המונדיאל הוא הזדמנות להכיר לעולם חידושים בכדורגל. כישרונות צעירים שמקבלים חשיפה, קהלים צבעוניים שמשתלטים על הרחובות והרשתות, וגם חוקים חדשים (או טכנולוגיות חדשות) שפיפ"א מכניסה למשחק.
אבל נוצרה תחושה בקרב חובבי הענף שמשהו נסדק. שהטכנולוגיה טרחנית יותר משהיא צודקת. שהחוקים נוקשים וקרים מדי עבור ענף שמקדש פשטות. שחודה של שערה מכריע משחקים יותר מנגיעתו של הכדור ברשת. שמערכת האיזונים והבלמים שנועדה להשליט סדר במשחק מקבלת יותר מדי נוכחות במהלכו (מוכר למישהו?). ובכן, מה אפשר לעשות?
אני חושב שצריך לחזור למהות. הרי המטרה הבסיסית והמזוקקת ביותר בכדורגל היא הבקעת שערים. בין אם בין שתי קורות בוומבלי או באצטקה, או בין שתי סחבות בפאבלות בברזיל. אך בשביל המטרה הזו לא כל האמצעים כשרים. האמצעים שאינם כשרים הם כאלה שממש משנים את אופי המשחק. לכן נכתבו כל מיני חוקים שישמרו על אופי המשחק, אך בעידן הטכנולוגיה ההקפדה היתרה עליהם חשפה אותם במערומיהם. אז הכנתי כמה תיקונים שיעזרו לנו בזה:
נבדל צריך להיות נבדל
הפגיעה ברוח המשחק: מטרת היסוד של הנבדל היא למנוע פתיחת שטחים עצומים על פני המגרש. אם שחקן עומד באותו קו כללי עם קו ההגנה, לא נפתח אף שטח עצום.
התיקון: אי אפשר לוותר לחלוטין על הנבדל, אבל אפשר למזער אותו. אפשר להגדיר את הקו של שחקן ההתקפה בנקודה הכי אחורית שלו, ולא הכי קדמית. כך, מילולית, הוא יהיה בנבדל משאר השחקנים. נבדל יהיה כאשר שחקן ההתקפה עובר במלוא היקפו את קו ההגנה.
נבדל לא מזיק אם הוא לא מכוון
הפגיעה ברוח המשחק: כיום, במהלך מסירה שמוגדרת כנבדל, יכול הכדור לפגוע בדרך גם בשחקן הגנה. פגיעה מקרית כיום אינה מבטלת נבדל, למרות שהיא מוכיחה ללא ספק שאין תכנון ערמומי מאחורי המהלך, אלא מזל מקרי.
התיקון: פגיעה בשחקן יריב תבטל את הנבדל. כן, אם המצב הוא ריבאונד מבעיטה לאחר הדיפה של השוער, הנבדל יעמוד על כנו, כדי שלא כל הזמן נראה שחקני התקפה מחכים לטרף ליד השער. אבל אם הכדור ניתז משחקן הגנה? אין בעיה. אפשר להגדיר זאת כך: נגיעה של שחקן הגנה מבטלת את הנבדל, אלא אם הוא השחקן האחרון.
תמונה לא שווה אלף מילים
הפגיעה ברוח המשחק: כשבמערכת ה־VAR בוחנים מקרים, נוהגים להקפיא את התמונה על רגע המפתח: נגיעת היד, המשיכה בחולצה, נעיצת הרגל. התמונה הזו לא מספקת מידע חיוני, בעיקר לא את עוצמת הפגיעה או העבירה. זו לא תמונה מלאה שאפשר לגבש לפיה החלטה.
התיקון: לאסור על הקפאת התמונה במהלך קבלת ההחלטה, אפילו לא בהילוך איטי. אפשר להבין את סדר גודל האירוע בעזרת תמונה, אבל לא לתת לה להכריע.
פאול הוא פאול
הפגיעה ברוח המשחק: בכל הנוגע לעבירות – שחקנים שמשתמשים בידיים כדי לעצור שחקן יריב, גלישה מסוכנת, תפיסות ברחבה – ניתן הרבה מקום לשיקול דעתו של השופט. הבעיה היא באחידות. שופט יכול לתת עבירה על מהלך שהיה זוכה להתעלמות משופט אחר. זו בעיה.
התיקון: קביעה ברורה בחוקה של גבולות המשחק הפיזי. כמובן, יש לבחון כל מקרה לגופו, בכפוף לרוח המהלך, אבל לפי גבולות גזרה ברורים ואחידים.
הגול הוא הכל
הפגיעה ברוח המשחק: 0:0 הוא בעיה. הרי אם נחזור למהות, נזכור שמטרת העל בכדורגל היא הבקעת שערים. לכן, אם קבוצה מציבה כמטרה שלה 0:0, זה פוגע במהות המזוקקת של המשחק.
התיקון: אין גולים – אין נקודות. קבוצה לא יכולה לצבור נקודות אם היא לא מסוגלת לכבוש שערים. אם ניצור מצב שבו 0:0 זהה להפסד, כל קבוצה מתחילת המשחק ועד סופו תנסה להבקיע.
שוער נבחרת צרפת מייק מניאן עוצר פנדל של שחקן נבחרת נורבגיה יורגן סטראנד לארסן
(צילום: REUTERS/Dylan Martinez)
פנדל הוא לא מתנה
הפגיעה ברוח המשחק: פנדל הוא תגמול מיוחד על פאול – הוא לא נבעט מהנקודה שבה נסחט, אלא מנקודה הרבה יותר אטרקטיבית. גם אין חומה או שחקן בין הבועט לשוער. המטרה היא תגמול איכותי יותר על עבירה שכנראה מנעה שער או מצב בטוח. הבעיה היא שההגדרה לפנדל היא עבירה בכל מצב ובכל מקום ברחבה. גם פנדל גבולי, רחוק מהשער, ייתן את התגמול הכל כך משמעותי הזה.
התיקון: לקבוע שכשאין מניעה ברורה של שער, אין פנדל. וברמה הפרקטית – אם העבירה נעשתה בקצה הרחבה, כשכיוון המשחק (כיוון התנועה שהכדור עושה בנגיעת יד, או כיוון התנועה של השחקן שהוכשל) מנוגד לכיוון השער, לא יישרק פנדל אלא כדור חופשי רגיל. מה ההגדרה של קצה הרחבה? תדמיינו קו רוחב דמיוני שיוצא מנקודת הפנדל ונמתח לצדדים, ושני קווי אורך דמיוניים שיוצאים מרחבת החמש. ביחד עם צלעות הרחבה נוצרו שני מלבנים בקצוות הרחבה, שבהם יחול החוק הזה.
ה־VAR הוא לא ה־דבר
הפגיעה ברוח המשחק: מאז כניסתו של ה־VAR לעולם הכדורגל, אנחנו מבלים דקות ארוכות מול שידורים חוזרים שהוא מציג, בציפייה לגזר דינו. במקום שיהיה מערכת שרק מתגברת את צוות השיפוט, רוב ההחלטות המרכזיות מתקבלות אחרי התלבטויות ממושכות ומייגעות.
התיקון: לקבוע שכל בדיקה ב־VAR תיערך לכל היותר דקה. אם לוקח יותר מדקה לבחון את המקרה – להמשיך עם ההחלטה שהתקבלה על המגרש. הרי גם כך ה־VAR יכול להפוך החלטות רק כשהוא בטוח במאה אחוז, אז אם לוקח לו יותר מדי זמן – סימן שהמקרה גבולי ולא שווה להפוך את ההחלטה. מה גם ששופט ה־VAR הוא בעצם שופט מקצועי גם כן. לכן אני מציע לתת לו את הסמכות להפוך את ההחלטות בעצמו. לא ששופט המשחק יצטרך לרוץ למסך שלו ולקחת לנו עוד מהזמן של הכדורגל. זה גם שתי ציפורים במכה אחת – אם השופטים יבינו שהם לא יוכלו להסתכל שוב על כל מקרה במשך דקות ארוכות, הם ייטו יותר לשרוק בזמן אמת, ונקבל כדורגל שוטף יותר, בלי לחכות כל הזמן ל־VAR.
גם אתם רוצים להיות פרשנים? איך זה עובד? פשוט מאוד: כותבים ושולחים בגוף המייל או בקובץ Word לכתובת: kick@ynet.co.il, בצירוף שם מלא.
אורך הטקסט הרצוי: 250–800 מילים. אין לצרף תמונות, טבלאות או גרפים. אם הטקסט מתייחס לאירוע עתידי – שלחו אותו מספר ימים מראש.
