שמונה משחקים רצופים ללא ניצחון, כולל ארבעה משחקים שבהם מכבי חיפה איבדה נקודות החל מהדקה התשעים ומעלה. בקבוצה מהכרמל רק חיכו לשינוי שנראה כי ברק בכר לא מצליח לייצר בקדנציה השלישית שלו. בסוף דווקא שינוי לא צפוי בהרכב, שנבע מחוסר כשירות והרחקה, הוא זה שנתן מעט חיים מחדש.
מיכאל אוחנה, ינון פיינגזיכט וגיא מלמד. שני שחקנים שכולם כבר סימנו כגמורים, ואיתם ילד מהנוער. אוחנה עבר כמעט כל פציעה אפשרית, מלמד היה מלך השערים של העונה שעברה אבל בקושי ראה דקות העונה, ופיינגזיכט עוד לא קרע זוג נעליים. שלושתם הצליחו לרענן קבוצה שנראתה חסרת תשובות מול כל יריבה בליגת העל.
במשחק נגד הפועל תל אביב שוב ראינו כדורגל חי וזורם, כזה שלא נראה שבעים ושמונה ימים. כמעט והושג שיא שלילי נוסף, עד שהגיע פנדל של חזיזה והברקה של אוחנה למלמד. אבל בדקה ה־88 רועי קורין מצא את הרשת, וכל הקהל עצר נשימה. לכולם היו טריים הזיכרונות של שערים שסגרו משחק בדקות המאוחרות.
בסופו של דבר ירמקוב וההגנה הצליחו להביא את הניצחון הראשון אחרי חודשיים וחצי.
לרגע היה נראה שחיפה מוצאת כיוון. המשחק נגד הפועל תל אביב הביא תחושת התחדשות. לא מהפכה, אבל נשימה קטנה אחרי תקופה ארוכה בלי חיוך. הדקות הטובות, המעורבות של שחקנים שלא היו חלק מהתמונה עד כה והאווירה שאפשר היה לטעום בה מעט תקווה, יצרו תחושה שאולי משהו מתחיל לזוז. לא שינוי גדול, אבל נקודת מוצא לקצת יציבות.
מאז חיפה רשמה עוד ניצחון, הפעם בכדורגל חלש יותר. שוב חסרות תשובות בהתקפה, חסרה יצירתיות וריכוז. אבל ירמקוב ממשיך לשמור על רשת נקייה בפעם המי יודע כמה. מנגד עייפות של אבו רומי וטעויות של אביב אברהם השאירו את המשחק בתיקו עד הדקה ה־97. ואז כדור שאברהם דווקא מסדר ליריבו סילבה קאני, שמצליח לעבור את דארוויש ולהכין לקני סייף את שערו השני העונה.
בפגרת השזרוע ציפו במועדון לשינוי גדול יותר. קיוו לראות מקצבים טובים יותר, חיבור איכותי בין השחקנים ובעיקר ריכוז בשליש האחרון. יש בהחלט רוגע מסוים כשרואים את השיפור של עלי מוחמד ושל דולב חזיזה, וגם את הניצוצות שאוחנה מציג לאחרונה. אבל זה עדיין לא מספיק, עדיין רחוק מהציפיות.
יש הרבה מה לתקן. אולי החתמות בינואר, אולי עוד הברקות מהנוער החזק של המועדון. ראינו את פיינגזיכט זוהר, הועלה גם דרזי לניסיון שלא ממש צלח, אבל כך לומדים וכך מגדלים דור חדש.
תחת מסאי דגו עוד היה ברור שיש נוער מצוין ושחקנים צעירים שרעבים לדקות משחק. הם רק מחכים להזדמנות. נכון לעכשיו העתיד אולי לא ורוד, אבל יש התקדמות ויש סיבה לאופטימיות. העיקר הוא לא לתת להצלחות נקודתיות לעלות לראש, להישאר מחוברים לקרקע, ולתת יותר אמון ושעות משחק לשחקני הנוער המצוינים.
גם אתם רוצים להיות פרשנים? איך זה עובד? פשוט מאוד:
כותבים ושולחים בגוף המייל או בקובץ Word לכתובת: kick@ynet.co.il, בצירוף שם מלא
אורך הטקסט הרצוי: 250–800 מילים
אין לצרף תמונות, טבלאות או גרפים
אם הטקסט מתייחס לאירוע עתידי – שלחו אותו מספר ימים מראש
