בדקה ה-60 היה ניתן לחוש בהתרוממות רוח בבלומפילד. מכבי ת"א בעונה על הפנים, מחוץ למירוץ לאליפות, אחרי הפסדים מביכים, אבל למי אכפת? יש רכש חדש. המשיח ג'ורג'ה יובאנוביץ' ניגש לעמדת החילופים, והיה אפשר לראות איך אלפי זוגות עיניים נפערו מתוך סקרנות. סרטוני היוטיוב ותג המחיר (1.9 מיליון אירו לפי פרסומים) הותירו לאותם אוהדים לפנטז על משהו שהם לא ראו הרבה זמן.
יובאנוביץ' רק בן 22 אבל זה לא משנה, מי שינסה להקטין ולהגיד שהוא "רק ילד" וש"צריך סבלנות" קצת משקר לעצמו, או שהוא מנסה להוריד את החרדה. כולם ציפו מהסרבי לכבוש - עכשיו. זה לקח לו רק שבע דקות, וזה נראה כל כך קל. אפילו היה ניתן לחשוב שהשער הושג בזכות מבצע קבוצתי מבריק, אך יובאנוביץ' אחראי על השער באופן בלעדי - שער ניצחון. 0:1 קטן על שמו.
תג המחיר הוא 1.9 מיליון אירו, מה שישר מעלה את המושג המאוס "מעל הליגה". האם יובאנוביץ' הוא "מעל הליגה"? מוקדם לדעת. מותר לפנטז, ולפנטז זה כיף, במיוחד בעונה בה שום דבר לא הולך. לקבוצה של מלאדן קרסטאיץ' חסר "איכות" או איך שקראו לזה פעם: כוכבים. בליגה האפורה הזו אסור להגיד "כוכבים", כי אז השחקנים ירימו את הראש. אז שינינו את זה ל"סגל איכותי" ו"עמוק", רק אל תגיד "כוכבים" כי כוכבים לפעמים עושים בעיות, הורסים את הטקטיקה ומעיזים לגנוב את הפוקוס למאמן.
מלאדן קרסטאיץ' ירש סגל אפרפר, מכבי איבדה "שחקנים משמעותיים" (כאמור: כוכבים) כמו דור פרץ ויונתן כהן, איך יודעים שהם כוכבים? בקלות, מעבר לכך שהם היו שחקנים מצוינים - קהל היריבות שנא אותם ממש. השתגע מכל אמירה שלהם, והתעצבן אפילו מכך שדור פרץ לועס מסטיק במהלך משחק.
יובאנוביץ' הגיע על תקן כוכב, אי אפשר להתכחש לזה, לא "שחקן מוביל" ולא "תוספת", אלא כוכב שאוהדים אמורים לקנות חולצות שלו ולשיר עליו שירים. לפחות לשבע דקות, הוא היה כזה.
אבוקסיס, למרות הכל
מאז 2001, כשהחליף את הצהוב של בית"ר ירושלים באדום של הפועל ת"א, האוהדים בטדי שרים את הלהיט "אבוקסיס הבוגד" בלחן המבוסס על "יש דברים נסתרים" של זוהר ארגוב. אוהדי בית"ר לא שכחו ולא סלחו, והוא מצידו הפך לאדום בנשמה, אחד הסמלים הגדולים של הפועל ת"א בכל הזמנים, עם מקום של כבוד בין שייע פייגנבוים לשלום תקווה. אבל בכדורגל הגלגל תמיד מסתובב, ו-21 שנים אחר כך אבוקסיס בא להציל את בית"ר מירידה.
לפחות לפי סריקה ברשתות החברתיות, אוהדי בית"ר לא קיבלו את המהלך בעין יפה. יחד עם זאת, הם למעשה הרוויחו בגדול. המינוי של אבוקסיס הוא הדבר הכי טוב שעשה משה חוגג בבית"ר, אולי הדבר הטוב היחיד שעשה. אבוקסיס הוא מבכירי המאמנים בארץ, מועמד טבעי לנבחרת. למרות שירד ליגה עם בני יהודה, ולמרות שהיא מקרטעת בלאומית, זה לא מפחית מההישגים הרבים שלו: שני גביעים, עלייה עם הפועל באר־שבע לשלב הבתים של הליגה האירופית, ושדרוג של לא מעט שחקנים שהפכו תחתיו לכוכבים בליגה.
אבוקסיס היה ונשאר מנהיג שלא פוחד מאתגרים, וגם לא פוחד לומר את מה שיושב לו על הלב – אפילו אם זה יפגע בו. בעידן של פוליטיקלי קורקט בכדורגל, הוא נשאר הקשר שלא רואה בעיניים. ההוא שלקח את הכדור לקו האמצע כשהפועל ת"א עלתה ל-0:1 מול צ'לסי, ההוא שאוהדי היריבות לא יכולים לסבול. הוא בונה קבוצות "אבוקסיסיות": מעצבנות, בונקריסטיות לפעמים, מוציאות ליריבה את הנשמה עם כפית. המאמן היחיד שיכול ליישר את ז'וזואה וירדן שועה, פשוט כי הוא מבין את הרצון הבלתי נגמר לנצח ולהיות הטוב ביותר ויודע איך לדבר עם שחקנים כאלה.
אבוקסיס ניגש לאתגר הכי גדול בקריירה שלו, אתגר כפול למעשה: גם להשאיר את בית"ר השבורה בליגה, גם לגרום לאוהדים להגיע לטדי ולתמוך בו. אפילו יוסי מזרחי, שועל קרבות מנוסה, החליט לוותר על הג'וב. אבוקסיס יודע שזאת הזדמנות פז עבורו לקבע את מעמדו כאחד מבכירי המאמנים הישראלים, והוא מספיק חזק כדי להיכנס לתוך הסערה כשנוא נפשם של האוהדים ולצאת ממנה כאגדה.
