רק לפני פחות משנה ריגשה אבישג סמברג, ספורטאית צעירה שמעטים הכירו, עם מדליית ארד אולימפית היסטורית בטאקוונדו הישראלי. הברכות זרמו מכל כיוון, עסקנים גזרו קופון מרגעי התהילה של ילדת הפלא החדשה – ונדמה היה שהענף המצליח יזכה סוף־סוף לתנאים שלהם הוא ראוי. ומה קרה מאז? בזמן שהמדליות של הנציגים בתחרויות הגדולות הלכו ונערמו, באיגוד הטאקוונדו נאלצו לעסוק בקרב מסוג אחר: הישרדות.
כן, עוד מופע אבסורד של הספורט הישראלי, שלא יודע למנף הצלחה ולא מצליח למצוא תקציב מינימלי שיאפשר לספורטאים שמביאים כבוד למדינה להמשיך להתקדם. בכמה ענפים יש לנו פוטנציאל אדיר להגיע לפודיום, אולימפיאדה שנייה ברציפות?
אם לפני המשחקים בטוקיו נחשב הטאקוונדו לאחד הענפים השוליים ותוקצב בהתאם (שוב, למרות שסמברג סומנה כמועמדת למדליה), לא מובן כיצד האפליה לרעה כלפיו נמשכת, כפי שנציג בתחקיר שערכנו.
כמו כדורגלנים בלי נעלי פקקים
ראשית נציין שנבחרת הטאקוונדו הישראלית היא היחידה שהגיעה לאולימפיאדה אחרי שהתאמנה ללא קבלת ציוד בסיסי נדרש וציוד אלקטרוני, כשעלות מגן וצ'יפ חיוניים מגיעים ל־7,000 שקל. לצורך ההמחשה, זה כמו שכדורגלנים יממנו לעצמם נעלי פקקים. חמור מכך, בעוד חודשיים אמור מתקן האימונים התקני היחיד בארץ, שנמצא ברמלה, להיסגר בשל היעדר תקציב. רק כדי לסבר את האוזן, מדובר באחד הענפים היחידים בישראל שלא מקבל תקציב אימונים. עלות חודשית של המתקן היא 37 אלף שקל (440 אלף שקל בשנה): 10,000 שקל עבור אימונים, סכום זהה לטובת מגורים ו־17 אלף שקל נוספים לארוחות.
בימים האחרונים שלחו יו"ר האיגוד יהודה מעיין והמנכ"לית נועה שמידע מכתב לשר התרבות והספורט חילי טרופר, ובו ביקשו להמיר את תקצוב האימונים של הנבחרות מווינגייט לרמלה, מאחר שהבניין הרב־תכליתי, שיכלול גם מתקן טאקוונדו, יקום רק בעוד ארבע שנים. "נכון להיום איגוד הטאקוונדו אינו מקבל תקצוב עבור עלויות מתקן האימונים ברמלה, ולצערנו הרב לא יהיה ניתן לעמוד בתשלומים בגינו", צוין במכתב, שיועד גם לראש מינהל הספורט עופר בוסתן וליועץ למנכ"ל משרד הספורט דודו מלכא. "על מנת שנבחרות ישראל יוכלו לקיים את פעילותן השוטפת, נבקשכם לאשר בדחיפות את מתקן האימונים ברמלה כשלוחה של וינגייט ולקבל תקציב מתאים להפעלתו".
הסיבה שלוחמי הטאקוונדו לא יכולים להתאמן בווינגייט היא שאין שם תנאים בסיסיים לפעילות תקנית. למשל, מזרן הג'ודו קשיח מדי ועלול לגרום לפציעות, וגם האופציה שניתנה להתאמן על משטחי החול של כדורעף החופים אינה מתאימה.
וכך, בזמן שאחד הענפים הצומחים בספורט הישראלי עומד להישאר ללא בית, יתר האיגודים נהנים מתקציבי אימונים חלומיים לעומת 0 השקלים של הטאקוונדו: שחייה (708 אלף שקל), כדורמים (558 אלף), התעמלות (420 אלף), ג'ודו (388 אלף), ראגבי (367 אלף) וסיוף (334 אלף). אם ענפים אחרים מתפנקים במחנות אימון יוקרתיים, איגוד הטאקוונדו נאלץ לקחת הלוואה של 125 אלף שקל מהוועד האולימפי, שאותה כבר הספיק להחזיר, במטרה לסבסד מחנה אימונים עבור עילוי כמו סמברג לקראת האולימפיאדה. יתרה מכך, ספורטאים ומאמנים רבים מוציאים כספים מכיסם הפרטי לטובת הטיסות והמלונות בעת שהם מייצגים את המדינה.
כבוד בעולם, זלזול בישראל
הטאקוונדו הישראלי חיזק את מעמדו הבינלאומי, והוא צפוי לארח את אליפות אירופה או את תחרות המיון לקראת פריז 2024, אבל מתברר שכבר אחרי ההצלחה בטוקיו, ראשי איגוד הטאקוונדו ניסו לקיים כאן טורניר. לשם כך הם ביקשו תקצוב ייעודי של 360 אלף שקל, אך משרד הספורט התנה את הסכמתו בהגעת כמות גדולה ולא ריאלית של ספורטאים מחו"ל נכון לתקופת הקורונה, ובסופו של דבר האירוע בוטל בשל היעדר תקציב.
בדקנו אילו תקציבים מקבלים מהמדינה הענפים האחרים לטובת אירוח תחרויות. הג'ודו, למשל, זכה ל־8.9 מיליון שקל, הספורט המוטורי - 7.2 מיליון, הכדורסל - 4.46 מיליון, הטניס וההתעמלות - 4 מיליון, האתלטיקה - 3.47 מיליון, הפוטבול - 1.311 מיליון והכדורעף - 611 אלף שקל.
גם אנשי המקצוע בענף מקופחים ביחס לקולגות. האיגוד, שרצה לשדרג את שכרו של אחד ממאמני הספורט המוערכים בישראל, יחיעם שרעבי, שהרוויח 14 אלף שקל ברוטו (כרבע מהשכר של אורן סמדג'ה, למשל) נתקל בקשיים - עד שהצליח לקושש סיוע מהוועד האולימפי ולשפר את תנאיו.
אבישג סמברג: "החלום שלי זה להיות אלופה אולימפית ואני עושה הכל בשביל להגשים אותו. לצערי התנאים שלנו לא מתאימים כדי להתאמן ברמה של ספורטאי אולימפי. זה מתחיל בציוד אימונים בסיסי שאין לנו באולם וממשיך במקלחות בלי מים חמים"
איגוד הטאקוונדו נותר אובד עצות בנוגע ליחס שהוא מקבל, ושנתיים לקראת פריז 2024 לא נראה שמשהו הולך להשתנות. כמדי שנה האיגודים השונים מסכמים על תקציב הכנות אולימפיות שנחתם מול מינהל הספורט. בשל השיפור באיכות לוחמי הטאקוונדו והמטרה לשלוח לאולימפיאדה הבאה ארבעה נציגים, לא כולל כישרון כמו אסף יסעור - שמסומן כמי שמסוגל לזכות במדליה היסטורית במשחקים הפראלימפיים - באיגוד ביקשו תקציב של 1.7 מיליון שקל. מדובר בסכום מינימלי שאמור לכסות הוצאות טיסה ושהייה במלונות בלבד, אלא שלתדהמת ראשי הענף ולמרות ההישגים בטוקיו ובחודשים האחרונים, היחידה לספורט הישגי אישרה להם רק כמחצית - 880 אלף שקל.
חובה לציין שהארד של סמברג בטוקיו לא הייתה הבלחה. היא הספיקה מאז לזכות במדליות זהב וכסף באליפויות אירופה, כאשר גם נמרוד קרביצקי, רבקה באייך ודנה אזרן עמדו על הפודיום בטורניר היבשתי. ויש דור המשך מבטיח שיצטרף בקרוב לסגל: דימה נגייב, מדליסט הארד מאליפות אירופה עד גיל 21 ששוחרר מהאיגוד הסרבי, וביאנה לאגר, שעלתה מרוסיה. המטרה, כאמור, היא להוציא לצרפת ארבעה נציגים, המקסימום האפשרי לכל מדינה - שני גברים ושתי נשים. אליהם יש להוסיף שני לוחמים פראלימפיים, יסעור ואדנאן מילאד, שממומנים רק באופן חלקי על ידי המדינה.
אחרי הדברים שהובאו כאן, אף אחד לא יופתע שהטאקוונדו קיבל את אחד מתקציבי ההכנות הנמוכים ביותר לקראת טוקיו, כאשר בשנה האולימפית (2021) תוקצב ב־385 אלף שקל בלבד. בסופו של דבר, גם בלי גב כלכלי הולם, הצליח הענף לייצר מדליה היסטורית.
במהלך שלוש שנות ההכנה למשחקים בטוקיו עמד התקציב הכולל של הטאקוונדו על 1.1 מיליון שקל, בעוד ענפים מובילים אחרים זכו לפי שבעה (!) בתקופה המקבילה. הג'ודו קיבל 2.246 מיליון שקל (7.6 מיליון שקל בשלוש שנים), השייט - 2.194 מיליון והשחייה - 1.887 מיליון. הענף האולימפי שהפך להישגי ביותר הוא כמובן ההתעמלות, שתקציב ההכנות שלו בשנת המשחקים עמד על 2.078 מיליון שקל. אבל קחו את הסיוף, שאפילו לא שלח נציגים לטוקיו וזכה בשנה האולימפית לתקציב כמעט כפול מהטאקוונדו, 612 אלף שקל. אפילו הבדמינטון (449 אלף שקל), הכדורסל 3 על 3 (388 אלף שקל) וההחלקה על קרח (845 אלף שקל) נהנו מסכומים גבוהים יותר. אם זה לא מספיק, ישנם ענפים לא־אולימפיים עם תקציבים עדיפים: ג'יו ג'יטסו (656 אלף שקל), קיק־בוקס (454 אלף) וסקי מים (404 אלף).
התקציב השוטף של איגוד הטאקוונדו בשנה החולפת, שהייתה כאמור הישגית במיוחד, עמד על 1.490 מיליון שקל בלבד. אליו יש להוסיף 900 אלף שקל בשל היותו ענף מועדף ותקציב הכנות אולימפיות שבזכות הזכייה במדליה אולימפית גדל ל־470 אלף שקל, אבל יתר ההכנסות מגיעות מגופים פרטיים.
חיים על הלוואות
ואיך ייראה תקציב הטאקוונדו ב־2022? 1.57 מיליון שקל (תוספת של 80 אלף שקל בלבד): 1.25 מיליון כהיותו ענף מועדף (כאמור, גדל ב־250 אלף שקל בשל הזכייה במדליה האולימפית), 880 אלף שקל תקציב הכנות (שלא מספיק לאור הזינוק בפעילות ובמספר הספורטאים) ועזרה של הוועד אולימפי בעלות שכרו של המאמן שרעבי (100 אלף שקל).
הנבחרת הישראלית הייתה היחידה שהגיעה לטוקיו ללא ציוד אלקטרוני בסיסי. רק לאחרונה קיבל האיגוד הלוואה של 150 אלף שקל מהוועד האולימפי לצורך זה, מחצית מהסכום הנדרש. ייתכן כי תיעשה פנייה לקרן המתקנים לטובת מימון, כשעלות זירה אלקטרונית עומדת על כ־70 אלף שקל.
יחיעם שרעבי: "אני מצפה שנקבל לכל הפחות את התקציבים שדרושים לקיום ההכנה המקצועית שבנינו. מעבר לזה, אם לא יהיה תקציב למתקן האימונים, ההשלכות המיידיות יהיו עצירת פעילות הנבחרות. שנתיים לפני אולימפיאדת פריז זו מכת מוות"
וזה לא הכל. מתברר שבמסגרת תוכנית מאמנים של מינהל הספורט אמור היה לעבור תקציב ייעודי לאגודות, אלא שהטאקוונדו לא קיבל אפילו שקל, והאיגוד הגיש ערעור שעצר את המשך המיזם. ומה לגבי השכר של סמברג, אחת הספורטאיות הבכירות בישראל? כחברת סגל הזהב היא מקבלת 8,500 שקל בחודש ו־1,000 שקל נוספים מהאיגוד. כדי לממן לעצמה סכומים שיעזרו לה להתכונן כראוי לפריז היא נעזרת בספונסרים שגייסה.
שוחחנו עם הדמויות הבולטות בענף, שהתייחסו לתחקיר. "יש לנו סגל ספורטאים מעולה לקראת פריז 2024, אנחנו גדלים ומתמקצעים והמטרה הברורה היא מדליה בפריז", אמר שרעבי, אבל באותה נשימה ציין: "אני מצפה שנקבל לכל הפחות את התקציבים שדרושים לקיום ההכנה המקצועית שבנינו. מעבר לזה, אם לא יהיה תקציב למתקן האימונים, ההשלכות המיידיות יהיו עצירת פעילות הנבחרות. שנתיים לפני אולימפיאדת פריז זו מכת מוות. אני לא מבין למה צריך להתחנן לקבל תקציב להפעלת מתקן אימונים וליציאה לטיסות לתחרויות בחו"ל לספורטאים שהוכיחו שהם מועמדים למדליה אולימפית".
גם סמברג נשמעה נסערת: "החלום שלי זה להיות אלופה אולימפית ואני עושה הכל בשביל להגשים אותו. לצערי התנאים שלנו לא מתאימים כדי להתאמן ברמה של ספורטאי אולימפי. זה מתחיל בציוד אימונים בסיסי שאין לנו באולם וממשיך במקלחות בלי מים חמים".
המנכ"לית שמידע תקפה: "אחרי שהוכחנו בכל תחרות בשנתיים האחרונות שאנחנו אחד הענפים המצליחים בישראל, זה אבסורד שהתקציבים שלנו לא מאפשרים אפילו קיום תוכנית מקצועית בסיסית לסגל האולימפי. מדובר בתחרויות ובמחנות אימונים, זה אמור להיות הכי אלמנטרי לספורטאי, ואני כבר לא מדברת על ציוד חבישה או מגן לאימונים. איך אפשר לצפות למדליות בפריז ומצד שני להגביל את התוכנית המקצועית?"
שמידע המשיכה: "לגבי האולם ברמלה זה בכלל בלתי נתפס. אם הייתי אומרת לקולגות שלי בעולם שאני נאבקת על תקציב עבור מתקן אימונים למדליסטים אולימפיים ושהתקציב לתחרויות מספיק רק לחצי שנה, הם לא היו מאמינים לי".
משרד התרבות והספורט: "תקציב הטאקוונדו גדל ביותר מפי 2"
תגובת משרד התרבות והספורט: "המשרד רואה חשיבות רבה בהשקעה לטווח ארוך באיגודים בעלי הישגים אולימפיים ובענפים מתפתחים כגון הטאקוונדו".
על האולם ברמלה: "המתקן של איגוד הטאקוונדו אינו מוכר כמתקן אולימפי שניתן לתמוך בו בגין שעות שימוש של ספורטאים אולימפיים. המשרד ידון בהכרה במתקן זה כמתקן אולימפי ובכל מקרה - אם וכאשר יאושר - ניתן יהיה לתמוך בו החל מ־2023".
על ההכנות האולימפיות: "תקציב ההכנות האולימפיות לטובת הטאקוונדו גדל ביותר מפי 2 ביחס לשנת 2021. ההכנות נקבעות על פי מספר הספורטאים הבכירים הקיימים בענף. התקציב הוא בהתאם למספר הספורטאים הבכירים באיגוד אשר אמורים להתכונן לאולימפיאדת פריז 2024".
על הטורניר הבינלאומי שבוטל: "איגוד הטאקוונדו החליט לבטל את האליפות הבינלאומית בנובמבר האחרון, עקב החשש מאי־הגעה של ספורטאים בינלאומיים לארץ בשל הקורונה. התקציב עמד לרשותם ולא מומש. המשרד אישר לאיגוד כ־450 אלף שקל למימוש כבר עתה על פי הנהלים".
