטובה בינינו ועם הנשיא החדש שלכם, אולי אתם יכולים להפסיק לגנוב מאיתנו שחקנים".
"פרס ומוריניו משדרים על אותו תדר של נרקיסיזם", אומר פלורס, "ההבאה של מוריניו היא לזרוק אש על מדורת ענק, להבריא תרעלה על ידי הזרקה של רעל. אני חושב שפרס יודע שזו ההזדמנות האחרונה שלו. 65 אחוז זה מספר יפה לבחירה שלו, אבל 35 לאנריקה ריקלמה שאף אחד לא הכיר לפני כן זה מספר עצום. זו חזרה של ריאל להיות מועדון דמוקרטי. מאחורי ריקלמה עומדים ראול, קסיאס, פרננדו היירו, ויסנטה דל בוסקה. יש אופוזיציה אמיתית".
מוריניו מצדו כבר התחיל לקבוע עובדות בשטח. הוא קיבל אחריות מקצועית מלאה, והבטיח שאצלו לא יישנו ההשפלות שספג צ'אבי אלונסו בשנה שעברה מוויניסיוס ללא גיבוי מההנהלה. למרות ההבטחות של פרס במהלך קמפיין הבחירות להחתמות נוצצות, ריאל החתימה עד עכשיו רק את שחקני ההגנה דנזל דומפריס ואיברהימה קונאטה.
האם הפסיכולוגיה והטקטיקה של מוריניו עברו את זמנן? אין לדעת. אחרי הכל, עדיין מדובר כאן בריאל מדריד. אנצ'לוטי כבר היה בדרך לספרי ההיסטוריה כמאמן אברטון כשחזר לקדנציה שנייה בריאל ומיד זכה באליפות ובליגת האלופות. זינדין זידאן, שבארבע שנים וחצי זכה בשלושה גביעי אלופות ושני תארים מקומיים, לא אימן בשום מקום לפני או אחרי ריאל מדריד. ריאל היא פלנטה משל עצמה עם חוקים משלה.
