ברצף האקרובטי הראשון בגמר הקרקע בערב שבת בזאגרב, שני עקביו של ארטיום דולגופיאט יצאו מגבולות המזרן. שנה קודם לכן, נפילה באותו מעמד עלתה לו במדליה וגרמה לו, באופן חריג, לפקפק ביכולותיו.
הפעם, בגיל 29, אחרי קרב־רב מתיש ומול דור צעיר שנושף בעורפו, המתעמל ממכבי ת"א לא איפשר לטעות להשפיע עליו. המתעמל הישראלי התאושש מיד, השלים את התרגיל, קיבל 14.466 נקודות וטיפס בחזרה למקום שהוא מכיר כל כך טוב – ראש הפודיום באליפות אירופה. התואר היבשתי השלישי שלו בקרקע קיבע סופית את מעמדו כאגדה של ממש באחד משלושת ענפי הליבה האולימפיים וכאחד הקרקעיסטים האיכותיים והמעוטרים אי פעם.
אחרי הבחירה של דני אבדיה לאולסטאר של ה־NBA והעונה האדירה שלו בפורטלנד, התפתח דיון סביב זהותו של הספורטאי הישראלי הגדול מכולם. אבדיה מול דולגופיאט בפוטו־פיניש. אמנם קשה להשוות בין ספורט קבוצתי לאישי, וגם הפופולריות והחשיפה שונות בתכלית, אבל הכף עדיין נוטה לעבר הספורטאי היחידני שרשם הישגים חסרי תקדים בענף אולימפי מוביל. גם אחרי שהפך לענק בדורו, בראיון מקיף ומיוחד ל"ידיעות אחרונות" ו־ynet מבית המלון הקפיד דולגופיאט לשמור על הצניעות האופיינית לו.
"אני יודע שהרבה אומרים שאני הספורטאי הישראלי הכי גדול. אני רוצה להאמין שאני בין הגדולים בענף שלי. היה את אלכס שטילוב, ועכשיו אני. היה שיח שהשווה ביני לבין דני אבדיה, אז הוא הכי גדול בכדורסל ואני הכי גדול בהתעמלות", הוא אמר. "לא צריכה להיות הכרעה. כל אחד יכול לחשוב מה שהוא רוצה. אני לא נעלב או נפגע אם מישהו חושב שזה אבדיה ולא אני. לי הכי חשוב שיעריכו כל ספורטאי ישראלי שנותן את כולו על מנת להגיע לרגעים גדולים. לכולם צריך לתת הערכה, ועוד בזמנים קשים כאלה של המדינה".
"הכי גדול בכדורסל". אבדיה
(צילום: AP Photo/Eric Gay)
עקף את המנטור
דולגופיאט ביסס שלשום את מעמדו כקרקעיסט האיכותי ביותר בתולדות אליפויות אירופה. במספר הכולל הוא השתווה למנטור שלו, שטילוב - שבע מדליות לכל אחד - אבל החלוקה מציבה אותו ברמה משלו: שלוש מזהב וארבע מכסף.
נכון, ליפני קנזו שיראי יש חמש מדליות עולם בקרקע, ולבלארוסי ויטלי שרבו שלוש, אך איש מהם לא עלה על הפודיום האולימפי במכשיר. הרומני מריאן דראגולסקו היה קרקעיסט אדיר, עם ארבעה תארים אירופיים וארבעה עולמיים, ולצידם כסף אולימפי אחד. הספרדי ג'רבאסיו דפר הוכתר פעמיים לאלוף אולימפי בקפיצות; בקרקע הסתפק בכסף אולימפי ובשתי סגנויות עולם, ללא מדליה באליפות אירופה. הסיני זו קאי גרף שתי מדליות זהב אולימפיות רצופות בקרקע, סיים פעמיים כסגן אלוף העולם והוסיף זהב במשחקי אסיה.
ועכשיו קבלו את ההספק של דולגופיאט: זהב וכסף אולימפיים; אליפות עולם ושתי סגנויות; שלושה תארים אירופיים וארבע סגנויות. מקבץ נדיר שמציב אותו, בעיני רבים, בפסגת הקרקעיסטים בכל הזמנים.
ארטיום דולגופיאט לאחר הזכייה במדליה בטוקיו
(צילום: אורן אהרוני)
מעבר לרשימת ההישגים, מדובר גם בווינר ענק: כל 12 המדליות שלו בתרגיל הקרקע במשחקים האולימפיים ובאליפויות העולם ואירופה הן זהב או כסף. אף לא אחת מארד.
רק בשנה שעברה, בעונה שאחרי הכסף האולימפי בפריז, דולגופיאט חווה משבר. הוא סיים שביעי בגמר אליפות אירופה - מיקום שאינו רגיל אליו - עם תוצאה נמוכה של 12.633 נקודות. הפעם הוא הגיע מוכן יותר. הביצוע שלו היה סביר, לא יוצא דופן בסטנדרטים שהציב, אבל הספיק לציון של 14.466 ולניצחון על הרוסי ארסני דוחנו (14.333) ועל הבריטי הארי הפוורת'.
"היה לי משבר אחרי שנפלתי באליפות אירופה האחרונה, וגם אליפות ישראל אחריה לא הייתה טובה", מספר דולגופיאט בגילוי לב. "פתאום התחילו אצלי ספקות לגבי היכולות שלי. היו לי חששות אם אני עדיין בכלל ראוי, אחרי שנפלתי בפס קל. זה היה בזמן המלחמה בשנה שעברה, ולכן לקחתי לעצמי חופש, אבל חזרתי לאימונים עם ראש פתוח".
הפנים לסין
בחודש הבא יתחרה דולגופיאט בטורניר מסבב גביע האתגר בפריז, ובחודש שלאחר מכן ייצא לאליפות העולם ברוטרדם. אבל התחרות החשובה יותר, שבה אפשר יהיה להשיג את הקריטריון למשחקים האולימפיים בלוס־אנג'לס, תתקיים בשנה הבאה בסין.
ארטיום דולגופיאט
( צילום: Denis Vakhrushev. התמונות באדיבות איגוד ההתעמלות בישראל)
חזרתם של המתעמלים הרוסים, ובהם דוחנו שעמד לצידו על הפודיום בקרואטיה, והתקדמותם של הבריטים, כולל מדליסט הארד האולימפי מפריז ג'ייק ג'רמן, הופכים את התמונה למורכבת יותר. לכך מצטרף הפער בדרגת הקושי: 5.8 של דולגופיאט לעומת יריבים שמגיעים ל־6.3. כל אלה מחדדים את האתגר עבור מתעמל שמגדיר את גיל 24 כגיל השיא, ויהיה בן 31 במשחקים האולימפיים הקרובים.
"הרגשתי על עצמי שבגיל 24, בטוקיו, הייתי בשיא שלי. גם בפריז הפיליפיני קרלוס יולו, שזכה בזהב, היה בן 24, והבריטי עם מדליית הארד היה צעיר אפילו בשנתיים", הוא מציין. "אני רואה את אלה שמבחינתי הם ילדים מנסים לעשות דברים חדשים ואומר לעצמי: איך הם מצליחים לעשות את זה? אבל אז אני נכנס לגלריה שלי ורואה שהייתי עושה דברים כאלה בלי לחשוב פעמיים. היום זה הרבה יותר קשה עבורי. אני עובד על הרבה יותר דברים מסביב כדי להכין אלמנטים, אבל הפציעות מקשות והקרב־רב מפריע".
קח, למשל, כוח עולה כמו דוחנו, אחד מסמלי חזרתם של המתעמלים הרוסים. אלוף העולם לנוער סיים מיד אחריך בקרקע וזכה גם בכסף בקרב־רב.
"זה רק מוכיח שקשה לי יותר. אני מבוגר ממנו בשבע שנים. הוא מאוד כישרוני, קופץ מטורף. ראיתי אותו באליפות רוסיה עם תרגיל ברמת קושי גבוהה, ועבורו זו רק אליפות אירופה הראשונה. אני מכיר את אבא שלו, התאמנתי אצלו באקרובטיקה. יש לו גנים טובים מאוד. לי כבר קשה יותר לסחוב בתרגילים, אבל עובדה שאני עדיין בטופ.
"ברור שאחרי מדליית זהב קל לי יותר לדבר, בטח אחרי שלא הצלחתי בשנה שעברה. לקראת אליפות העולם הבאה בסין כבר אעבוד על העלאת דרגת הקושי. לא אספיק לעשות זאת לקראת התחרות בעוד חודשיים בהולנד. זה יפריע לי בביצוע, ויש מעט זמן עד אז".
"עדיין בטופ"
( צילום: Denis Vakhrushev. התמונות באדיבות איגוד ההתעמלות בישראל)
התחרית גם בקרב־רב, והנבחרת השיגה את הכרטיס לאליפות העולם. אבל זה גובה ממך מחיר: שישה מכשירים, כשהקרקע היה הפעם התחנה החמישית.
"הרגשתי עייף אחרי מוקדמות הקרב־רב. ניסיתי להתאושש ביומיים האלה, אבל לא היה לי קל לעלות לגמר הקרקע. עם זאת, ידעתי שעשינו עבודה טובה וניסיתי לחשוב רק על החיובי, לעשות הכי טוב שאפשר. עשיתי טעות גדולה בפס הראשון. רצתי יותר מדי כי הרגשתי עייף, ושני העקבים שלי היו בחוץ. אבל דרכתי עם רגל אחת, ולכן העונש היה קל יותר. כל שאר התרגיל היה בסך הכל טוב, ואני שמח ונרגש שסיימתי את האליפות עם זהב שלישי באליפות אירופה".
ארבע שנים חלפו מאז הזהב הקודם שלך באליפות אירופה, וזו המדליה ה־12 שלך בקרקע בתחרויות הגדולות. עדיין מתרגשים?
"אני לא יודע איך אפשר שלא להתרגש ממדליית זהב באליפות אירופה. בסופו של דבר, כל ספורטאי צריך לעשות את העבודה הכי מטורפת שלו, לתת את הכי טוב בכל תחרות. משנה לשנה זה נעשה קשה יותר. המשקל על הכתפיים גדל, כולם מצפים ממך. למזלי אני מצליח, אבל התחרות מול הצעירים קשה יותר, ולכן צריך לעבוד חכם יותר".
כישראלי - ועוד כזה שזכה במדליית הזהב באליפות העולם ב־7 באוקטובר - איך מקבלים אותך?
"מקבלים אותי במאה אחוז. מה שטוב בספורט הוא שלפחות הספורטאים לא מסתכלים מאיפה אתה. למזלי, לא שמעתי בוז או דברים כאלה, בטח לא בתחרויות הגדולות. בכל מקרה, אני ממוקד בעניינים שלי. יש לנו אבטחה שאני סומך עליה במאה אחוז, והתפקיד שלי הוא להשמיע את 'התקווה'. זה הקטע הכי מרגש: לעמוד בראש הפודיום, לשיר את 'התקווה' ולראות את הדגל הישראלי עולה הכי גבוה".
בדרך לשיא אולימפי
יש כבר פנטזיה להיות הראשון עם שלוש מדליות אולימפיות בתרגיל הקרקע?
"אתה הרי מכיר אותי, אני לא מסתכל כל כך רחוק. האולימפיאדה בלוס־אנג'לס היא כמו בעוד עשר שנים מבחינתי. עוד לא עשיתי את הקריטריון בשבילה, אז לדבר על מדליה?"
