מציאות לחוד: "יש הרבה פוטנציאל לשינויים. עשינו עבודה טובה בהכנה לכל האפשרויות שעומדות בפנינו. אנחנו ערוכים לכל תרחיש, וחשים ביטחון בנוגע לבניית הסגל לעונה הבאה". כך נשמע רק לפני שמונה חודשים מיץ' גולדהאר, באחד מביקוריו הנדירים בישראל, מיד לאחר הזכייה של מכבי ת"א באליפות. אלא שאז הגיע מבחן התוצאה, וההצהרות התנצפו לאנשי המועדון בפנים. הצהובים כבר חוו משברים בעידן המיליארדר הקנדי, אבל פה מדובר בקריסת מערכות, כשהפעם גם הבוס הגדול לא חף מאחריות.
אם גולדהאר עוד העניק גיבוי לז'רקו לאזטיץ' אחרי השישיות המשפילות שספגה הקבוצה מבית"ר ירושלים וליון וגם לאחר הרביעייה ממכבי חיפה – ההפסד בדרבי לראשונה אחרי 12 שנה כבר היה יותר מדי עבור הבוס. החסינות שהעניק למאמן הסרבי בעקבות ירי הזיקוק לעבר ביתו הוסרה, וכך תם עידן לאזטיץ' במכבי ת"א – יש שיגידו מאוחר מדי.
אז מה התחיל את כדור השלג המתגלגל, ומיהם "גיבורי" אחד המשברים הגדולים של האימפריה הצהובה בעשורים האחרונים?
רחוק מהעין, רחוק מהלב: לא בכדי קיבל גולדהאר את הכינוי "סליפי מיץ'" בפי האוהדים. אמנם רק העונה העזו לערער בפומבי על מעמדו, אך מדובר בדפוס ניהולי מוכר במועדון: ניהול מרחוק, שבצמתים הדורשים קבלת החלטות מהירה מתאפיין בתגובה איטית במיוחד. גולדהאר הוא מקבל ההחלטות היחיד, בעוד שדרת הפקידים בסניף הישראלי בקריית־שלום מבצעת את ההנחיות. כך היה גם בצומת ההחלטה על פיטוריו של לאזטיץ'. לאחר שהסרבי כבר התפטר בעצמו בעקבות ירי הזיקוקים לעבר ביתו, הבעלים שיכנע אותו להישאר – בעיקר משיקול תדמיתי – החלטה שהובילה לקריסה עמוקה עוד יותר על הדשא.
גולדהאר ממשיך להעמיד את התקציב הגבוה בליגה, אך המועדון, על הערכים שחרט על דגלו, כשל מקצועית וגם בחינוך חלק מהקהל שלו. גורמים המעורים בפרטים מספרים כי הבעלים הפחית עוד יותר את רמת המעורבות בעונה הנוכחית, ולכן ההערכה היא שאם תונח בפניו הצעה ראויה לרכישת המועדון – הוא עשוי להיענות לה. ייתכן שהפרידה, אם תתרחש, תיעשה בהדרגתיות, בדומה להעברת המושכות של יעקב שחר במכבי חיפה, תוך ליווי מסודר. ברור כי הקנדי לא יפקיר את מכבי ת"א, אך כבר בימים הקרובים ניתן יהיה לבחון את מידת החשק שלו להמשיך דרך הצעדים שיינקטו.
מהפכה אל הפחת: גולדהאר כבר ביצע העונה מיני־מהפכה עם הנחתתו של איש אמונו ג'ק אנגלידיס בארץ כמנכ"ל על חשבונו של בן מנספורד ששונמך למנהל מקצועי – מסלול שמוכר היטב במועדון כסימון הדרך החוצה. כפי שפורסם ב"ידיעות אחרונות" וב־ynet, מנספורד ודומיניק פרייס צפויים לעזוב לכל המאוחר עם סיום העונה, ואולי אף לפני כן.
במציאות, ולא רק בהצהרות, היה מדובר בקיץ קר במיוחד, וגם חלון החורף לא שינה את התמונה. מצד אחד עזבו שחקנים כמו דור תורג'מן, ווסלי פטאצ'י, גבי קניקובסקי, סתיו למקין, עידן נחמיאס, ערן זהבי, יוריס ואן אובריים ונמניה סטואיץ'. מנגד, אלו החלופות שהונחתו: קרווין אנדרדה, נועם בן־הרוש, איתי בן־חמו, יואב ג'ראפי, דני גרופר, הייטור, הליו וארלה, בן לדרמן, איתמר נוי, יון ניקולאסקו ועלי קמארה. התוצאה היא קבוצה שאיבדה איזון ונחלשה כמעט בכל החלטה מקצועית שהתקבלה בשיתוף עם לאזטיץ'.
5 צפייה בגלריה
חלק משחקני הרכש החדש שמתקשים למלא את מקומם של העוזבים. אנדרדה
(צילום: Action Images via Reuters/Andrew Couldridge)
גם אנגלידיס שותף לכישלון, אך הוא נחשב לדמות מוערכת על ידי גולדהאר וצפוי לשרוד את החריש העמוק. אזכור מועמדותו של זהבי, שצפוי להתחיל קורס מנהלים מקצועיים של אופ"א בעוד שבועיים, כבר לעונה הנוכחית, הוא לא יותר מספין שנועד להרגיע את הקהל.
ירידת ערך: לאזטיץ' אמנם הביא אליפות, אך בעיני האוהדים הוא פתח את העונה כברווז צולע, בעיקר בשל חוסר ההנאה מהכדורגל שהציגה תחתיו הקבוצה ובעיקר בגלל היחס כלפי הכוכב הגדול זהבי – מי שהיה בסופו של דבר גורם מרכזי בזכייה בתואר. גולדהאר גיבה את המאמן בכל צומת, אך התוצאות האחרונות והכדורגל הנרפה הכריעו. הסרבי ניסה לייצר הפרדה בין הכישלון בשלב הבתים של הליגה האירופית לבין הליגה, אך בפועל היה זה המשך ישיר לאותה יכולת.
במכבי ת"א חששו שלאזטיץ' מחק שחקנים: יון ניקולאסקו, שהובא כמענה לעזיבת זהבי ותורג'מן בעלות של 1.6 מיליון יורו, לא נספר. גם זרים יקרים כמו וארלה ואנדרדה, שכל אחד מהם נרכש בכ־1.8 מיליון יורו, לא השתלבו תחתיו. הביקורת על ניהול המשחק הלכה וגברה, הסרבי לא ניצח באף משחק מול הגדולות העונה, והלחץ מצד האוהדים התעצם עד קו פרשת המים של הדרבי. במועדון מינו זמנית את מאמן הנוער דן רומן, וגולדהאר הצהיר כי הוא מעדיף להמשיך בקו של מאמנים זרים, אך גם מועמדותו של מאמן הפועל פ"ת עומר פרץ נבחנת.
ניו־מכביזם: תחלופת השחקנים הגדולה בקריית־שלום, לצד מחסור בחלופות איכותיות, לא רק שפגעה ברמה המקצועית, היא בעיקר חיסלה את מרכיב המנהיגות. ריק גדול נותר בקיץ, והוא בא לידי ביטוי בפן המנטלי. הדרבי הוא רק אחד הסממנים לכך – ה"ניו־מכביזם" התבטא בשישייה מול בית"ר ירושלים, ברביעייה היסטורית מול מכבי חיפה ובהשפלות חוזרות באירופה – התפרקות טוטאלית שלא זכורה כמותה באימפריה הצהובה.
עזיבתם של דמויות מפתח כמו שרן ייני, שלא השתלב בתפקיד במועדון, זהבי בקיץ האחרון, ואף זרים דוגמת סטואיץ', הותירה חלל משמעותי. גם ניסיונות לאתר את המילסון והפטאצ'י הבאים כשלו, והמדיניות של צירוף שחקנים בולטים מקבוצות בינוניות כמו יואב ג'ראפי ששב בינתיים להפועל חיפה, איתמר נוי, נועם בן־הרוש, בן לדרמן ואלעד מדמון בקיץ שעבר – לא הוכיחה את עצמה. עלי קמארה והייטור מאכזבים, והעוגנים מהעונה שעברה – איסוף סיסוקו, רוי רביבו וטייריס אסאנטה – מספיקים רק כדי לייצר קבוצה ששווה כיום מקומות 3־5 בליגה. וכשדור פרץ מקבל הצעה של 300 אלף יורו ואינו מגיב, רז שלמה לא פוגע, ועידו שחר עם תשעה שערים בעונת שיא יושב על הספסל בדרבי – לא פלא שהפועל ת"א קרובה לעקוף את מכבי ת"א בטבלה.
שורפים את המועדון: מיד לאחר פיצוץ הדרבי מיהר מנספורד לחייך למצלמות, כדי לטעון כי להפועל ת"א מגיע הפסד טכני ועל מנת לברך את הקהל, ש"גדל והתחנך על ערכי מכבי ת"א". בומרנג? קארמה? כל אחד יבחר את ההגדרה שלו למה שעבר על המועדון מאז. זה רק מוכיח שבעיתות הצלחה הקהל מושפע ומאופק יותר, אך כשהמערכת מתחילה לקרוס, האמוציות משתלטות.
