כוכבי כדורסל גדלים בכל פינה באמריקה. אבל רק בשכונות של ניו יורק, על האספלטים, גדלות האגדות. אלו שמספרים עליהם שהם מטביעים בגיל תשע, וזורקים לסל משש בבוקר עד חצות, בגיהינום הלח של אוגוסט, ובתא הקפאה של פברואר. קארים עבדול ג'אבר גדל בניו יורק, וגם דוקטור ג'יי, כריס מאלין, קוני הוקינס, ברנרד קינג ודולף שייס. הרשימה ארוכה כמו אגדה.
אבל מלחמות הכדורסל על מגרשי המשחקים, הצורך התמידי להיות קשוח, חכם, מנהיג – וגם לפתח את הסגנון האישי שלך, גרמו לניו יורק לייצר כמויות אדירות של רכזים (פוינט גארדים): נייט 'טייני' ארצ'יבלד, מרק ג'קסון, סטפון מרבורי, רוד סטריקלנד, קני אנדרסון, קני סמית', קמבה ווקר, פרל וושינגטון, גאד שמגוד, ארל מניגולט, רייפר אלסטון.
לכל אחד מאלו הודבקה תווית "הדבר הבא", כמעט כולם כרעו תחת עומס הציפיות הבלתי אפשריות, ולא הצליחו לעמוד בהן. פליפה לופז, מהגר מהרפובליקה הדומיניקנית, היה אגדת תיכונים בתיכון רייס בהארלם, קיבל שער בספורט אילוסטרייטד עוד לפני ששיחק בקולג', נחשב לשחקן המבוקש ביותר בקבוצת הגיל שלו אחרי אלן אייברסון, נשאר לשחק בקולג' מקומי - אבל שרד רק ארבע שנים ב-NBA. המעבר ממשחקי כנופיות בניו יורק לתבניות של קולג'ים, לא עשה לו טוב.
אבל בסוף הניינטיז, גדל בשכונת ג'אמייקה בקווינס שחקן שהעיר עוד לא ראתה. לאמאר אודום היה מג'יק ג'ונסון הבא. 2.08 מטר, שליטה מעולה בכדור ויכולת לקלוע ולייצר מצבי קליעה, ו"חיוך וכריזמה של שני מיליון דולר", כפי שאמר עליו סוני ואקארו, שהיה מנהל בנייקי ואדידאס, ואחת הדמויות היותר חשובות בעולם כדורסל התיכונים והקולג'ים.
אי אפשר להגיד שהקריירה של אודום פוספסה. הוא היה כוכב ראשי בקבוצה של הלייקרס שהביאה לקובי ברייאנט את שתי האליפויות האחרונות שלו, זכה בתואר השחקן השישי של הליגה, ייצג את הנבחרת הלאומית של ארה"ב באולימפיאדה ובאליפות העולם, היה נשוי לקלואי קרדשיאן וחלק איתה תוכנית ריאליטי.
הילדות, היעדר דמות אב, היתמות מאמו בגיל צעיר, הכדורסל כחבל הצלה, האבהות המוקדמת ביחד עם אהבת התיכון שלו והטרגדיה שעברו ביחד, הרצון בעוד כסף, עוד תהילה, עוד הכרה, עוד. זה שאף אחד לא לימד אותו מה לעשות עם ההון העצום שהרוויח, או איך להגיד לא ולהסתפק במה שיש לו. הנישואין לקלואי קרדשיאן, תוכניות הריאליטי, ההתמכרויות לסמים וסקס, איבוד ההכרה לאחר שלקח מנת יתר בבית הבושת "לאב ראנץ'" בנבדה, התרדמת בת שלושה הימים לאחר מכן, והעובדה שעבר שבץ 12 פעמים ושישה התקפי לב במהלך אותם שלושה ימים. כל זה מתחבר לכך שהחיים של לאמאר אודום הם סרט. זה בדיוק מה שחשבו בנטפליקס, שם, החל מהשבוע, אפשר לראות את הסרט הדוקומנטרי "הסיפור שלא סופר: המוות והחיים של לאמר אודום".
סקנדל ראשון - ולא אחרון
לאודום לא היו הרבה ברירות או סיכויים. אבא שלו היה נפקד-נפקד. מכור להירואין. באחת הסצינות היותר מזעזעות בסרט, כשאודום עדיין בתרדמת, אביו, שחושב שהוא אחד היורשים של ההון של בנו, מבקש מהרופאים לנתק אותו מהמכשירים. קרדשיאן מגיעה למקום, מבהירה שהיא היחידה שמקבלת החלטות על אודום ושואלת את האב מה היא צריכה לתת לו כדי שיסתלק. האבא מקבל את מבוקשו, מאה דולר וזוג נעלי נייקי, ומסתלק.
בגיל 12, אמו מתה זמן קצר לאחר שהתגלה אצלה סרטן במעי הגס. אודום יוצא לרחוב ומתמכר לכדורסל ולקנאביס. הוא מוביל את נבחרת התיכון שלו להצלחות עצומות, נבחר לשחקן השנה של התיכונים, אבל מתוודע כבר בגיל מאוד צעיר לפינוק המזוויע לו זוכה כמעט כל מי שיכול לקלוע היטב לסל. הוא עובר מתיכון לתיכון, שלושה תיכונים בסך הכל, לאף אחד לא אכפת מהציונים שלו. אוניברסיטת נבאדה לאס וגאס מנסה לגייס אותו, אבל הגיוס שלו מבוטל. כל זה למה? התגלה שהוא נעצר בגיל 17 בשל ניסיון שידול לזנות, קיבל כסף מאחד התורמים של האוניברסיטה, ושהאוניברסיטה עיקמה את החוקים האקדמיים שלה כדי להביא אותו לקמפוס. אודום הוא ילד בן 18, למעשה יתום, יש לו כבר פמליה. יש לו אנשים שדואגים לכל מה שהוא צריך. פה ג'וינט, שם בחורה. הראש שלו מסוחרר. אין איזה מבוגר אחראי שיגיד לו מה כן ומה לא. אין אף אחד בסביבה שלו שלא משתמש בו כמו מניה. הם ישקו אותו, ויום אחד הוא יניב הרבה דולרים.
בקיץ, אודום חזר לניו יורק להלוויה של קרוב משפחה שנרצח. יום לאחר ההלווייה, המכונית שבה נסע פגעה בנער עובר אורח והרגה אותו. "כל החיים שלי המוות היה מסביבי", הוא אמר פעם בראיון, "אני קובר בן אדם אחרי בן אדם"
הוא מגיע לאוניברסיטה של רוד איילנד (שכדי לפתות אותו מעניקה משרת אימון למאמן שלו מהתיכון), מוקפא לשנה אחת מסיבות אקדמיות, אבל אף אחד לא יכול לקחת ממנו את האתלטיות, ראיית המשחק ואת חוכמת הכדורסל יוצאת הדופן. לפניו הכדורסל של אוניברסיטת רוד איילנד הוא מדבר, ואחריו הוא ישימון. בעונה היחידה שלו באוניברסיטה הוא מוליך אותה לשלב רבע הגמר בטורניר המכללות ומפסיד את הפיינל פור על חודן של שתי נקודות. מאז העונה הזו, רוד איילנד הגיעה לטורניר המכללות שלוש פעמים בלבד ומעולם לא צלחה את הסיבוב השני.
הנסיקה בלייקרס
אודום הוא יוניקורן לפני שהביטוי הזה בכלל מופיע על המפה. שחקן של מיליארד דולר: 2.08 שיכול להוריד ריבאונד, לכדרר לאורך כל המגרש, לסיים בשלשה או בחדירה לסל, אבל בכלל מעדיף למסור. לפני דראפט ה-NBA הוא אמר למקורביו: רק לא קליפרס. הוא נבחר במקום הרביעי בדראפט על ידי הקליפרס. זה קוקטייל רעיל במיוחד: ילד חסר כיוון, עם פמליה שרוצה החזר על ההשקעה, עם מיליונים חדשים בחשבון בבנק, תהילה, והוליווד.
הוא קלע שלושים נקודות במשחק הבכורה שלו בליגה, אבל הושעה פעמיים לאחר שעבר על תקנון הליגה לגבי שימוש בחומרים אסורים. לאחר שלוש שנים, הקליפרס ויתרו עליו והוא עבר למיאמי, אחרי שנה טובה במיאמי, הוא עבר ללייקרס תמורת שאקיל אוניל.
ביוני 2006, כשאודום בניו יורק להלווייה של הדודה שלו, בנו השלישי, ג'יידן, מת מוות עריסה בגיל 6.5 חודשים. למרות הטרגדיה, אלו השנים שבהן הכל מתחבר לאודום. הרגע שבו הבגרות המנטלית מתחברת למתנה שהוא קיבל מאלוהים. אלוהים שלח אליו גם את פיל ג'קסון כמאמן. ג'קסון לימד אותו לנשום, להירגע, לחיות את המשחק, את הרגע. הוא ויתר על האגו והסכים להיות השחקן השישי של הלייקרס. הוא היה הסקוטי פיפן של קובי ברייאנט. אודום שיחק כדורסל חלומי. הלייקרס זכו בשתי אליפויות. שנה לאחר מכן, אודום זכה בתואר השחקן השישי של הליגה, אבל הלייקרס הפסידו על האפס לדאלאס בחצי גמר המערב.
בקיץ, אודום חזר לניו יורק להלוויה של קרוב משפחה שנרצח. יום לאחר ההלווייה, המכונית שבה נסע פגעה בנער עובר אורח והרגה אותו. "כל החיים שלי המוות היה מסביבי", הוא אמר פעם בראיון, "אני קובר בן אדם אחרי בן אדם". הוא חשב על פסק זמן מכדורסל, על פרישה. הוא כבר הרוויח יותר ממאה מיליון דולר בקריירה. הלייקרס עשו בשבילו את העבודה: פיל ג'קסון ויתר על משמרת האימון והלייקרס העבירו את אודום לדאלאס (שזכתה באליפות באותו קיץ) כמעט בחינם.
אודום חזר להיות מניה, אבל הפעם הוא מניית זבל, מניה שאף אחד לא רוצה ממש לגעת בה. הוא הודה שהצעד הזה גמר את קריירת הכדורסל שלו, אבל היה עוד צד לצעד הקר הזה של הלייקרס: אודום נחשב לשחקן הכי פופולרי בחדר ההלבשה של הקבוצה, הכריזמה שלו היתה יכולה להדליק ערים. עכשיו הלייקרס, חוץ מההשפלה של לקבל כלום תמורת שחקן שרק עכשיו זכה בתואר של השחקן השישי של הליגה, לקחו מאודום את הבית שהוא הקים, את הסביבה, הקהילה שלו. הוא שוב ננטש. שום סכום בבנק לא יכל לכפר על הנטישה הזו.
המדרון התלול
אודום הקים לעצמו בית בלוס אנג'לס. הוא הופיע בפרסומת בסופרבול, הופיע הופעת אורח בסדרה ההוליוודית "הפמליה", התחתן עם קרדשיאן, כיכב בתוכנית מציאות, היה נוסע מתמיד בטורי הרכילות. כשזה קרס, אודום חזר לתבניות שהוא הכיר מהבית: הוא הזניח את הילדים שלו, התמכר לסמים, לנשים, לצריכת מין. אבא שלו היה מוכן למכור אותו בשביל מאה דולר ועודף, סוחרי סמים הגיעו לבית החולים כשהוא בתרדמת וניסו לגבות את החוב שלו.
קלואי קרדשיאן ניסתה להיות המלאך שלו (תקראו את זה שוב כדי להבין את כמה המצב שלו היה נורא). היא ביטלה את הסכם הגירושין שלהם, סעדה אותו, הרחיקה ממנו את כל הצרות, שכרה עבורו בית עם שף פרטי. אבל אחרי שנה, אחרי שהסתננה לבית והריחה את הריח הנורא והמוכר של מישהו שמשתמש בקראק, היא העיפה את אודום מהבית והתגרשה ממנו סופית.
לאמאר אודום הוא תמרור אזהרה. לא נשאר לו גרוש על הנשמה. בשנה שעברה הוא גורש מביתו לאחר שלא שילם את שכר הדירה במשך שלושה חודשים. השנה הוא נעצר בלאס וגאס לאחר שנתפס נוהג תחת כמות גבוהה מדי של אלכוהול. הסרט מבהיר שהכל בחיים נזיל, על זמן שאול - עד שהנשמה האבודה של לאמאר אודום תפסיק לרמות את המוות, הדבר היחיד שמעולם לא הכזיב אותו בחייו.
