מתישהו בשבוע האחרון הפכה מכבי ת"א מהמועדון הרציני והמסודר בישראל לאופרת סבון זולה שאף קו עלילה הוא לא מתחת לכבודה, משל התסריטאי שמכתיב לאורך השנים את קורותיה של בית"ר ירושלים התבלבל ושלח את תקציר הפרקים הבאים לקריית שלום. המאמן? התפטר והחמיץ משחק, ואז שוכנע לחזור בו; המועדון? הוציא צווי הרחקה לעשרות אוהדים והכריז מלחמה על היתר בדמות הדרישה מיושבי יציע שלם להצגת תעודת זהות בכניסה; הקבוצה? חטפה שער ממ.ס אשדוד בדקה ה־90 לפני שהשוותה וכמעט השלימה מהפך.
לאלופה כנראה נמאס לשחק מול כל היתר, אז היא התחילה לשחק נגד עצמה. הבעיה היחידה כשמשחקים נגד עצמך היא שבאופן אבסורדי למרות שרק אתה ועצמך נמצאים שם, לא אתה ולא עצמך יכולים לנצח. רק להפסיד.
ז'רקו לאזטיץ' הוא מאמן מת מהלך. מה שעמד אתמול על הקווים היה צל שהטיל בן אדם, ולא מה שנמצא שם בדרך כלל – בן אדם שמטיל צל. זה מהלך שאפשר להתחרט עליו אבל אי־אפשר לחזור ממנו. הוא עדיין מאמן את מכבי ת"א, מעביר אימונים וקובע את ההרכב, אבל מומלץ שלא להתרגל. לפני שלאזטיץ' חזר בו מכוונתו להתפטר, הוא היה קורבן שמעורר אמפתיה גדולה יותר מכפי שעורר כמאמן. במובן מסוים, זה היה הסוף הטוב ביותר שהוא יכול היה להשיג. ברגע שלאזטיץ' חזר, הוא חדל להיות קורבן ושב להיות מאמן, תפקיד שהוא מגלם קצת פחות טוב. כשיעזוב, זה כבר לא יהיה כקורבן אלא כאשם.
אסור לבלבל את החזרה שלו עם הבעת אמון ארוכת טווח. לאזטיץ' הוא חפץ באירוע גדול יותר. על הפרק רמת ההשפעה של הקהל על הנעשה במכבי ת"א ושאלה פילוסופית כמעט – למי העסק הזה שייך, לאוהביו או מממנו. לאזטיץ' שוכנע להישאר, אבל מכבי לא מסונדלת אליו – ה"תחזיקו אותי" שלו לא איפס את זיכרון שתי השישיות, או את האופן שבו הקהל תופש את גוף העבודה שלו. אפילו להפך, מצבו של לאזטיץ' הורע, כי לצד הביקורת על התנהלות המועדון הוא נתפש כמי שבשמו הוצת כל הבלגן הזה. עוד שניים־שלושה משחקים לא טובים והוא ילך, אבל הפעם כמו שאלוהים וגולדהאר התכוונו שיהיה – בהוראתו של הבעלים, ולא בתגובה לקפריזה של אוהדים חמומי מוח.
כאשר עידו שחר הורחק אתמול בדקה ה־55, הוא השאיר מאחור עשרה שחקנים מתחת לכל ביקורת. חמש דקות לאחר מכן, זה היה 0:2 למכבי ת"א. קסם. כך השחקנים שלה הגיבו למצב קיצון – בהתעלות. דחפו אותם לקיר, והם דחפו את הקיר חזק יותר. ביום ראשון, בטרנר, ממתין הקיר הכי חזק בכדורגל הישראלי. למזלה של מכבי, הרבה לפני מאמן, כדורגל הוא קודם כל משחק של שחקנים.
הדגל הלבן של הפועל ת"א
בדקה ה־50 של המשחק שלשום בסמי עופר קרה להפועל ת"א מה שקרה לרבות לפניה - מכבי חיפה כבשה מולה בפנדל. זו לא גאווה מיוחדת בימינו, לספוג ממכבי חיפה, אבל גם לא בושה גדולה אם הדבר קורה מ־11 מטרים. זה אמנם היה פנדל די מטופש, אבל רועי אלקוקין לא צריך להלקות את עצמו - זה קרה לטובים ואחראים ממנו; למ.ס אשדוד זה קרה שלוש פעמים במשחק, לבני־סכנין פעמיים, וכך גם למכבי ת"א, בני־ריינה, מכבי נתניה והפועל ירושלים. קבוצה שלא מקבלת גול מפנדל נגד מכבי חיפה זוכה למענק מהמינהלת. הפועל ת"א תסתדר בלעדיו.
אלו גם לא היו חדשות מסעירות שמכבי חיפה, קבוצה שלא ניצחה מאז המחזור השלישי, עלתה ליתרון. מתוך שמונת המשחקים הרצופים שבהם לא ניצחה, היא הובילה בחמישה. פעמיים הוליכה ביתרון של שני שערים. מול סכנין איבדה יתרון פעמיים באותה מחצית. לחטוף שער ממכבי חיפה זה לא סוף הסיפור. הרבה פעמים, זו רק ההתחלה. מי שאמורה להישבר משער של מכבי חיפה זו לא היריבה, אלא מכבי חיפה. מול הפועל פ"ת היא לא כבשה רק כדי שלא תצטרך לספוג את השוויון פעם נוספת. היא כל כך לחוצה, כל כך בטראומה, שלפעמים היא חוטפת את השער השני אפילו לפני שחטפה את הראשון. צריך רק להקפיד להישאר בסביבה, ודברים קורים. אסור לאדם להתייאש משני דברים - מהרחמים, וממכבי חיפה.
ה־1:0 כל כך הימם את הפועל ת"א, שהיא הפסיקה לשחק וספגה את השני. במפגש עם הדגל הלבן הכי גדול בליגה, הפועל ת"א הניפה בעצמה דגל לבן. שני שחקנים שיכולים לעשות גול מכלום, ונחוצים במיוחד מול קבוצה שמסוגלת לספוג גול מכלום, יש לה - לויזוס לויזו וסתיו טוריאל. הראשון יצא בדקה ה־59, השני בדקה ה־77. כשהשער המצמק נכבש באופן מקרי אך לחלוטין צפוי בדקה ה־87, כל מה שהיה להפועל לשלוח על מכבי חיפה הלחוצה והמבוהלת, שמתה מפחד מהמחשבה שהנה זה עוד פעם קורה לה, הם עומרי לוי, חלוץ קבוצת הנוער, ועומרי אלטמן. אם מכבי חיפה הייתה מאמינה במכבי חיפה כמו שהפועל ת"א האמינה בה, היא הייתה רצה לאליפות.
השערורייה של מכבי נתניה
ז'וסלן טאבי מהפועל פ"ת מהיר כמו הרוח, אבל לדבר עליו רק בהקשר של המהירות יעשה לו עוול. כשמתארים את יוסיין בולט אומרים "מהיר", וזה מספיק. טאבי, עם כל הכבוד, לא יכול רק לרוץ מהר. זה לא יספיק. הוא צריך לקחת איתו משהו כשהוא רץ. את הכדור, חפץ שאילופו מצריך תשומת לב שלרוב לא מתקשרת למהירות.
השער שכבש מול הפועל באר־שבע הוא אחד היפים שהובקעו העונה, מופת של עשה זאת בעצמך שמשלב שלוש התמחויות שדי היה בכל אחת מהן לבדה כדי לסדר קריירה בליגת העל - התנועה לעומק, ההשתלטות על הכדור הארוך, והדריבל שהותיר את ניב אליאסי הרחק מאחור. קבוצה שיש לה שלושה שחקנים שמסוגלים לעשות את כל זה, היא ברת מזל. להפועל פ"ת יש אחד שעושה את שלושתם. טאבי מוליך את ליגת העל בדריבלים, וזה אפילו לא קרוב, אבל לא רק - הוא מוליך את ליגת העל גם בשערוריות. איזו שערורייה בדיוק? זו של מכבי נתניה, כמובן, שזו כבר עונה שנייה שטאבי שייך לה אבל את הסיבה להאמין באלוהים הוא נותן לאוהדים אחרים. כסף, והרבה, ייצא לה מזה, אבל כדורגל הוא לא רק השורה התחתונה בחשבון הבנק - אלו החוויות שאספנו בדרך.
פורסם לראשונה: 01:30, 04.12.25
