כל חיי אני מחכה לראות את נבחרת ישראל במונדיאל. גדלתי על הסיפורים ממקסיקו 1970, על ההתרגשות הלאומית ועל השער ההיסטורי של מוטל'ה שפיגלר. אבל כמו רוב אוהדי הכדורגל בישראל, מעולם לא זכיתי לראות את הנבחרת שלנו על הבמה הגדולה ביותר.
בכל קמפיין מחדש אנחנו מתחילים עם תקווה. יש דור מוכשר, יש שחקנים באירופה, יש מאמן חדש או הגרלה שנראית סבירה. ואז, כשהחלום מתרחק, חוזר גם התירוץ המוכר ביותר בכדורגל הישראלי: "אם היינו עדיין באסיה, כבר מזמן היינו עולים למונדיאל".
בעיניי, הגיע הזמן להפסיק לספר לעצמנו את הסיפור הזה. אסיה של היום אינה אסיה שנבחרת ישראל הכירה לפני עשרות שנים. הכדורגל האסייתי התקדם בקצב אדיר. נבחרת יפן הפכה לנבחרת שמייצרת שחקנים לליגות הבכירות בעולם ומגיעה באופן קבוע לטורנירים הגדולים. נבחרת דרום קוריאה כבר מזמן אינה אורחת במונדיאלים. נבחרת אוסטרליה, המשחקת במסגרת האסייתית, הפכה למשתתפת קבועה בגביע העולם. גם נבחרת ערב הסעודית ונבחרת קטאר השקיעו לאורך שנים בתשתיות, במחלקות נוער ובפיתוח שחקנים.
מי שחושב שישראל הייתה "מטיילת" למונדיאל דרך אסיה פשוט מתעלם מהמציאות. ולא רק באסיה. מספיק להסתכל על מדינות אחרות כדי להבין שהבעיה אינה גודל האוכלוסייה או המיקום הגיאוגרפי. נבחרת מרוקו הפכה לאחת הנבחרות המוערכות בעולם בזכות עבודה ארוכת שנים. נבחרת מצרים מחזיקה ליגה חזקה ומועדונים שמתחרים באופן קבוע ברמות הגבוהות של אפריקה. אפילו נבחרת ירדן, למרות שלא הפכה למעצמה, מציגה בשנים האחרונות התקדמות ברורה בזכות השקעה בדור הצעיר.
המשותף לכולן הוא שהן הפסיקו לחפש תירוצים והתחילו לבנות דרך. וכאן בדיוק נמצאת הבעיה של הכדורגל הישראלי. אנחנו עדיין מחפשים קיצורי דרך. מחליפים מאמנים, מחפשים אשמים, מתווכחים על שיטות משחק ועל מערכים, אבל נמנעים מלגעת בשאלה החשובה באמת: איזה כדורגלן אנחנו מגדלים?
הכדורגלן הישראלי של העתיד חייב להיות מקצוען לפני שהוא כוכב. הוא חייב להבין שכישרון הוא רק נקודת פתיחה. מקצוענות נמדדת במשמעת, באימונים, בתזונה, בהשקעה ובהתמדה. מדינות קטנות כמו נבחרת כף ורדה הוכיחו שגם בלי משאבים אינסופיים אפשר לבנות זהות מקצועית ולהתקדם בזכות עבודה נכונה.
האחד והיחיד. מוטל'ה שפיגלר
(צילום: יאיר שגיא )
לישראל לא חסר כישרון. גם לא חסרים אוהדים, מתקנים או אהבה למשחק. מה שחסר הוא תהליך ארוך טווח שייצר דור של מקצוענים ולא דור שמסתפק בפוטנציאל.
לנבחרת ישראל יש מקום במונדיאל. לא בגלל שמגיע לנו, אלא בגלל שיש לנו את היכולת להגיע לשם. אבל הדרך לשם לא עוברת דרך נוסטלגיה, תירוצים או געגועים לאסיה. היא עוברת דרך שינוי אמיתי בתרבות הכדורגל שלנו.
מאז השער של שפיגלר במקסיקו 1970 חלפו יותר מחמישה עשורים. הגיע הזמן להפסיק לדבר על מה היה אילו, ולהתחיל לבנות את מה שיכול להיות. ביום שבו הכדורגל הישראלי יבחר במקצוענות על פני תירוצים, המונדיאל יפסיק להיות חלום רחוק ויהפוך למטרה אמיתית.
גם אתם רוצים להיות פרשנים? איך זה עובד? פשוט מאוד: כותבים ושולחים בגוף המייל או בקובץ Word לכתובת: kick@ynet.co.il, בצירוף שם מלא. אורך הטקסט הרצוי: 250–800 מילים. אין לצרף תמונות, טבלאות או גרפים. אם הטקסט מתייחס לאירוע עתידי – שלחו אותו מספר ימים מראש.
