יש כמה הנחות ברורות לגבי נבחרת הכדורגל של גרמניה. מדובר בנבחרת טובה, לא מאוזנת, בדרג השני של עולם הכדורגל מאחורי ארגנטינה, ספרד וצרפת. יש לה חוליית קישור מעולה ומאוזנת שהגיל הממוצע שלה עומד על 21.5, ממוצע גיל שמבטיח לגרמניה נבחרת תחרותית לעשור הקרוב, אבל גם מבטיח נבחרת קצת נאיבית וחסרת ניסיון, כזאת שתתקשה להתעלות על עצמה בשלושה או ארבעה משחקי הכרעה רצופים.
משחקי ההכנה האחרונים נגד שווייץ וגאנה הוכיחו עוד דבר מדאיג מבחינת הגרמנים: הנבחרת הזו תצטרך להבקיע המון (בעיה בפני עצמה בגלל שלגרמניה אין מספר תשע קלאסי). שתי הנבחרות הבינוניות הללו הגיעו למצבים בקלות וגם כבשו נגד הגנה גרמנית מחוררת ונרפית. אנטוניו רודיגר כבר מעבר לשיאו ויונתן טאה כבר לא לעולם לא יגיע לשיא. אבל הבעיה העיקרית נמצאת מאחוריהם.
גרמניה תמיד הייתה מדינת ציר בכדורגל: שוער-בלם אחורי-קשר אחורי-קשר קדמי-חלוץ מרכזי. אבל הכל התחיל בשוער. התקופות הכי גרועות בכדורגל הנבחרות הגרמני, בסוף שנות ה־90, קרו ללא שוערים גרמנים דומיננטיים והן הסתיימו כשאוליבר קאן הפך לשוער ראשון. הרשימה של השוערים הגרמנים היא מהמרשימות בהיסטוריה: ספ מאייר, טוני שומכר, קאן, מארק־אנדרה טר שטגן.
אבל גרמניה יוצאת לטורניר בצפון אמריקה עם בעיית שוער. אין שם מנהיג, אחד שההגנה סומכת עליו שיכוון אותה ויציל אותה כשהיא נכשלת. שזה נתון קצת מוזר בהתחשב בעובדה שהשוער הכי גדול בתולדותיה של גרמניה, השוער הראשון של באיירן מינכן (הקבוצה הכי טובה באירופה השנה), וכנראה השוער הכי טוב בעולם (תנו לי שוער אחד יותר טוב ממנו), עדיין פעיל.
מנואל נוייר חגג בשבוע שעבר יום הולדת 40. הוא פרש מהנבחרת לפני שנתיים, אבל הצל שלו לא נתן לאף שוער אחר לגדול. אם היה נפלט דג זהב לאחד מחופי גרמניה ומבקש מהאזרחים שלה משאלה, "שמנואל יהיה בסגל לאליפות העולם" הייתה לבטח בצמרת הרשימה.
לעצור את ויניסיוס ואמבאפה
אפשר לדבר על נוייר במונחים ספורטיביים. על האתלטיות, הגמישות, משחק הרגל שהוא טיפח עם השנים, על המנהיגות, המיקום, ההצלות, מבנה הגוף האידיאלי לשוער, האינסטינקטים. כל הדברים הללו מכניסים את נוייר לכל ויכוח של "מי חמשת השוערים הגדולים בתולדות הכדורגל העולמי". אבל מה שמבחינתי היה הערך המוסף של נוייר היה הנפח הפסיכולוגי שלו. חלוצים עולמיים ששמים עשרות גולים ממצבים דומים מול כל שוער אחר, קיבלו רעידות בברכיים מול נוייר. הוא גרם למתקיף לפקפק בעצמו, והוא גרם למתקיף להבין שהוא חייב להיות יותר מדויק נגדו. הכי מדויק. על המילימטר. אני רוצה לכתוב שנוייר היה מטיל עליהם כישוף, אבל לא היה שום דבר מאגי אצלו. זה הכל היה עבודה קשה ואימונים, והעבודה הזו, בין היתר, הטילה אימה. תנו לגונסאלו היגואין את המצב של אחד מול אחד שהיה לו בגמר הגביע העולמי ב־2014 עוד מאה פעמים. בתשעים ותשעה מהמצבים הכדור היה מנשק את הרשת.
4 צפייה בגלריה
דמות ראשית בהתמודדות מול ריאל. נוייר מול ויניסיוס
(צילום: Alexander Hassenstein/Getty Images)
נוייר יהיה אחד הדמויות הראשיות בדו־קרב נגד ריאל מדריד ברבע גמר גביע האלופות. על הכתפיים שלו תועמס האחריות לעצור סופרסטארים בינלאומיים ומבקיעי צמרת כמו אמבאפה ו־ויניסיוס, בין היתר. העובדה שנוייר הוא אחד השחקנים הכי חשובים במשחק הזה ובשלבים הללו מצביעה גם על אורך הקריירה המרשים שלו: החוויה הראשונה שלו מהמפעל קרתה ב־2004 כשהיה נער מביא כדורים בגמר בין מונאקו לפורטו.
שנתיים לאחר מכן הוא כבר עמד בשער של שאלקה, שם את הרגליים שלו על קו השער של הנבחרת הגרמנית (וחכר אותה באופן פרטי לעצמו לעשור וחצי), עבר לבאיירן, זכה בשני גביעי צ'מפיונס, גביע עולמי אחד, השוער הכי טוב בעולם חמש פעמים, 12 פעמים אליפות גרמניה, שש פעמים גביע גרמני, ועוד גביעים פה ושם. אבל כאמור, נוייר הוא לא שוער של סטטיסטיקות.
מפלצת פסיכולוגית
נוייר הוא מפלצת פסיכולוגית, לא רק נגד חלוצי היריב, אלא כדוגמא ליכולת של הכדורגל הגרמני לא להישבר, לחזור מכל מצב, להגיד להזדמנות ששום דבר לא נגמר עד שהשופט שרק לסיום. תחשבו על גמר האלופות מ־2012: באיירן שיחקה במגרש הביתי נגד צ'לסי, הבקיעה שער בדקה ה־83, ספגה אחרי חמש דקות, והפסידה בפנדלים אחרי שכבר הובילה. שחקני באיירן המשיכו לשכב דקות ארוכות על הדשא לפני שעלו לקבל את מדלית התנחומים המוכספת. נוייר היה אחד מהשחקנים הראשונים שקמו, והתחילו לעודד את השחקנים האחרים.
שנה לאחר מכן, בוומבלי נגד בורוסיה דורטמונד של יורגן קלופ (ששנה לפני זכתה בדאבל הגרמני), באיירן ניצחה 1:2 משער של אריאן רובן בדקה ה־89. "מנואל השאיר אותנו במשחק במחצית הראשונה", אמר הקפטן פיליפ להאם לאחר המשחק. "עליתי למשחק הזה עם תודעה אחת ברורה", אמר נוייר כמה שנים אחריו, "אסור לנו להפסיד את המשחק הזה, אסור ולכן לא נפסיד אותו". ב־2020 הוא כבר הניף את הגביע כקפטן הקבוצה.
ג'אנלואיג'י בופון, עוד אגדת שוערים שכיכב בקבוצות ובנבחרת הלאומית גם אחרי גיל 40, שלח ברכת יום הולדת חמה ל"גראנדה מנואל" ב־27 במארס. הערב יהיה המשחק הראשון של נוייר באלופות בעשור החמישי לחייו. הוא דמות מיתולוגית: לעתים נדמה שהוא עמד בשער של הנבחרת הגרמנית גם כשזכתה באליפות העולם ב־74, לרוב נדמה שיש לו עדיין יכולות פיזיות ואתלטיות של נער.
הוא יעלה היום למגרש כשלצידו בהרכב שחקן (לנארט קארל) שטרם נולד כשנוייר עשה את הופעת הבכורה שלו בבונדסליגה. הוא עדיין צריך להוכיח, הוא עדיין מאוכזב כשהוא לא משובץ בהרכב הראשון, הוא עדיין רק רוצה להשתפר כל יום. ואנחנו מדברים פה על שוער שהזיז את קו השער 20 מטר קדימה.
כמו כריסטיאנו רונאלדו (41), נוייר הוא על־זמני. איך ממלאים את מקומו של העל־זמני על קו השער?
