אם תשאלו אוהדים ותיקים של מכבי ת"א אילו קפטנים הם זוכרים, השמות שיעלו יהיו אבי כהן התל אביבי ז"ל, ניר קלינגר, אבי נימני ושרן ייני. כולם קפטנים שזוכרים אותם כי הייתה להם אישיות של קפטן. אבי כהן הירושלמי, לדוגמה, אולי המגן הימני הכי גדול אי פעם, היה שחקן העונה באליפות של 1991/92, אבל לא יזכרו שבסוף העונה הוא היה הקפטן. לירן שטראובר הניף גביע ב-2005 ומנשה שמעונוב הניף גביע ב-1988, אבל מעטים יזכרו אותם בתור קפטנים, כי לא הייתה להם אישיות של קפטן.
מה זה אישיות של קפטן? זאת ההגדרה של שרן ייני, שאותו יזכרו בעוד שנים בתור הקפטן, זה שהיה קודם כל דואג לחבריו השחקנים, זה שהוא חבר של כולם, זה שכולם מכבדים אותו, וזה שבמגרש ישחק בכל תפקיד שהמאמן יגיד לו לשחק, ויעשה את זה בצורה הטובה ביותר. הנה דוגמה – אם תשאל כל אוהד מכבי מה הרגע הספורטיבי שהוא זוכר משרן ייני, הוא יציין את המשחק מול נתניה בו חואן פבלו השוער הורחק, ומאחר שלמכבי לא נשארו חילופים, שחקן שדה היה צריך להיכנס לשער, והיה ברור שזה יהיה שרן ייני (אגב, זאת לא הייתה הפעם הראשונה). וייני, כמו ייני, אפילו סיפק שתי הצלות יפות כשוער.
ייני שיחק בתחילת הקריירה עם אבי נימני ואיל ברקוביץ', בני גילו של חיים רביבו, והוא מסיים כשהוא משחק עם רוי רביבו, הבן של חיים. הוא שריד אחרון מתקופת לוני, כשמכבי ת"א הייתה סמל השכונתיות וכל מה שמגעיל בכדורגל הישראלי. התקופה הזאת לא היטיבה עם ייני, שכמעט לא מצא את מקומו בקבוצה, ונחשב לשחקן בינוני שמסמל את הבינוניות של מכבי ומחלקת הנוער שלה בימים ההם. רכישת מכבי ע"י מיץ' גולדהאר וההסתמכות על צוות אימון זר שינו את הקריירה של ייני, שפתאום הפך לבאנקר בהרכב, הפך לקפטן וגם קיבל זימון לנבחרת.
ייני הוא הדבר שמסמל את ההבדל העצום בין המאמנים הזרים, שזיהו את היכולות שלו, לבין המאמנים הישראלים שאימנו את מכבי, שפשוט פיספסו אותו. תיכנסו לוויקיפדיה של ייני, תמצאו לינק לכתבה שבה נכתב שהסך הכל שלו לא מספיק וש"נימני לא סופר אותו", ולינק לכתבה כעבור שנה וחצי, בתקופת ג'ורדי קרויף ואוסקר גרסיה, שבו מהללים את היכולות שלו במגרש ומחוצה לו כקפטן, ואפילו נימני אומר ש"אפשר לסמוך עליו בכל עמדה על המגרש".
אז כן, היה אפשר לסמוך עליו בכל עמדה, בין אם זה בלם, מגן ימני, מגן שמאלי או קשר אחורי (וכן, גם שוער...). בכל עמדה הוא הצטיין והדיח מההרכב שחקנים בעמדות הטבעיות שלהם. ובניגוד למה שאומרים, היה לו גם יכולות טכניות נהדרות. הייתה לו בעיה שלפעמים הוא היה הופך לשחקן כדוריד (נגיעות יד שלו גרמו ל-3 פנדלים נגד מכבי בעונת האליפות הראשונה, פנדל מול פרנקפורט בליגה האירופית ובמדי הנבחרת הוא גם גרם לשני פנדלים), אבל מלבד זה הוא שחקן נשמה שכל קבוצה צריכה לפחות אחד כזה, וכל קבוצה הייתה רוצה שיהיה לה קפטן שכזה.
וכן אני אזכיר שער שלו, שער מדהים לחיבורים מול הפועל חיפה בעונת האליפות הראשונה שלו. אבל הסיבה שהשער הזה מוזכר היא מה שקרה אחר כך – וינסנט אניימה, השוער האגדי, יצא מהשער כדי לקחת את ייני שק קמח. זה רק מראה כמה החברים שלו לקבוצה אהבו אותו וכמה פירגנו לו. ייני גם חיבר בין עולמות – הילד מרמת אביב שלמד לנגן על קלרינט, הבן של ליאור ייני ז"ל, זמר שהיה נערץ על ההורים שלי (ואני הרבה מעל 40, כן?), הוא קונצנזוס בקרב שחקנים שלא שמעו בבית שלהם את ליאור ייני ז"ל. שערן זהבי אומר שהרגע הכי עצוב שלו זה שייני עזב לפני שהם העפילו לליגת האלופות, ושהוא זכה בחבר לחיים ואלירן עטר אמר שהוא וייני זאת אהבה אמיתית, זה מראה איזה השפעה הייתה לייני, ואיזה נעליים גדולות הוא משאיר אחריו לקפטן הבא.
תודה לך קפטן!
גם אתם רוצים להיות פרשנים? התחילו לכתוב. איך זה עובד? פשוט מאוד:
*כותבים ושולחים בגוף המייל או בקובץ וורד לכתובת הבאה: kick@ynet.co.il בצירוף שם מלא.
*אורך הטקסט הרצוי הוא בין 250 ל־800 מילה.
*נא לא לצרף תמונות, טבלאות, גרפים או עיבודי מחשב לקבצים.
* אם בכוונתכם לכתוב על משחק או אירוע מסוים שעומד להתקיים, אנא שלחו את הטקסט מספר ימים לפני כן.
